אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ג

"שני הנושאים הנצחיים הם אהבה ואושר."

אלו דברי אלי ויזל בראיון שנערך עמו ב1987. מצאתי את הראיון ברשת, כמובן, והוא לפניכם באנגלית ב
http://www.theparisreview.org/interviews/2995/the-art-of-fiction-no-79-elie-wiesel

מדוע אלי ויזל ? ומדוע כעת באלו דברים לשבת פרשת בראשית ?

בשמחת תורה, הורדתי אחד מספריו מהמדף. מדובר בספר על דמויות מן המקרא, שבאנגלית נקרא : Messengers of God
"שליחי האל". בינתיים לא מצאתי שהספר תורגם לעברית.
על כל פנים הפרק הראשון בספר עוסק באדם. האדם הראשון, בעלה של חווה אמנו.

אלי ויזל סוקר את סיפור בריאת אדם, בעקבות הדברים המפורשים בתורה,בעקבות הדברים שאינם מפורשים בה אך נוספו במהלך הדורות במדרש ועל רקע החורבן של יהדות אירופה בשואה. מאחר וסיפורי בראשית, לרבות אוצר המדרשים בנושא נגישים בספרות ימינו, העדפתי לא תמצת את דבריו המרתקים של ויזל ובמקום זאת  להביא פסקה אחת בלבד מתוכם. פסקה שיש לקרוא אותו על רקע חורבן יהדות אירופה בשואה, שכבמקרהו של אלי ויזל, כרבים אחרים, אינו פרק בהסיטוריה היהודית. זהו פרק בביוגרפיה האישית שלו.

ואלו דבריו לקראת סוף הפרק בתרגום חופשי שלי :

"על פי המסורת היהודית הבריאה לא הסתיימה בבריאת האדם. הבריאה החלה עם בריאתו. כאשר הקב"ה יצר את האדם, הוא העניק לו סוד. הסוד הזה לא היה כיצד להתחיל אלא כיצד להתחיל מחדש.
במילים אחרות, אין זה נתון לאדם להתחיל; זוהי הפרויליגיה של הקב"ה לבדו. עם זאת כן נתון לאדם להתחיל מחדש - והוא אמנם עושה כן כל פעם שהוא בוחר בחיים על פני המוות."

האמנם מסוגלים אנחנו להתחיל מחדש ? האמנם מסוגל אני ? האם אתה מסוגל ? האם את מסוגלת באמת להתחיל מחדש ?
אולי אלו מילים ריקות מתוכן ?

ייתכן מאד, שכך הוא.

אומר השל:

"מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין, שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית; על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.


מתוך ייאוש העולה בד בבד עם התקווה, מתוך ייסורים ומבוכה, מתוך תשוקה וזמרה בוקעת ויוצאת האמונה באלוהים. האמונה אינה אלא תגובת היחיד ותשובתו לקולו של אלוהים המתהלך בתוך הגן ושואל "אַיֶּכָּה?" [בראשית ג ט]. האמונה היא לא קניין קבוע ותקוע, אלא הסתכלות, התרחשות, ראייה פנימית או הארה – רָצֹוא וָשׁוֹב. אין המאמין עומד במקומו, הוא תמיד עולה ויורד, מוצא ומאבד. חיים אנחנו על רגעים בודדים של אמונה שלמה. והחובה המוטלת עלינו היא לזכור את הרגעים היקרים האלה, לשמור אותם בלבנו, ולקיים אותם במעשים שבכל יום ויום, במצוות ובתלמוד תורה."
...

"על המתעמק בבעיית האדם לדעת שאין אתה יכול לעמוד על טיבו אלא אם כן אתה מסתכל בו באספקלריה של מטה ובאספקלריה של מעלה גם יחד. שאין חיי אנוש בלי זיקה לעליון, או יותר נכון בלי זיקת העליון לחיי אנוש. חיי האדם מתנופפים בין חילול הקוסמוס וקיום רצון עליון. היות האדם חוצפה היא ושחצנות. אם אין אלוהים, אז האדם הוא לא רק שיא האבסורדיות, לא רק פגיעה בכבוד הקוסמוס, אלא עבירה בעצם קיומו.


אמונה פירושה מענה או פתיחות הלב לזיקת העליון לחיי אנוש.

אמרתי: התקווה בחידוש המצפון – מתוך גילוי הכבוד, הכבוד משמעותו זיקת העליון לחיי אנוש, קבלת הדמות והיא האמונה.

בעיני הכסיל הספק הוא סוף המחשבה, כאילו אדם בספקו יחיה. לאמיתו של דבר אין הספק אלא ראשית המבוכה. והמבוכה מה טיבה? אי יכולתו של אדם להסתגל לחיים של ספקנות מצד אחד, אי יכולתו של אדם להגיע לידי התרת כל הספקות מצד שני. יתכן שאין אדם ראוי להשיג ודאות גמורה בעניינים העומדים ברומו של עולם.

אני משתמש במלה מבוכה לא במובן של בלבול דעת או פגיעה במחשבה סדורה, אלא במובן של ידיעת אי-שלימות ההשגה, חוסר כוח של כלי המחשה כנגד שפע הנשגב והפלא. ראוי שפע זה לתפיסה ולהשגה עליונה אלא שאין הנפש ראויה לכך.

מבוכה היא מצב האדם הנתפס בצער הידיעה כי קצר מצע המוח מהשתרע, שהשגת הדעת בפני המציאות כקוף בפני אדם. כל השגה לקויה, כל לשון כשלון. אדם יודע ואינו יודע בבת אחת. וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב [קהלת א יח] על אי-שלימות ההשגה, על חוסר כוח ואי-ספיקה של כלי המחשבה כנגד שפע ההוויה.

הפרדוכס הוא הנחה עיקרית של המחשבה. את אשר אתה תופס ומשיג הוא אליל, מעשה ידיו של שכל האדם; ואלוהי אמת לית מחשבה תפיסה ביה כלל. מכאן שאין הוא בתוך המחשבה אלא ממעל למחשבה. ועניין האמונה הוא להסתגל, להתאים עצמו, להכשיר את עצמו להיות אתו בעולם אחד ("אף אתם מסוגלין לי")."
...

"...אמונה היא לא כיבוש הסוד, לא פירוש ולא פתרון. אמונה היא פתיחת הלב וקבלת העול; לא הסבר, אלא חתירה, עזות המחשבה. אין המטרה לפרש ולהסביר את אלוהים, אלא לשבת בסתר עליון, להתלונן בצל שדי. כלומר: עצם הקִרבה למסתורין מקרבת את האדם לאלוהים."

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 90, 92, 96, 97, 100

על דברים כגון אלה אפשר וצריך לומר כפי שהיה נוהג ישיעהו לייבוביץ לומר: שחיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם.

אך אליבא דליבוביץ וגם אליבא דהשל, אין העיון עיקר אלא העשיה. ולכן נסיים רשומה זו בפתחה של השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, שבת פרשת בראשית, בהנחיות המאד פרקטיות והמאד הרלוונטיות של חז"ל, שהן הן אליבא דידנו עיקרי העיקרים :

אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם.

                                                                         שבת שלום
                                                                               ג'ף