26:07

depth - theology

שאר החלקים של הראיון ביו - טוב.

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ג

"אונקלוס השאיר את מקלו של יעקב בצד הדרך, וביאר את כוונת הדימוי."

חיפשתי מאמרים ברשת על  הדימוי המופיע בפרשתנו בדבריו של יעקב אבינו : "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות, ומצאתי את מאמרו של יעקב עציון ובו המשפט בו פתחנו לעיל.
ראו ב http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=840.

נדמה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותם של דימויים.

בתקשורת דברו רבות לקראת סוף מבצע עמוד ענן  אודות  המאבק על  "תמונת הסיום" של "המלחמה". (דימויים רצינים כשלעצמם הם  השמות שנבחרים למבצעים השונים, עופרת יצוקה, עמוד ענן, דג גדול ).

"Reality is not simply there, it must be sought for and won"
"המציאות איננה שם כפשוטה, יש לתור אחריה ולהרוויח אותה"

דברי המשורר פאול צלאן.

"יד אלוהים  בעולם" כתב יהודה עמיחי
"כיד אמי במעי התרנגול השחוט
בערב שבת.
מה רואה אלוהים מעבר לחלון
בעת ידיו נתונות בעולם ?
מה רואה אמי ?"^

מילים קשות.
ככל שהמילים קשות, מראות  שמרצדות על צגי הטלויזיה והמחשב, ארועים המתרחשים בעולם הם הם מה שקשה.

אך בכוחם של המילים ליצור מציאות אחרת.
להביא אותנו באמת למקומות אחרים, שלא העלינו כלל בדעתנו שאפשר להגיע עליהם.

כמו הצרוף הבלתי אפשרי של המילים "צלילי השקט" the sounds of silence. איתם נסיים, לא לפני שנזכיר  את הנער
שעבר את הירדן הזה ועתה נהיה לשני מחנות. בין לבין קרה דבר אחד או שניים.

ועוד יקרו.



                   שבת שלום
                         ג'ף



^ יהודה עמיחי, שירים 1962-1948, הוצאת שוקן עמ' 65

אין תקווה לפאשיסטים

Wavy Gravy was right

פעמיים כי טוב

מתוך ספר הדברים המאירים *

להלן תרגום שלי של שיר לא גמור של וולט ויטמן. השיר מופיע בפרק מתוך האנטולוגיה הנ"ל ("סודו של דבר") יחד עם כמה שירים של יהודה אלחריזי ואחרים


אני המשורר
וולט ויטמן
תרגם: ג'ף גודמן

אני משורר המציאות
אומר אני כדור הארץ אינו הד
ואין אדם רוח רפאים
אך כל הדברים הנראים אמיתיים.
העד והשחר הלבנבן של דברים אמיתיים לא פחות
פיצחתי את כדור הארץ ואת הפחם הקשה ואבנים והקרקעית המוצקה
   של הים
וירדתי לסייר שם זמן רב,
ולשוב ולדווח,
והבינותי שאלו הם חיוביים ודחוסים כל אחד
ומה שהם נראים לילד הם אכן
[ושהעולם אינו בדיחה
ושום חלק ממנו אינו זיוף].



* אנטולוגיה לשירה בינלאומית בעריכת צ'סלוב מילוש

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ג

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ג

תחילה רציתי להביא כאן את שירו של בוב דילן "כמו אבן מתגלגלת" like a rolling stone. חשבתי שהוא מבטא, חלק מתחושתו של יעקב אבינו , במקום הזר הזה, בחרן, מוקף רמאים בני משפחה, ובני משפחה רמאים.

"כיצד זה להרגיש, להיות לגמרי לבד, ללא כיוון הביתה, אלמוני לחלוטין, כמו אבן מתגלגלת ?"

אבל לא מצאתי את הקליפ המתאים.

כן מצאתי , לעומת זאת, קטע אחר שבו דילן מדבר על זמר עם אירי, ליאם קלנסי שמו. דילן מספר כיצד ליאם אמר לו ערב אחד, שלושה דברים : "אל פחד, אל קנאה, אל רשעות" "No fear, no envy, no meaness".

נקדים לדברים של דילן, קליפ מהקונצרט לציון 30 שנות פעילות של דילן, בו שר ליאם קלנסי עם אחיו ועם טומי מקם

וכעת לדברי קלנסי מפי דילן (בדקה 0:57)

בעת כתיבת דברים אלו לא ברור מה קורה עם המשכו של מבצע עמוד ענן. יעקב אבינו, עובר למפגש עם אחיו, עשו (בפרשת שבוע הבא - וישלח) התקין עצמו (לשון רשי לב:י)  לשלושה דברים : לדורון, לתפילה ולמלחמה. העתיד יגלה מה צפוי לנו.
בעת כתיבת הדברים האלה - כבר ברור, אנחנו בהפסקת אש. ונדמה שהוא שאמרנו בתחילת השבוע נכון גם לסופו. גם עתה יגלה לנו העתיד מה צפוי לנו : דורון, תפילה או מלחמה. ואולי הדברים תלויים קצת בנו ? בהחלטה שלנו מה נעשה בכל רגע ורגע נתון ? וביישום אותה החלטה.

                                     שבת שלום

                                          ג'ף

נער נודד שלי

בעמוד ענן ידבר פאול צלאן

ככל שחינכו אותי מחנכיי בעבר הרחוק, ומחנכי ילדי בעבר הקרוב
לקחת אחריות, זו טעות.
טעות גדולה. כי לרשע בעולם - בכלל
וכלפי יהודים בפרט - אין הסבר.
נבוא בטענות אל בורא עולם ?!
כן !!
אבל זה עוזר ?

קפה שחור או נס קפה עם חלב.
אמנם זה מרגיע. אבל ההרגעה הזאת
מטעה.
חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
זו שורת הפתיחה לשיר "פוגת - מוות " של פאול צלאן
בתרגום שמעון זנדבק
לשיר המלא ראו
http://www.newlibrary.co.il/htmls/page_667.aspx?c0=15610&bsp=13412

אני לא יודע אם טעיתי כשנשארתי בבית היום
באחד הימים המופגזים ביותר לבאר שבע.
עשיתי כלים, אני עושה כביסה,
וחיפשתי ביו טוב שיחה על שירה...
פאול צלאן ברקע כבר שנים
ממתין לצו 8.
והיום הוא הגיע.

דוברי אנגלית מוזמנים לצפות בשיחה

a hard life - once again

priceless

אם היה לי פטיש

"לנסות לתפוש את הרוח"

"כשאצייר את יצירת המופת שלי "

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ג

תחילה רציתי להביא כאן את שירו של בוב דילן "כמו אבן מתגלגלת" like a rolling stone. חשבתי שהוא מבטא, חלק מתחושתו של יעקב אבינו , במקום הזר הזה, בחרן, מוקף רמאים בני משפחה, ובני משפחה רמאים.

"כיצד זה להרגיש, להיות לגמרי לבד, ללא כיוון הביתה, אלמוני לחלוטין, כמו אבן מתגלגלת ?"

אבל לא מצאתי את הקליפ המתאים.

כן מצאתי , לעומת זאת, קטע אחר שבו דילן מדבר על זמר עם אירי, ליאם קלנסי שמו. דילן מספר כיצד ליאם אמר לו ערב אחד, שלושה דברים : "אל פחד, אל קנאה, אל רשעות" "No fear, no envy, no meaness".

נקדים לדברים של דילן, קליפ מהקונצרט לציון 30 שנות פעילות של דילן, בו שר ליאם קלנסי עם אחיו ועם טומי מקם

וכעת לדברי קלנסי מפי דילן (בדקה 0:57)

בעת כתיבת דברים אלו לא ברור מה קורה עם המשכו של מבצע עמוד ענן. יעקב אבינו, עובר למפגש עם אחיו, עשו (בפרשת שבוע הבא - וישלח) התקין עצמו (לשון רשי לב:י)  לשלושה דברים : לדורון, לתפילה ולמלחמה. העתיד יגלה מה צפוי לנו.
בעת כתיבת הדברים האלה - כבר ברור, אנחנו בהפסקת אש. ונדמה שהוא שאמרנו בתחילת השבוע נכון גם לסופו. גם עתה יגלה לנו העתיד מה צפוי לנו : דורון, תפילה או מלחמה. ואולי הדברים תלויים קצת בנו ? בהחלטה שלנו מה נעשה בכל רגע ורגע נתון ? וביישום אותה החלטה.

                                     שבת שלום

                                          ג'ף

blue

ממלכת הערב שבה לה לחול

...here we go again

been there and done that

dylan has already  observed that its easy to say 

without looking too far not much

is really sacred

אלו דברים לשבת פרשת ,תולדות תשע"ג

רסיסי לילה

לזכרו של צבי אנקורי ז"ל

השבוע הלך לעולמו חבר טוב של משפחתי, של אבי ז"ל ושל אימי שתבדל לחיים ארוכים. דמות ססגונית, פרופסור להיסטוריה שהורי הכירו באוניברסיטה בה עבד אבי ז"ל בארצות הברית. רעמת שיער לבנה "בן גוריונית" לראשו, עיניים כחולות יוקדות, חיוך תמידי על פניו בזיכרון שלי אותו. אדם חכם באופן יוצא דופן. כל אלו זיכרונות ילדות של ילד שמביט על הוריו ומביט על חברי הוריו.
מביט על העולם בעיני ילד.

בין הוואלץ האחרון של הבנד*  לבין סרט אחר ביו טוב על ר' שלמה קרליבך**  אני יושב מול הצג והמקלדת האלו. בלילה.
בין לבין אני מדפיס את הציטוט היומי של השל למחר. מחפש כמה מילים.

הבנים מתרוצצים בקרבה של רבקה אימנו. היא  שואלת : למה זה אנוכי ?
שאלה אמיתית. שאלה שכל אחד ואחת מאתנו, כל בן ובת אנוש שאל לפחות פעם אחת - ובדרך כלל אני מניח יותר מפעם אחת - את עצמו. את עצמה.

השפה העברית אינה נותנת לנו להתעלם ממגדר.

ברקע מתנגן שיר של הבנד על מלחמת האזרחים שפרצה בארצות הברית באמצע המאה ה19^. שרים את שירת הדרום המובס. ואני נזכר, פתאום באמירה חסידית שנראתה לי בזמנו תמוהה מאד. תמוהה מאד.

"אמר רבי מטשורטקוב:
לפרקים מתלקחת מלחמה בין שתי ממלכות, והמלחמה נמשכת שלושים שנה. והנה מקול היללות והאנחות של הנופלים בקרב ומקול התרועה של המנצחים יוולד ניגון, כדי שיזמרוהו לפני הצדיק."^^

בנים מתרוצצים בקרב אימא צעירה והיא נבוכה, ותלך לדרוש את ה'. על פי תשובת הכתוב אנחנו מבינים, מייד, שאין מדובר כאן בסיפור אישי של אם צעירה בלבד. "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו". מה קרה לחלומה של כל אמא יהודיה שבניה יהיו מהנדסים רופאים או  עורכי דין ? שני לאומים ? מוגזם לא ?

הסיפור מהר מאד עובר מן הלאומי חזרה לפרטי, עבור דרך "הנה תאומים בבטנה" - "תומים" כתוב - לילד ראשון שהוא ג'ינג'י ואחרי כן לאחיו שיוצא וידו אוחזת בעקב עשיו.

אז הנה לנו ספור על האבות והאמהות של האומה. וככל שיש בספור נרטיבים לאומיים הסטוריים, מדובר גם כן בספור על אנשים חיים, בשר ודם. אנשים עם תכונות, תכונות אופי וגוף, אנשים עם שמות, אהבות, רצונות, אכזבות, ניצחונות וכישלונות.

"אני לא הייתי אחד מששת המיליונים, כותב יהודה עמיחי
שמתו בשואה ולא הייתי אפילו בין הניצולים
ולא הייתי אחד מן הששים רבוא שיצאו ממצרים
אבל הגעתי לארץ המובטחת מן הים,
אני לא הייתי בין כל אלה אבל האש והעשן
נשארו בי, ועמודי אש ועמודי עשן מראים לי
את הדרך בלילה וביום, ונשאר בי החיפוש המטורף
אחר יציאות החירום ואחר המקומות הרכים,

ייתכן וכל אחד מאתנו נושא בתוכו מרכיבים משני הספורים, הספור האישי והספור הלאומי.

נראה לי שהדברים וודאי נכונים לגבי פרופסור צבי אנקורי ז"ל שנולד בטרנוב שבגליציה המערבית פולין כהישק ורובל לחזן
אייזיק ורובול, עלה לארץ ב1937 והצטרף לקיבוץ חניתה, שם נקבר השבוע. צבי רשם את קורות חייו בשני ספרים שראו אור בהוצאת כרמל: "ערמוני אשתקד" ו"כדקל במדבר".

מצאתי ברשת^^^ מובאה מתוך פרולוג שהוא משותף לשני הספרים הנ"ל, פרולוג שכותרתו "ניחוח ספרים (שיח המחבר)".

"ארון הספרים! בליל ניחוחות משכר, ששני ריחות יסוד נמזגו בתשתיתו: ריח הנייר העבה של דפוסים עתיקים, ניחוח מעופש קמעא ומצהיב מרוב שנים; וריחם של גיליונות נייר חדשים – חיוורים ונעדרי כיוון ומבע – שאינם חדלים ללטוש עיניים לבנות-בוהות מול מסתרי ספר, עד שיורעפו עליהם טללי אותיות קדושות ותעוצב אישיותם הסִפרית תחת מכבש הדפוס - -

ועם ריח הניירות לסוגיהם נכרכו ונשתלבו ריחותיהם של צבעי ההדפסה, ולהם סגולה לשמר ייחודם אפילו כעבור דורות. הודות לסגולתם זו למדתי ברבות הימים להבחין, בעיניים עצומות ובעזרת הריח בלבד, מה מכורתו ותקופת הדפסתו של כל ספר עברי: אם בסדנת ונציה הפיקוהו מדפיסיו לפני ארבע-מאות שנה או בבית היוצר של האלמנה והאחים ראם בווילנה של ראשית המאה העשרים? ואם בדפוסו של מנשה בן-ישראל היתה לידתו, באמשטרדם של המאה השבע-עשרה, או בפיוטרקוב של פולין ובפיורדא של אשכנז, כמאתיים שנה לאחר מכן? ושמא לא, כי ניחוח ארץ-ישראל כלוא בין הדפים ובלי משים הוא מסגיר את מוצאו המיוחס של הספר וקושר הילת קדושה לראש יוצריו?

ולתוך הילולת הניחוחות הזאת זרם גם ריח העור של כריכות נושנות עם ריח הדבק הטרי מכריכייתו של אנגלברג ומכריכיות אחרות באשר הן. כך אכן הולידו אבות-הריח הראשונים דורות דורות של בני-ריח ובני-בניהם של ריחות למיניהם ולתקופותיהם - - אך ניחוח האבק עלה על כולם. וראה, שבעתיים פלא! אהבה הספר – והיא תמצית תמציתה של רוח ביתנו – לא נרתעה מלאמץ אל לבה גם את האבק, העוטף בגלימתו הגרגירית-האפורה כל מדף וכל ספר העומד עליו...

ואמנם, מאז גיליתי את ספונות הארון, אין אני נוהג, בשולפי ספר חדש מן המדף, לשבת אל השולחן ולקרוא בו בניחותא, במקובל, אלא אני נשאר עומד שעון אל המדף הפתוח, חצי שעה, שעה, ואף יותר, ומעיין בספר תוך כדי עומדי, מבקש לחוש את מגעו, לחדור מעבר לאותיות הדפוס ולחבק את רוחן הכלואה בין הכריכות; בעת ובעונה אחת אני שואף מלוא ריאותי מריחו של ספר זה, ומריחם של הספרים שמסביבו, וגומע ניחוחות לשוכרה...

כיחס הזה לספר, שרכשתי בבית הורי – היום אני מתארו, בלא בושה של סרק ובלא להניד עפעף, כ"יחס ארוטי" – נשאר יחסי לספרים כל ימי חיי, באשר אתגורר ובאשר אלמד בעצמי ואלמד אחרים. ובכל הספריות שבעולם, בהן אעמוד, כמנהגי, שעון על מדפיהן – אם ב"בודליאנה" של אוכספורד או ב"בריטית" של לונדון וב"מרצ'יאנה" של ונציה, ואם באוצרות הספרים של ניו-יורק, אתונה ותל-אביב, או בחדר הקריאה של בית הספרים הלאומי שבגבעת רם בירושלים – לעולם תשוב ותעלה בזכרוני החוויה הקסומה ההיא, כאילו חוויתיה רק אתמול: חוויית הילדות הבלתי נשכחת, מסע הפתעות מרגש לנבכי ארון הספרים הפלאי שבאפלולית החדר האחורי של בית הורי...

ובערוב ימי, ואני קשיש עתה משהיו הורי באותם הימים, ואני שבע עיון ושבע מחקר, אך לעולם לעולם לא אשבע ספרים... כל ביתי מדף גדול אחד – מדף ספרים פתוח, העוטף את קירות הבית מחדר לחדר ומקומה לקומה, בלא שיידע דלת מהי ובלא שתעכבנו מחיצה. ואין בבית חדר שאין ספרים ספרים מרפדים את קירותיו, ואין בחדרים קיר אחד שלא ישגר ממדפיו גל חריף של ניחוח ספרים. אך הסך הכל של כל הניחוחות כולם, ממאות ואלפי הספרים הנוספים שרכשתי במשך השנים – ואף ממה שזכיתי בעצמי לחבר – כן, הסך הכל של כל אלה לא ידמה ולא ישווה לניחוח האחד ההוא, הניחוח המשכר של ספרי אבא וספרי אמא, שמלווה אותי משחר חיי והביאני עד הלום.

ועם הניחוח הניחוח הזה באפי אני רוצה לחיות וליצור כל עוד הנשמה בקרבי. ועם הניחוח הניחוח הזה אני מבקש למות בבוא שעתי..."

צבי אנקורי, "כדקל במדבר", מתוך הפרולוג. ירושלים, הוצאת כרמל, 2007.

יהיה זכרו ברוך.

                                          שבת שלום
                                                ג'ף


*http://www.youtube.com/watch?v=8i-m_yaFh2k

** https://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=7np6jL8dHUU#!

^ The night they drove ole dixie down

^^ אור הגנוז, מ בובר, הוצאת שוקן, עמ' 291

^^^http://cafe.mouse.co.il/topic/1046341/

עמוד לצידי

cat stevens

on a monday

walkin down the line

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה תשע"ג

שיימוס היני מלמד אותנו שבמסע החיים נעים אנו , בין השאר, לעבר זיכרונות הילדות וקורה לעתים שאנו "מתבגרים" לתוך כל אותם זיכרונות הנאגרים בדרך. to grow up to that which we store up במילים שלו, בנאום קבלת פרס נובל לספרות .
חשבתי על כך השבוע כשרשמתי אחת הרשימות בבלוג היומי המוקדש לעיון בהגותו של השל. ברקע התנגן אלבומו של ניל יאנג "יבול" Harvest. תוך כדי הכתיבה וההאזנה הבנתי עד כמה האלבום הזה הוא אלבום דתי. ישנה אמנם באחד השירים התייחסות מפורשת לקב"ה, אך בעיקר, האמונה ניבטת בין השורות של המילים (זו פרזה מאחד השירים between the lines of age)
ראו ושימעו בhttp://www.youtube.com/watch?v=Q7jeb_D08XA

השבוע אחז בי השיר הקטן וה"תמהוני" הבא של ויליאם קרלוס ויליאם

"כל כך הרבה תלוי
 ב

מריצת
גלגלים אדומה

מזוגגת במי
גשם

ליד התרנגולות
הלבנות."

אני מניח שהתרגום הוא של שמעון זנדבק, שהביא את השיר בעמ' 228 לספרו "מַזֶּשִּ‏‏יר" (כתר הוצאה לאור). השיר מופיע גם באנתולוגיה בינלאומית לשירה בעריכת צ'סלוב מילוש, שנקרא "ספר של דברים מאירים" (אנג'). בהקדמה לספר הזה, מנסה מילוש לבאר את חשיבותה של השירה בימינו, ואני מקווה להביא מדבריו, בהמשך הימים.

כעת "במעבר חד" עלי לחזור לעניני דיומא, פרשת חיי שרה והבחירות, שם בארצות הברית וכאן אצלנו בעוד כחודשיים.
מה הקשר בין הבחירות לפרשת השבוע ?
הרב שי פירון (מועמד מספר שניים ברשימה של יאיר לפיד).
בשבוע שעבר קראתי ראיון עימו ב"מקור ראשון" ובעקבותיו "שמתי יד" על ספרו  "הארות שוליים * קריאה אישית בפרשת השבוע". אני ממליץ.
על הספר.

                                          שבת שלום
                                                ג'ף