אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ג

"אונקלוס השאיר את מקלו של יעקב בצד הדרך, וביאר את כוונת הדימוי."

חיפשתי מאמרים ברשת על  הדימוי המופיע בפרשתנו בדבריו של יעקב אבינו : "כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות, ומצאתי את מאמרו של יעקב עציון ובו המשפט בו פתחנו לעיל.
ראו ב http://www.daat.ac.il/daat/ktav_et/maamar.asp?ktavet=1&id=840.

נדמה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותם של דימויים.

בתקשורת דברו רבות לקראת סוף מבצע עמוד ענן  אודות  המאבק על  "תמונת הסיום" של "המלחמה". (דימויים רצינים כשלעצמם הם  השמות שנבחרים למבצעים השונים, עופרת יצוקה, עמוד ענן, דג גדול ).

"Reality is not simply there, it must be sought for and won"
"המציאות איננה שם כפשוטה, יש לתור אחריה ולהרוויח אותה"

דברי המשורר פאול צלאן.

"יד אלוהים  בעולם" כתב יהודה עמיחי
"כיד אמי במעי התרנגול השחוט
בערב שבת.
מה רואה אלוהים מעבר לחלון
בעת ידיו נתונות בעולם ?
מה רואה אמי ?"^

מילים קשות.
ככל שהמילים קשות, מראות  שמרצדות על צגי הטלויזיה והמחשב, ארועים המתרחשים בעולם הם הם מה שקשה.

אך בכוחם של המילים ליצור מציאות אחרת.
להביא אותנו באמת למקומות אחרים, שלא העלינו כלל בדעתנו שאפשר להגיע עליהם.

כמו הצרוף הבלתי אפשרי של המילים "צלילי השקט" the sounds of silence. איתם נסיים, לא לפני שנזכיר  את הנער
שעבר את הירדן הזה ועתה נהיה לשני מחנות. בין לבין קרה דבר אחד או שניים.

ועוד יקרו.



                   שבת שלום
                         ג'ף



^ יהודה עמיחי, שירים 1962-1948, הוצאת שוקן עמ' 65