אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ג

יום חמישי לפנות ערב.
אני במבוכה. אני יודע רק בערך, מה אני רוצה לכתוב, באלו דברים
של שבוע קצר זה.
ו"בערך" זה לא מספיק טוב.
"חמש בבוקר בעזה" שר אהוד בנאי
בשיר שהצבתי כאן באלו דברים לשבועות.
"חמש בבוקר בעזה"
"עדיין קר, אני עייף" בנאי לובש דמות של אחמד
(השיר הוא: "ערבב את הטיח אחמד")
"נכנס אל תוך האוטו של נביל
 ונרדם אצלו על הכתף."
הרבה סיבות למבוכה שאני חש.
למדתי, בין השאר, מנחמה ליבוביץ לא "לחפור", יותר מדי, בעניינים מסוג זה.
עלינו לכבד את המסתורין שביקום ואת המסתורין שבעצמנו.
ובכל זאת. מבוכה היא מבוכה.
לפי דברים שקראתי מפרי עטו של הרב סולוביצ'יק, יש מבוכת
עומק, שאדם צריך לחבק... ובכל זאת....
פגשתי השבוע חבר מהפייסבוק.
פגשתי אותו ממש, פנים אל פנים ,באחת מסמטאות ירושלים.
לחצנו ידיים, חייכנו, ודברנו קצרות.
פגישה קצרה, קצרה מדי. ובכל זאת פגישה חשובה.
עולם הפייסבוק הוא עולם חד ממדי
וחובה, ממש חובה, לצאת ממנו מדי פעם ולדבר עם
החברים שם, פנים אל פנים.
הדברים פשוטים. אני יודע.
פרשת נשא היא פרשה ארוכה. קראתי אותה, בשבת שעברה.
עיינתי כדרכי גם בליבוביץ  ("הספר הכחול - אדום" )
וגם בשטיינזלץ יבדל"א ("חיי עולם" ) על הפרשה. דברים מעניינים.
לפי ליבוביץ בדברי רש"י על הפסוק האחרון בפרשה בו כתוב כי
משה שומע את קול ה' מִדַּבֵּר אליו אמורים "כל תורת הנבואה
של הרמב"ם...אשר מציג את הנבואה כמשהו שמתרחש
בתודעת האדם אשר הגיע לדרגה העליונה הניתנת לאדם
בהכרת אלהים." (עמ' 90 להערות לפרשיות השבוע לליבוביץ).
דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על הפרשה מתרכזים
בפן האישי- חברתי שבחלוקת העבודה של בני לוי במשכן:
 משפחות הקהתי, המררי והגרשוני. המתעניינים יעיינו שם.
וכעת לידיעה שסלקה ממני את מבוכתי, העתי (ואולי גם
העטי ): מסתבר שדרך המנהרות שמחברות בין עזה
למצרים מוברחות לאחרונה ארוחות של Kentucky Fried
Chicken שמוזמנות טלפונית על ידי תושבי עזה
  מהסניף "הקרוב"  של הרשת הזו שבאל-עריש.
ראו :http://www.themarker.com/wallstreet/1.2021958.
חיפשתי - כעת כבר בוקר יום ו' - באחד מספרי
השירה של יהודה עמיחי, מילים שיתארו את
שמחתי, את האופטימיות שמצאתי בידיעה הזאת
על עזתיים המוכנים לשלם מחירים מופקעים עבור
עוף מטוגן מתנורו של הקולונל סנדרס, הדוד המחייך
חיוך גדול תחת כובע קאובוי לבן עוד יותר גדול
משכבר הימים.
מתוך ספרו "מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול"
אומר לנו יהודה עמיחי:
"...מה שעוזב אותנו
איננו מצטרף מיד לאבנים ולמדבר.
יש דברים באמצע ותחנות,
כגון מרחק, הד וחושך
יד וגנים."*

שבת שלום
    ג'ף

* י, עמיחי בשיר "הרודיון" ע' 114 שם