אלו דברים ליום כיפור תשע"ה

הפעם* מבקש אני להביא מדבריו של הרב שג"ר באחת מדרשותיו לימי התשובה וליום הכיפורים^, מתוך הקובץ "על כפות המנעול", הוצאת ישיבת 'שיח יצחק', בעמ' 71 :

"מקור החמלה בחוסר האונים. שלא כמו בטרגי בו חוסר האונים מתקבל בעמידה זקופה, גאה והירואית, ונוצרת ראיית הגורלי הנוקב, ושלא כבשפיטה בה אין תפיסה של חוסר אונים אלא של אחריות, הרי שבחמלה חוסר האונים מביא להרפיה, לקבלה ולאי התנגדות. החמלה הינה ראיית חוסר האונים - אך היא לא מוצבת כפי שהיא מוצבת בראש השנה מול הנצח, אלא מושמת בתוכו. בקבלת סופיותו נפתח האדם לאהבת ד', החומל על כל יצוריו. כשישראל מקבלים את הדין הקב"ה עובר לכסא הרחמים.
כאשר אני אומר 'בגדתי' כבר אין דרך חזרה. יש כאן השלמה עם סופיותם המוחלטת של החיים, והשלמה שכך עברו חיינו ואת הנעשה אין להשיב. 'העבר אַיִן' - כמאמר הפתגם. אבל אז מתעוררת חמלה עמוקה, חמלה שהינה תוצאה של הפער בין הסופי לאין סופי. הסופי בעצם סופיותו מייצג את האין סופי וככזה הוא מייצגו כחמלה, שהיא המימוש של הפער.
כאן העיקר: החמלה והרחמים אינם רגש ככל הרגשות, הם סוג ורמה אחרת של רגש. הם סוג של רגשות המגלים את העצמוּת עצמה, רגשות שבאמצעותם נחשפת האינטימיות העמוקה והחבויה ביותר. החמלה הזו, היא למעשה הצידוק של הייסורים והסבל בעולם, ורק דרכם נחשף בנו אותו קיום עדין של חמלה ורחמים**. מבחינה זו החמלה הינה הרגש האנושי הבסיסי ביותר. יותר מזה היא האנושיות עצמה."

גמר חתימה טובה
     ג'ף




* ראו והשוו http://eludevarim.blogspot.co.il/2013/09/blog-post_12.html
^ מדובר בדרשה לערב יום הכיפורים תשס"ג  שכותרתה : רחמים וחמלה, בעמ' 65-74 לקובץ הנ"ל
** כאן (בהערת שוליים  59 ) אומר הרב שג"ר : בדומה לכך כותב הרמן כהן: "...אפשר שנבטא משמעות זו בפרדוכס: לא באו היסורים אלא בשביל החמלה, בוא וראה כמה זקוק האדם להפעלה זו של החמלה, שאפילו היסורים עצמם באים על הסברם מטעם זה". ('דת התבונה ממקורות היהדות', הוצ' מוסד ביאליק, תשל"ב, עמ' 52).

אלו דברים לראש השנה תשע"ה

"...אחרי הכל, מדע החיים תלוי בגילוי ההדרגתי של אמיתות יסודיות."

" אינני יכול לגרש מהזיכרון הספרים שקראתי, על התאוריות והפילוסופיות  המתחרות שבהם, אך בן חורין אני, כדי להיות חשדן וכדי לשאול שאלות תמימות במקום להצטרף למקהלת אומרי ההן והלאו."

- צ'סלוב מילוש *


לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה אנו מביאים קטע מראיון שערך הרב דר' פינחס פלאי עם אברהם יהושע השל. הראיון נערך, כפי הנראה, בביקורו של השל בארץ בתחילת 1972, שודר בטלויזיה הישראלית ותמליל ממנו פורסם בספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בהוצאת אוניפרס, עמ' 70 - 71 :

"פלאי :  'האם באמת האדם אינו לבדו ?

האם בחיפוש הזה של אלוהים אחרי  האדם, כאשר הוא שואל אותו תמיד כדבריך את השאלה ששאל את האדם הראשון 'איֶכה ?'- האם הוא מוצא אותו ? ואיך ימצא אותו ? או: איך ימצא האדם את הדרך לאלוהים הקורא אליו? איך מגיעים לאמונה בדור שסימנו משבר באמונה ?'

השל :  'השאלה שאתה שואל היא שאלה מאד חשובה, חיונית. ואינני רוצה חס ושלום למעט בדמותה אם אשיב עליה במילים קצרות, כי הזמן מצומצם. אני רק רוצה להציע מספר הנחות :
כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים  את ההבדל החשוב הזה. עיקרי אמונה משמע: דברים שאדם מאמין בהם. אמונה משמע: איזו התרחשות פנימית באדם. דומני שקודם כל עלינו לברר את משמעותה של האמונה ועל זה עלי להוסיף שיש שעושים עוולה ממש בכך שמצמצמים את האמונה לדבר מאד צר. לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כל, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעינים. הייתי רוצה לברר קודם כל את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה - מה משמע פרספקטיבה מיוחדת ? בימי הביניים למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס. אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, במציאות, אינו רואה בו אלא חומר לנצל אותו, הזדמנות להנאה. אינו מרגיש ביופיה, בגאונה ובמסתורין  של המציאות.'

פלאי: זאת באמת הבעיה. אדם שאינו מרגיש, אדם שאיבד את החוש הזה לאמונה, האם צריך להתייאש ממנו או שיש דרכים לעורר בו את החוש הזה ?

השל:  'הייתי אומר שיש צורך בחינוך לאמונה והדבר הזה חסר לגמרי בחיים בישראל, לגמרי חסר. אין אמונה באה ממילא, מעצמה, יש צורך במאמץ רוחני, בחינוך. אין אדם יושב ושותק וחושב: מה אני רואה ומה אני שומע. כשהוא יוצא החוצה, אינו מרים את עיניו כדי לראות מי ברא אלה. הוא מסתכל בעולם באופן של פרוזה, כדבר שבשיגרה, אבל לאמיתו של דבר, אין המציאות שיגרה. כל רגע הוא מאורע. אם אדם אינו יודע איך להתגבר על השיגרה שבמחשבה, על השיגרה שבהסתכלות , לעולם לא יגיע לידי אמונה.
אמונה משמעותה אינה חזרה על דברים שאדם שומע מפי אחרים. אמונה באה מתוך מעיינות הפתוחים בלב האדם הפתוח למציאות. אני תמיד אומר שהיחס שבו אני מתייחס לשולחן זה, למשל, קובע כבר את היחס שבו אתייחס לדברים נצחיים, לדברים המביאים אותי לריבונו של עולם.'

פלאי: 'אולי אדוני יכול להסביר את דבריו: וכי מה יכול להיות ביחס לשולחן זה שמביא אותי לאמונה? אני מבין יחס מדעי, למשל. אני יכול לדעת באופן מדעי ממה שולחן זה מורכב. אבל איך קובע יחסי לשולחן את יחסי לאמונה  ולדברים שממעל לי.'

השל: 'אני אולי אתחיל בדוגמא יותר פשוטה ואחר כך אדבר על שולחן. יש מנהג ודין בישראל: כשאדם שותה מים, ואין לך דבר יותר זול ורגיל כמים , עליו להקדים ולאמר ברכה. איזו ברכה יאמר ? הוא צמא למים, הוא רוצה לשתות. אומרים לו: חכה, חכה ! אל תמהר ! עליך לברך תחילה. לשתות מים - דבר פשוט הוא, אבל לא כל כך פשוט איזו ברכה לברך. כאן עליו לחשוב: אני שותה דבר פשוט, אני עושה זאת בכל יום, אנשים עושים זאת בכל רגע. שיגרה ? לא ! עלי לברך: ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם'. אני צמא, משתוקק לשתות, אבל אומרים  לי: חכה, צריך לזכור שיש מלך לעולם ולהזכר במיסתורין הזה, שהעולם נברא בדבר, במאמר אחד של הבורא, ' שהכל נהיה בדברו'. כלומר, עלינו להתייחס לדברים הפשוטים עם פרספקטיבה של הנצח. עכשיו, נראה את השולחן. שלחן זה עץ, אילן. כלום יש לך דבר יותר יפה ויותר מסתורי מאילן העומד וצומח בשדה ?'

פלאי: 'כלומר, עלינו לראות בשולחן את האילן שממנו הוא בא. להעמיק לראות מתחת לשטח ?'

השל: 'נכון, הצמחים, האילנות ומה שמתחת להם, השרשים והשרף הנוטף מהם והתפתחות האילן. כל אלו הם מאורע העשוי למלא את האדם תמהון והשתוממות.'

פלאי : 'האם אדוני יאמר שבעולם שבו אנו חיים, שבו אנחנו כל כך ממהרים תמיד, עד שאין לנו זמן לעמוד ולחשוב על דברים כאלה. האם אדם מוכשר בכל הטכניקה הזאת שמסביבו לעמוד ולהתייצב ולחשוב על דברים בצורה מעמיקה כל כך ? האם אין אנחנו דורשים ממנו יותר מדי ?'

השל: 'מדוע אי אפשר? בוודאי שאפשר. אם לא נחשוב, אם לא נלמד איך לשתוק לראות ולהתבונן נאבד את עצמנו לדעת.^
אבל אנחנו רוצים לחיות ומה משמע חיים, חיי בני אדם ? בן אדם משמעותו שיש בו קוים מיוחדים, תכונות מיוחדות, ואחת התכונות היא כח התמהון, רגש הפלא, היכולת להסתכל בעולם, שלא להיות מכני, אלא דווקא איש בן-חורין, שיכול להסתכל ולהגיב על הפלא והיופי שבחיים. אם הוא יכול או איננו יכול - זהו עניין חיוני בשבילו.'"

כתיבה וחתימה טובה
    שנה טובה
         ג'ף


*במאמר שבאנגלית נקרא : My Intention שמופיע בעברית בשם "על תוכניתי" בספר "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945", תרגום דוד וינפלד ורפי וייכרט, כרמל 2000 עמ' 49. מוזכר בספרו של אבי שגיא,  "המסע האנושי למשמעות", הוצאת אוניברסיטת בר אילן,בין השאר, בעמ' 51. התרגום הנ"ל הוא שלי - כיוון שאין לי את הספר הזה שבעברית, בינתיים.
^ כמעט כתבתי כאן "נאבד את עצמנו לדאעש".

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים - וילך תשע"ד

ראשית, אני מודה ליוצרי הקליפ שלהלן, ל Vintage Entertainment Limited 2012 ולעורך הסרטון דן פיק, על שבאמצעותם, ניתן לשמוע את השיר של דילן שהוא במרכזו של אלו דברים לעת הזאת, עת של חשבון נפש ותשובה.

שנית, הפרשנות המוצעת לשיר בקליפ, היא פרשנות אחת, מבין פרשנויות שונות מיני רבות האפשריות.

על פניו השיר מופנה לאחת ה"אקסיות" של דילן.

מזה זמן, אני מבכר להבין את השיר הזה - כפנייה של הדובר בשיר, אל עצמו.

תנא דמסייע לפרשנות הזאת אני מוצא בדברי פרופ' שלום רוזנברג  במדורו שב"מקור ראשון", על פרשת השבוע שעבר. טרם מצאתי את הלינק לדברים אלו, ומכיוון שאני מבקש כאן לקצר, לא אביא מתוכם. מי שימצא לפניי, מוזמן לשתף אותי ואת שאר הקוראים במידע הזה. (תודה למני ששלח לי הלינק למאמר - להלן ליד ה*)

על כל פנים הנה השיר

Don't Think Twice It's Alright [Bob Dylan 1962] from Dan Pick on Vimeo.

שבת שלום
      ג'ף

*http://musaf-shabbat.com/2014/09/12/%D7%96%D7%95%D7%A9%D7%90-%D7%91%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%91%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A8%D7%95%D7%96%D7%A0%D7%91%D7%A8%D7%92/

the essential phil ochs

אלו דברים לשבת פרשת כי תבוא תשע"ד

מקורות לעיון עצמי

"Advertising signs that con you
Into thinking you’re the one
That can do what’s never been done
That can win what’s never been won
Meantime life outside goes on
All around you."

- Bob Dylan, "It's  Alright, Ma (I'm Only Bleeding)"

"שלטי חוצות אותך מרמים

להאמין שאתה הוא האחד 

שיכול לעשות את הבלתי אפשרי

שיכול לגבור על הבלתי מנוצח

בינתיים החיים ממשיכים לזרום

מסביבך."

 - בוב דילן , הכל בסדר אמא ( אני רק מדמם) 

-------

"נהוג להאשים את המדע החילוני ואת הפילוספיה האנטי דתית בדחיקת רגליה של הדת מן החברה המודרנית ובהעמת זוהרה. נכון יותר להאשים את הדת עצמה בתבוסותיה. הדת שקעה לא משום שהופרכה, אלא משום שהפכה לבלתי רלוונטית, משעממת, מעיקה ותפלה. כאשר עיקרי דת תופסים לגמרי את מקומה של האמונה, כאשר מצוות אנשים מלומדה באה במקום עבודת א-לוהים וכאשר ההרגל תופס את מקום האהבה, כשמתעלמים מן המשבר של ימינו בגין תפארתם של ימים עברו, כשהאמונה היא דבר העובר בירושה ולא מעיין מים חיים, וכאשר הדת מדברת רק בשמה של סמכות ולא בשם החסד - אזי המסר שלה הופך לחסר משמעות."

א.י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 3

-------

"בעיית הכֵּנוּת של התשובה, כמו גם הכנות הדתית בכלל, הטרידה רבות את החסידים. בעייתו של ר' נחמן איננה רק שאלת הכנות, אלא אף בעיית הרוחניות; האם התשובה כאקט דתי עשוייה להביא למצב ספיריטואלי גבוה ומלא השראה ודביקות, והאם בכלל מסוגל האדם לחיות במצב כזה ? ר' נחמן מתחבט בפער שבין המעשה הדתי, שלא פעם הופך לאקט בנאלי, למצות אנשים מלומדה, לבין שאיפתו למלאוּת של הוייה. שאלה זו עולה לא פעם בעולמנו כשאלת היחס בין הדת כמימסד לבין הדתיות  (ריליגיוזיות)." 

הרב שג"ר, "שובי נפשי, חסד או חירות קובץ פרקי תשובה", הוצאת ישיבת שיח- יצחק עמ' 13

-------

"תשובה מדויקת

....

....

....

  **

וגם כלפי תכונות רעות,

או עניינים שליליים, 

צריך לבחון

מהו מעט הטוב

שמסתתר בתוכם,

ואותו לחזק ולטפח.

רק כך התשובה תהיה

לא רק כוח שולל,

 אלא כוח מחיה,

שמפתח את כל תחומי החיים.

כוחה יוכל להיות

כל כך  גדול,

עד שאפילו מן החטאים

היא תוכל 'להרוויח'

יכולות ואוצרות חיים."

(על פי אורות התשובה ט, ה)

הרב אברהם יצחק הכהן קוק

מתוך פסקה שכותרתה "תשובה מדויקת" בקובץ בעריכת דב אינולד שנקרא
 "ניצוצות הארות עצות ותובנות על פי משנתו של הראי"ה קוק"

משכל -ידיעות אחרונות ספרי חמד - והוצאת ראש יהודי עמ' 284-283

ואידך זיל גמור

שבת שלום
    ג'ף

טיוטת אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ד

מתוך המבוכה  - שהגעתי לסוף השבוע , וטרם היה בי ( בתודעתי )  צל צלו של מושג על מה אני הולך לכתוב באלו דברים לשבת הקרובה, עיינתי בשני ספרים.
הספר האחד, קובץ שיחות של הרב עמיטל זצ"ל לימים הנוראים  "עת רצון". הספר השני ספרו שליבדל"א אסא כשר   "יהדות ואלילות".
אחר העיון נזכרתי כי  בעבר למדתי בפועל  אצל שני האישים הללו, שמעתי שעורים  מפי שני המורים הללו. כשלמדתי בבר אילן לקחתי קורס שהעביר אסא כשר. אחר הלימודים בבר אלילן ביליתי כשלוש שנים בישיבת הר עציון שהרב עמיטל עמד אז בראשה לצידו של הרב ליכטנשטיין יבדל"א.
תוך כדי העיון הכה בי השוני הגדול - ואוסיף כאן השוני הגדול לכאורה -  בין שיטותיהם של שני המורים הללו.
אנסה להדגים את השוני הזה על ידי הבאת מובאה קצרה מדברי כל אחד מהם:
אומר הרב עמיטל ב...:
"הייעוד הגדול של  ראש השנה הוא לחזור לפשטות, לגעייה הטבעית , לפעייתו של התינוק קודם שנסתבך האדם בהמון החיים ושאונם."
אומר פרופ' כשר:
"המחווה המהותית של התפילה היא מחווה של התנמכות, שהיא היפוכה של התנשאות: ממחווה של התנערות  מכל מראית- עין של עליונות, מחווה של התרחקות מכל יומרה של מעמד עליון, מחווה של התנגדות לאלילות עצמית , לאפשרות שאדם יעבוד את עצמו."
עלה בדעתי כעת, שייתכן וחלק מההבדל בשיטות שני המורים הללו נעוץ בהבדל שבין ה"חסידים" ל"מתנגדים". לא נרחיב בכך כעת, כי אני רוצה להתמקד כאן לא על השוני אלא על המשותף שבין שיטות השניים,
סימן מפורש  למשותף בדרכי השניים מצאתי בהמשך דבריו של הרב עמיטל שם.
אומר  הרב עמיטל  לקראת סיום המאמר :
"כבני תורה , הרי מחזיקים אנו ב'סם החיים' חיים לעולם כולו - זהו המפתח לאותה פשטות, המתעלה מעל לסיבוכים. אחד מתפקידנו המרכזיים הוא להנחיל זאת לרבים"
דבריו של הרב עמיטל בדרשה זו כוונו לבני הישיבה.
דברי אסא כשר באלילות ויהדות מופנים במכוון ובמפורש לשני קהלים. כדבריו בפתח הדבר לספר:
"בבואי להציע פרשנות חדשה לדת היהודית  כפי שהיא מתגלה לנו במסורות שלה לקחתי על עצמי להציג אותה כמות שהיא בעיניי, מתאימה גם לנקודת המבט של הקורא הדתי וגם לנקודת המבט של הקורא החופשי."
הדברים של השניים מתכתבים  - ככל הנראה בלי משים - אחד עם השני בין השאר בהתייחסות ל"סם החיים". הרב עמיטל פונה לקהל שומעיו ואומר אנחנו מחזיקים סם החיים.
בפרק הראשון לספרו " ספר קטן על משמעות החיים " מביא פרופ כשר את המדרש שבויקרא רבה שבו מסופר על הרוכל  המחזר בעיירות  הסמוכות לציפורי; רוכל ש"בא והולך חוזר ובא וחוזר והולך והיה מכריז ואומר : מי רוצה לקנות סם חיים"
אפשר לחשוב שאותו סם החיים הוא איזה ויטמין או תמהיל כימי כזה או אחר כמו פרופוליס שאדם נוטל אותו ובכך זוכה לאריכות ימים. אסא כשר לא חושב כך , הרב עמיטל לא חשב כך וחז"ל לא הורו כך. לא אצביע כאן על עיקרו או על אופיו של סם  החיים אותו הציע אותו הרוכל - לשם כך תוכלו לעיין במקורות השונים דלעיל.
השבוע הלך לעולמו ר' שלמה מרכוס והוא בן 103. במשך למעלה משני עשורים כל ערב שבת אחר תפילת השבת היו מתכנסים חבורה של חבר'ה בבית אצל שלמה  לשיחה  קצרה או ארוכה לפי עונות השנה ואורך הימים, בדרכם הביתה לסעודת השבת ; השיחה היתה נסובה על עניני דיומא  ועל ענינים שברומו של עולם .השתדלנו לגוון ולצד הנטייה להתעמקות היו  מטובלים הדברים דמי פעם במילי דבדיחותא  כיאה לכל מפגש של חברים.. מסורת זו היתה חשובה מאד בעיניו של שלמה ובשנים האחרונות הקפיד להזכיר זאת כמעט בכל פעם.
ר' שמחה בונם הציע כי ראוי לו לכל אדם לאמץ לו מורה מבין החיים  ומורה מבין אלו השוהים בעולם האמת. שלמה מרכוס מורנו עבר השבוע השבוע מתפקיד של מורה מבין  החיים למורה מן עולם האמת. הוא ימשיך להיות לנו - למשפחתו כמו גם לחבריו ולתלמידיו הרבים  - מורה לחיים.
יהי  זכרו ברוך

שבת שלום

עיון במורשתו של וודי ג'אטרי

וראו
http://www.ushistoryscene.com/uncategorized/woodyguthrie/

http://blogcritics.org/this-machine-kills-fascists/

חזקה על מי שצריך שימצא את הדרך לתרגם הדברים לעיל ואם יש צורך, אני לרשותכם. אגב מדובר בעניינים מורכבים.

ג'ף