"...אחרי הכל, מדע החיים תלוי בגילוי ההדרגתי של אמיתות יסודיות."
" אינני יכול לגרש מהזיכרון הספרים שקראתי, על התאוריות והפילוסופיות המתחרות שבהם, אך בן חורין אני, כדי להיות חשדן וכדי לשאול שאלות תמימות במקום להצטרף למקהלת אומרי ההן והלאו."
- צ'סלוב מילוש *
לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה אנו מביאים קטע מראיון שערך הרב דר' פינחס פלאי עם אברהם יהושע השל. הראיון נערך, כפי הנראה, בביקורו של השל בארץ בתחילת 1972, שודר בטלויזיה הישראלית ותמליל ממנו פורסם בספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בהוצאת אוניפרס, עמ' 70 - 71 :
"פלאי : 'האם באמת האדם אינו לבדו ?
האם בחיפוש הזה של אלוהים אחרי האדם, כאשר הוא שואל אותו תמיד כדבריך את השאלה ששאל את האדם הראשון 'איֶכה ?'- האם הוא מוצא אותו ? ואיך ימצא אותו ? או: איך ימצא האדם את הדרך לאלוהים הקורא אליו? איך מגיעים לאמונה בדור שסימנו משבר באמונה ?'
השל : 'השאלה שאתה שואל היא שאלה מאד חשובה, חיונית. ואינני רוצה חס ושלום למעט בדמותה אם אשיב עליה במילים קצרות, כי הזמן מצומצם. אני רק רוצה להציע מספר הנחות :
כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים את ההבדל החשוב הזה. עיקרי אמונה משמע: דברים שאדם מאמין בהם. אמונה משמע: איזו התרחשות פנימית באדם. דומני שקודם כל עלינו לברר את משמעותה של האמונה ועל זה עלי להוסיף שיש שעושים עוולה ממש בכך שמצמצמים את האמונה לדבר מאד צר. לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כל, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעינים. הייתי רוצה לברר קודם כל את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה - מה משמע פרספקטיבה מיוחדת ? בימי הביניים למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס. אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, במציאות, אינו רואה בו אלא חומר לנצל אותו, הזדמנות להנאה. אינו מרגיש ביופיה, בגאונה ובמסתורין של המציאות.'
פלאי: זאת באמת הבעיה. אדם שאינו מרגיש, אדם שאיבד את החוש הזה לאמונה, האם צריך להתייאש ממנו או שיש דרכים לעורר בו את החוש הזה ?
השל: 'הייתי אומר שיש צורך בחינוך לאמונה והדבר הזה חסר לגמרי בחיים בישראל, לגמרי חסר. אין אמונה באה ממילא, מעצמה, יש צורך במאמץ רוחני, בחינוך. אין אדם יושב ושותק וחושב: מה אני רואה ומה אני שומע. כשהוא יוצא החוצה, אינו מרים את עיניו כדי לראות מי ברא אלה. הוא מסתכל בעולם באופן של פרוזה, כדבר שבשיגרה, אבל לאמיתו של דבר, אין המציאות שיגרה. כל רגע הוא מאורע. אם אדם אינו יודע איך להתגבר על השיגרה שבמחשבה, על השיגרה שבהסתכלות , לעולם לא יגיע לידי אמונה.
אמונה משמעותה אינה חזרה על דברים שאדם שומע מפי אחרים. אמונה באה מתוך מעיינות הפתוחים בלב האדם הפתוח למציאות. אני תמיד אומר שהיחס שבו אני מתייחס לשולחן זה, למשל, קובע כבר את היחס שבו אתייחס לדברים נצחיים, לדברים המביאים אותי לריבונו של עולם.'
פלאי: 'אולי אדוני יכול להסביר את דבריו: וכי מה יכול להיות ביחס לשולחן זה שמביא אותי לאמונה? אני מבין יחס מדעי, למשל. אני יכול לדעת באופן מדעי ממה שולחן זה מורכב. אבל איך קובע יחסי לשולחן את יחסי לאמונה ולדברים שממעל לי.'
השל: 'אני אולי אתחיל בדוגמא יותר פשוטה ואחר כך אדבר על שולחן. יש מנהג ודין בישראל: כשאדם שותה מים, ואין לך דבר יותר זול ורגיל כמים , עליו להקדים ולאמר ברכה. איזו ברכה יאמר ? הוא צמא למים, הוא רוצה לשתות. אומרים לו: חכה, חכה ! אל תמהר ! עליך לברך תחילה. לשתות מים - דבר פשוט הוא, אבל לא כל כך פשוט איזו ברכה לברך. כאן עליו לחשוב: אני שותה דבר פשוט, אני עושה זאת בכל יום, אנשים עושים זאת בכל רגע. שיגרה ? לא ! עלי לברך: ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם'. אני צמא, משתוקק לשתות, אבל אומרים לי: חכה, צריך לזכור שיש מלך לעולם ולהזכר במיסתורין הזה, שהעולם נברא בדבר, במאמר אחד של הבורא, ' שהכל נהיה בדברו'. כלומר, עלינו להתייחס לדברים הפשוטים עם פרספקטיבה של הנצח. עכשיו, נראה את השולחן. שלחן זה עץ, אילן. כלום יש לך דבר יותר יפה ויותר מסתורי מאילן העומד וצומח בשדה ?'
פלאי: 'כלומר, עלינו לראות בשולחן את האילן שממנו הוא בא. להעמיק לראות מתחת לשטח ?'
השל: 'נכון, הצמחים, האילנות ומה שמתחת להם, השרשים והשרף הנוטף מהם והתפתחות האילן. כל אלו הם מאורע העשוי למלא את האדם תמהון והשתוממות.'
פלאי : 'האם אדוני יאמר שבעולם שבו אנו חיים, שבו אנחנו כל כך ממהרים תמיד, עד שאין לנו זמן לעמוד ולחשוב על דברים כאלה. האם אדם מוכשר בכל הטכניקה הזאת שמסביבו לעמוד ולהתייצב ולחשוב על דברים בצורה מעמיקה כל כך ? האם אין אנחנו דורשים ממנו יותר מדי ?'
השל: 'מדוע אי אפשר? בוודאי שאפשר. אם לא נחשוב, אם לא נלמד איך לשתוק לראות ולהתבונן נאבד את עצמנו לדעת.^
אבל אנחנו רוצים לחיות ומה משמע חיים, חיי בני אדם ? בן אדם משמעותו שיש בו קוים מיוחדים, תכונות מיוחדות, ואחת התכונות היא כח התמהון, רגש הפלא, היכולת להסתכל בעולם, שלא להיות מכני, אלא דווקא איש בן-חורין, שיכול להסתכל ולהגיב על הפלא והיופי שבחיים. אם הוא יכול או איננו יכול - זהו עניין חיוני בשבילו.'"
כתיבה וחתימה טובה
שנה טובה
ג'ף
*במאמר שבאנגלית נקרא : My Intention שמופיע בעברית בשם "על תוכניתי" בספר "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945", תרגום דוד וינפלד ורפי וייכרט, כרמל 2000 עמ' 49. מוזכר בספרו של אבי שגיא, "המסע האנושי למשמעות", הוצאת אוניברסיטת בר אילן,בין השאר, בעמ' 51. התרגום הנ"ל הוא שלי - כיוון שאין לי את הספר הזה שבעברית, בינתיים.
^ כמעט כתבתי כאן "נאבד את עצמנו לדאעש".
" אינני יכול לגרש מהזיכרון הספרים שקראתי, על התאוריות והפילוסופיות המתחרות שבהם, אך בן חורין אני, כדי להיות חשדן וכדי לשאול שאלות תמימות במקום להצטרף למקהלת אומרי ההן והלאו."
- צ'סלוב מילוש *
לכבוד ראש השנה הבא עלינו לטובה אנו מביאים קטע מראיון שערך הרב דר' פינחס פלאי עם אברהם יהושע השל. הראיון נערך, כפי הנראה, בביקורו של השל בארץ בתחילת 1972, שודר בטלויזיה הישראלית ותמליל ממנו פורסם בספר "חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בהוצאת אוניפרס, עמ' 70 - 71 :
"פלאי : 'האם באמת האדם אינו לבדו ?
האם בחיפוש הזה של אלוהים אחרי האדם, כאשר הוא שואל אותו תמיד כדבריך את השאלה ששאל את האדם הראשון 'איֶכה ?'- האם הוא מוצא אותו ? ואיך ימצא אותו ? או: איך ימצא האדם את הדרך לאלוהים הקורא אליו? איך מגיעים לאמונה בדור שסימנו משבר באמונה ?'
השל : 'השאלה שאתה שואל היא שאלה מאד חשובה, חיונית. ואינני רוצה חס ושלום למעט בדמותה אם אשיב עליה במילים קצרות, כי הזמן מצומצם. אני רק רוצה להציע מספר הנחות :
כשמדברים על אמונה צריכים להבדיל בין אמונה לעיקרי אמונה. רוב בני אדם אינם מבדילים את ההבדל החשוב הזה. עיקרי אמונה משמע: דברים שאדם מאמין בהם. אמונה משמע: איזו התרחשות פנימית באדם. דומני שקודם כל עלינו לברר את משמעותה של האמונה ועל זה עלי להוסיף שיש שעושים עוולה ממש בכך שמצמצמים את האמונה לדבר מאד צר. לאמיתו של דבר אמונה היא יחס וזיקה, היא פרספקטיבה לכל המציאות קודם כל, ואחר כך זיקה למי שלמעלה מהמציאות הנראית לעינים. הייתי רוצה לברר קודם כל את הזיקה למציאות לאור האמונה. אם האמונה היא פרספקטיבה - מה משמע פרספקטיבה מיוחדת ? בימי הביניים למשל, האמינו בני אדם שהאדמה עומדת במרכז הקוסמוס. היום אין בני אדם מאמינים שהאדמה היא במרכז הקוסמוס. אבל כן מאמינים שהיחיד, האדם עצמו, עומד במרכז החיים, במרכז הקוסמוס. מכאן, כשאדם מביט בעולם, במציאות, אינו רואה בו אלא חומר לנצל אותו, הזדמנות להנאה. אינו מרגיש ביופיה, בגאונה ובמסתורין של המציאות.'
פלאי: זאת באמת הבעיה. אדם שאינו מרגיש, אדם שאיבד את החוש הזה לאמונה, האם צריך להתייאש ממנו או שיש דרכים לעורר בו את החוש הזה ?
השל: 'הייתי אומר שיש צורך בחינוך לאמונה והדבר הזה חסר לגמרי בחיים בישראל, לגמרי חסר. אין אמונה באה ממילא, מעצמה, יש צורך במאמץ רוחני, בחינוך. אין אדם יושב ושותק וחושב: מה אני רואה ומה אני שומע. כשהוא יוצא החוצה, אינו מרים את עיניו כדי לראות מי ברא אלה. הוא מסתכל בעולם באופן של פרוזה, כדבר שבשיגרה, אבל לאמיתו של דבר, אין המציאות שיגרה. כל רגע הוא מאורע. אם אדם אינו יודע איך להתגבר על השיגרה שבמחשבה, על השיגרה שבהסתכלות , לעולם לא יגיע לידי אמונה.
אמונה משמעותה אינה חזרה על דברים שאדם שומע מפי אחרים. אמונה באה מתוך מעיינות הפתוחים בלב האדם הפתוח למציאות. אני תמיד אומר שהיחס שבו אני מתייחס לשולחן זה, למשל, קובע כבר את היחס שבו אתייחס לדברים נצחיים, לדברים המביאים אותי לריבונו של עולם.'
פלאי: 'אולי אדוני יכול להסביר את דבריו: וכי מה יכול להיות ביחס לשולחן זה שמביא אותי לאמונה? אני מבין יחס מדעי, למשל. אני יכול לדעת באופן מדעי ממה שולחן זה מורכב. אבל איך קובע יחסי לשולחן את יחסי לאמונה ולדברים שממעל לי.'
השל: 'אני אולי אתחיל בדוגמא יותר פשוטה ואחר כך אדבר על שולחן. יש מנהג ודין בישראל: כשאדם שותה מים, ואין לך דבר יותר זול ורגיל כמים , עליו להקדים ולאמר ברכה. איזו ברכה יאמר ? הוא צמא למים, הוא רוצה לשתות. אומרים לו: חכה, חכה ! אל תמהר ! עליך לברך תחילה. לשתות מים - דבר פשוט הוא, אבל לא כל כך פשוט איזו ברכה לברך. כאן עליו לחשוב: אני שותה דבר פשוט, אני עושה זאת בכל יום, אנשים עושים זאת בכל רגע. שיגרה ? לא ! עלי לברך: ' ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם'. אני צמא, משתוקק לשתות, אבל אומרים לי: חכה, צריך לזכור שיש מלך לעולם ולהזכר במיסתורין הזה, שהעולם נברא בדבר, במאמר אחד של הבורא, ' שהכל נהיה בדברו'. כלומר, עלינו להתייחס לדברים הפשוטים עם פרספקטיבה של הנצח. עכשיו, נראה את השולחן. שלחן זה עץ, אילן. כלום יש לך דבר יותר יפה ויותר מסתורי מאילן העומד וצומח בשדה ?'
פלאי: 'כלומר, עלינו לראות בשולחן את האילן שממנו הוא בא. להעמיק לראות מתחת לשטח ?'
השל: 'נכון, הצמחים, האילנות ומה שמתחת להם, השרשים והשרף הנוטף מהם והתפתחות האילן. כל אלו הם מאורע העשוי למלא את האדם תמהון והשתוממות.'
פלאי : 'האם אדוני יאמר שבעולם שבו אנו חיים, שבו אנחנו כל כך ממהרים תמיד, עד שאין לנו זמן לעמוד ולחשוב על דברים כאלה. האם אדם מוכשר בכל הטכניקה הזאת שמסביבו לעמוד ולהתייצב ולחשוב על דברים בצורה מעמיקה כל כך ? האם אין אנחנו דורשים ממנו יותר מדי ?'
השל: 'מדוע אי אפשר? בוודאי שאפשר. אם לא נחשוב, אם לא נלמד איך לשתוק לראות ולהתבונן נאבד את עצמנו לדעת.^
אבל אנחנו רוצים לחיות ומה משמע חיים, חיי בני אדם ? בן אדם משמעותו שיש בו קוים מיוחדים, תכונות מיוחדות, ואחת התכונות היא כח התמהון, רגש הפלא, היכולת להסתכל בעולם, שלא להיות מכני, אלא דווקא איש בן-חורין, שיכול להסתכל ולהגיב על הפלא והיופי שבחיים. אם הוא יכול או איננו יכול - זהו עניין חיוני בשבילו.'"
כתיבה וחתימה טובה
שנה טובה
ג'ף
*במאמר שבאנגלית נקרא : My Intention שמופיע בעברית בשם "על תוכניתי" בספר "אחרי מהפכות רבות, מבחר מן השירה הפולנית שאחרי 1945", תרגום דוד וינפלד ורפי וייכרט, כרמל 2000 עמ' 49. מוזכר בספרו של אבי שגיא, "המסע האנושי למשמעות", הוצאת אוניברסיטת בר אילן,בין השאר, בעמ' 51. התרגום הנ"ל הוא שלי - כיוון שאין לי את הספר הזה שבעברית, בינתיים.
^ כמעט כתבתי כאן "נאבד את עצמנו לדאעש".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה