טיוטת אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ד

מתוך המבוכה  - שהגעתי לסוף השבוע , וטרם היה בי ( בתודעתי )  צל צלו של מושג על מה אני הולך לכתוב באלו דברים לשבת הקרובה, עיינתי בשני ספרים.
הספר האחד, קובץ שיחות של הרב עמיטל זצ"ל לימים הנוראים  "עת רצון". הספר השני ספרו שליבדל"א אסא כשר   "יהדות ואלילות".
אחר העיון נזכרתי כי  בעבר למדתי בפועל  אצל שני האישים הללו, שמעתי שעורים  מפי שני המורים הללו. כשלמדתי בבר אילן לקחתי קורס שהעביר אסא כשר. אחר הלימודים בבר אלילן ביליתי כשלוש שנים בישיבת הר עציון שהרב עמיטל עמד אז בראשה לצידו של הרב ליכטנשטיין יבדל"א.
תוך כדי העיון הכה בי השוני הגדול - ואוסיף כאן השוני הגדול לכאורה -  בין שיטותיהם של שני המורים הללו.
אנסה להדגים את השוני הזה על ידי הבאת מובאה קצרה מדברי כל אחד מהם:
אומר הרב עמיטל ב...:
"הייעוד הגדול של  ראש השנה הוא לחזור לפשטות, לגעייה הטבעית , לפעייתו של התינוק קודם שנסתבך האדם בהמון החיים ושאונם."
אומר פרופ' כשר:
"המחווה המהותית של התפילה היא מחווה של התנמכות, שהיא היפוכה של התנשאות: ממחווה של התנערות  מכל מראית- עין של עליונות, מחווה של התרחקות מכל יומרה של מעמד עליון, מחווה של התנגדות לאלילות עצמית , לאפשרות שאדם יעבוד את עצמו."
עלה בדעתי כעת, שייתכן וחלק מההבדל בשיטות שני המורים הללו נעוץ בהבדל שבין ה"חסידים" ל"מתנגדים". לא נרחיב בכך כעת, כי אני רוצה להתמקד כאן לא על השוני אלא על המשותף שבין שיטות השניים,
סימן מפורש  למשותף בדרכי השניים מצאתי בהמשך דבריו של הרב עמיטל שם.
אומר  הרב עמיטל  לקראת סיום המאמר :
"כבני תורה , הרי מחזיקים אנו ב'סם החיים' חיים לעולם כולו - זהו המפתח לאותה פשטות, המתעלה מעל לסיבוכים. אחד מתפקידנו המרכזיים הוא להנחיל זאת לרבים"
דבריו של הרב עמיטל בדרשה זו כוונו לבני הישיבה.
דברי אסא כשר באלילות ויהדות מופנים במכוון ובמפורש לשני קהלים. כדבריו בפתח הדבר לספר:
"בבואי להציע פרשנות חדשה לדת היהודית  כפי שהיא מתגלה לנו במסורות שלה לקחתי על עצמי להציג אותה כמות שהיא בעיניי, מתאימה גם לנקודת המבט של הקורא הדתי וגם לנקודת המבט של הקורא החופשי."
הדברים של השניים מתכתבים  - ככל הנראה בלי משים - אחד עם השני בין השאר בהתייחסות ל"סם החיים". הרב עמיטל פונה לקהל שומעיו ואומר אנחנו מחזיקים סם החיים.
בפרק הראשון לספרו " ספר קטן על משמעות החיים " מביא פרופ כשר את המדרש שבויקרא רבה שבו מסופר על הרוכל  המחזר בעיירות  הסמוכות לציפורי; רוכל ש"בא והולך חוזר ובא וחוזר והולך והיה מכריז ואומר : מי רוצה לקנות סם חיים"
אפשר לחשוב שאותו סם החיים הוא איזה ויטמין או תמהיל כימי כזה או אחר כמו פרופוליס שאדם נוטל אותו ובכך זוכה לאריכות ימים. אסא כשר לא חושב כך , הרב עמיטל לא חשב כך וחז"ל לא הורו כך. לא אצביע כאן על עיקרו או על אופיו של סם  החיים אותו הציע אותו הרוכל - לשם כך תוכלו לעיין במקורות השונים דלעיל.
השבוע הלך לעולמו ר' שלמה מרכוס והוא בן 103. במשך למעלה משני עשורים כל ערב שבת אחר תפילת השבת היו מתכנסים חבורה של חבר'ה בבית אצל שלמה  לשיחה  קצרה או ארוכה לפי עונות השנה ואורך הימים, בדרכם הביתה לסעודת השבת ; השיחה היתה נסובה על עניני דיומא  ועל ענינים שברומו של עולם .השתדלנו לגוון ולצד הנטייה להתעמקות היו  מטובלים הדברים דמי פעם במילי דבדיחותא  כיאה לכל מפגש של חברים.. מסורת זו היתה חשובה מאד בעיניו של שלמה ובשנים האחרונות הקפיד להזכיר זאת כמעט בכל פעם.
ר' שמחה בונם הציע כי ראוי לו לכל אדם לאמץ לו מורה מבין החיים  ומורה מבין אלו השוהים בעולם האמת. שלמה מרכוס מורנו עבר השבוע השבוע מתפקיד של מורה מבין  החיים למורה מן עולם האמת. הוא ימשיך להיות לנו - למשפחתו כמו גם לחבריו ולתלמידיו הרבים  - מורה לחיים.
יהי  זכרו ברוך

שבת שלום