כיביתי השבוע את הקול הפנימי שלי בתקוה לשמוע קול אחר, תרתי משמע.
ואכן שמעתי.
ולמדתי שאכן יש קולות רבים אחרים שם בחוץ.
כדי לשמוע אותם צריך לכבות את הקול הפנימי שלך.
הצרה מבחינתי היא שהכיבוי היה לרגעים ספורים בלבד.
אחת מ"משימות אלול" שלי יהיה להתאמן על הארכת משך הזמן של כיבוי הקול או הקולות הפנימיים אצלי.
א. על שדים ועל אמונות ודעות
ישנה דעה בקרב ציבור לא זניח בעם היהודי - שקיים הבדל מהותי בין יהודי לגוי. כאחד שאישיותו עוצבה בארה"ב כיהודי אמריקאי לא אורתודקסי - הדעה הזאת זרה לי עד מאד. איני מתכוון לומר שדעה זו מאפיינת את האורתודוקסיה היהודית בכללותה, אם כי ניתן לומר שמדובר בדעה רווחת מאד במקומותינו "במגזרים" כאלו ואחרים. שמעתי השבוע את הדעה הזאת מפי קולגה לעבודה ונזכרתי בסיפור הבא שמיוחס לרבי מקוצק.
אני מייחל לפוסק שיבוא היום ויפסוק בענין האמונה הנ"ל כפי שפסק הרמב"ם בענין האמונה בשדים, כמו גם לקוצקר של ימינו, שיקבע שבעקבות אותה הפסיקה - שאבד הקלח על אמונה זו בייחוד מטה-פיזי של היהודי על פני בני אדם אחרים.
ב. סיפור אחר של הקוצקר שצץ לי בתודעה לאחרונה הוא הסיפור הבא:
ג. השבוע "התפוצץ לנו" הדוד שבעליית הגג. בעקבות כך נזכרתי בסיפור דומה שקרה לרב שג"ר זצ"ל ועיינתי שוב במאמר שבו מופיע הסיפור הזה, "אמונתי אמונה בעולם פוסטמודרני" בספר "לוחות ושברי לוחות":
ד. ולכבוד תחילתה של חודש אלול הבא עלינו לטובה בשבת, נסיים בדברים של הרב שג"ר מתחילת הפרק הראשן בספרו "שובי נפשי חסד או חירות", פרק שעוסק בתורה ו' מליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן מברסלב - "התורה של אלול".
ואלו דברי הרב שג"ר בהקדמה שם:
"בעיית הכֵּנוּת של התשובה,כמו גם הכנות הדתית בכלל, הטרידה רבות את החסידים. בעייתו של ר' נחמן איננה רק שאלת הכנות, אלא אף בעיית הרוחניות: האם התשובה כאקט דתי עשויה להביא למצב ספיריטואלי גבוה ומלא השראה ודביקות, והאם בכלל מסוגל האדם לחיות במצב כזה ? ר"נ מתחבט בפער שבין המעשה הדתי, שלא פעם הופך לאקט בנאלי, למצות אנשים מלומדה, לבין שאיפתו למלאוּת של הוייה. שאלה זו עולה לא פעם בעולמנו כשאלת היחס בין הדת כמימסד לבין הדתיות (ריליגיוזיות).."
שבת שלום , חודש טוב
ג'ף
*הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 421 - 422
הרב שג"ר, "שובי נפשי, חסד או חירות קובץ פרקי תשובה", הוצאת ישיבת שיח- יצחק עמ' 13, הסתבר שהדברים הובאו גם באלו דברים לשבת פרשת כי תבוא אשתקד.
ואכן שמעתי.
ולמדתי שאכן יש קולות רבים אחרים שם בחוץ.
כדי לשמוע אותם צריך לכבות את הקול הפנימי שלך.
הצרה מבחינתי היא שהכיבוי היה לרגעים ספורים בלבד.
אחת מ"משימות אלול" שלי יהיה להתאמן על הארכת משך הזמן של כיבוי הקול או הקולות הפנימיים אצלי.
א. על שדים ועל אמונות ודעות
ישנה דעה בקרב ציבור לא זניח בעם היהודי - שקיים הבדל מהותי בין יהודי לגוי. כאחד שאישיותו עוצבה בארה"ב כיהודי אמריקאי לא אורתודקסי - הדעה הזאת זרה לי עד מאד. איני מתכוון לומר שדעה זו מאפיינת את האורתודוקסיה היהודית בכללותה, אם כי ניתן לומר שמדובר בדעה רווחת מאד במקומותינו "במגזרים" כאלו ואחרים. שמעתי השבוע את הדעה הזאת מפי קולגה לעבודה ונזכרתי בסיפור הבא שמיוחס לרבי מקוצק.
"בעניין דעת הרמב"ם שכתב כי אין מצויים שדים, והלא בגמרא נמצא הרבה על כך, אמר הרבי מקוצק:
אמנם מקודם היו, אך אחרי שפסק הרמב"ם כי אינם מצויים, גם בשמים פסקו כך. ולכן עכשיו אינם."
מתוך ספר הליקוטים של פנחס שדה על אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה", הוצאת שוקן, עמ' 139
אני מייחל לפוסק שיבוא היום ויפסוק בענין האמונה הנ"ל כפי שפסק הרמב"ם בענין האמונה בשדים, כמו גם לקוצקר של ימינו, שיקבע שבעקבות אותה הפסיקה - שאבד הקלח על אמונה זו בייחוד מטה-פיזי של היהודי על פני בני אדם אחרים.
ב. סיפור אחר של הקוצקר שצץ לי בתודעה לאחרונה הוא הסיפור הבא:
"שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443
שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
ג. השבוע "התפוצץ לנו" הדוד שבעליית הגג. בעקבות כך נזכרתי בסיפור דומה שקרה לרב שג"ר זצ"ל ועיינתי שוב במאמר שבו מופיע הסיפור הזה, "אמונתי אמונה בעולם פוסטמודרני" בספר "לוחות ושברי לוחות":
"כל מה שקורה בעולם הוא עצמו גילוי אלוקי המבטא משהו. אלוקים איננו רק מי שמשגיח על הדברים מבחוץ - ושעליו אנו שואלים 'מדוע ?', אלא הוא החיות של הדבר עצמו, ועליו אנו צריכים לשאול 'מה הוא אומר לי ?'. הפוסטמודרניזם, המאפשר ריבוי שפות ופרספקטיבות, יאפשר לנו גם בהקשר זה לחיות בשני עולמות, העולם המדעי- סיבתי מחד גיסא והעולם המשמעותי, שהוא עולם האמונה וההשגחה, מאידך גיסא.אתן דוגמה ממה שקרה בביתי הבוקר: הבוילר נסדק והבית הוצף מים. האם מדובר בהשגחה ? הרמב"ם הרי קובע שעלינו לפשפש במעשינו בשעת 'צרה', צרה קטנה אמנם, אך מעצבנת. אולם פשפוש זה אין משמעותו לשאול את עצמי 'למה זה קרה ?' אלא 'מה זה אומר ?'. ' למה זה קרה ?' פירושו: 'מהי הסיבה ?' - ואותה אני יודע : הצטברו על גבי גוף החימום אבנית וחלודה ונוצר בו סדק, אולי משום שלא השתמשתי בו נכון. והנה, דווקא כתשובה לשאלה 'מה זה אומר ?' הייתה לי לפתע הארה: אולי לא נתתי צדקה במידה מספקת. עלי לחזור בתשובה. האומנם ? האם זו אכן משמעותה של הצרה ? מה שמפקיע את הפרשנות הזו משרירותיות הוא תחושת הוודאות המתלווה אליה. האירוע השתלב בכמה אירועים נוספים, בקטעי מחשבות, בהרהורים ועוד. הוא הופיע כהארה, הייתי אומר: כהתגלות. לא כדרשנות נוסח הפרשנות הניתנת לאסונות שונים ומשונים המתרגשים עלינו, לא חיפוש חיצוני אחרי סיבות, הארה שלא אני יוצר אותה, אלא היא זו שתופסת אותי."*
ד. ולכבוד תחילתה של חודש אלול הבא עלינו לטובה בשבת, נסיים בדברים של הרב שג"ר מתחילת הפרק הראשן בספרו "שובי נפשי חסד או חירות", פרק שעוסק בתורה ו' מליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן מברסלב - "התורה של אלול".
ואלו דברי הרב שג"ר בהקדמה שם:
"בעיית הכֵּנוּת של התשובה,כמו גם הכנות הדתית בכלל, הטרידה רבות את החסידים. בעייתו של ר' נחמן איננה רק שאלת הכנות, אלא אף בעיית הרוחניות: האם התשובה כאקט דתי עשויה להביא למצב ספיריטואלי גבוה ומלא השראה ודביקות, והאם בכלל מסוגל האדם לחיות במצב כזה ? ר"נ מתחבט בפער שבין המעשה הדתי, שלא פעם הופך לאקט בנאלי, למצות אנשים מלומדה, לבין שאיפתו למלאוּת של הוייה. שאלה זו עולה לא פעם בעולמנו כשאלת היחס בין הדת כמימסד לבין הדתיות (ריליגיוזיות).."
שבת שלום , חודש טוב
ג'ף
*הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם" ,הוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד ומכון כתבי הרב שג"ר בעמ' 421 - 422
הרב שג"ר, "שובי נפשי, חסד או חירות קובץ פרקי תשובה", הוצאת ישיבת שיח- יצחק עמ' 13, הסתבר שהדברים הובאו גם באלו דברים לשבת פרשת כי תבוא אשתקד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה