מתוך תורה נה - ליקוטי מוהר"ן לרבי נחמן - כרך א שיחות על - של הרב שג"ר

"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ'  194: 

"...במהלך חיינו אנו נתקלים בצורך בתנועות כאלה של השתחררות מציפיות מסוימות, מחד, וקבלה עצמית מאידך, על כל צעד ושעל; לכן אין לתפוס את החיים, בשום מישור, באופן דוגמטי, כאילו שיש הצלחה ברורה או כישלון ברור. כפי שהסברנו, הצלחה וכישלון הם תנועות מעגליות, שבסופו של דבר מבטאות את העצמיות של האדם. כאשר אדם חווה את הדברים בצורה זו, חייו מתבהרים, הוא מבין את ההיגיון הפנימי, וחווה בבהירות שמאורעותיו הם הדבר הנכון, האמיתי וההגיוני ביותר בעבורו. דווקא משום שהוא חופשי לגמרי בהכרעותיו ואין חיוב שיקרה לו דבר כזה או אחר, הרי שהכרעותיו ומאורעותיו מקבלים את המובן של הצדק האלוקי המתגלה דווקא באופן הזה. לאור תפיסה זו, הצדק אינו נוקשה וחד-משמעי, אלא חופשי, אינסופי.*"

*ראו על כך להלן במאמר על תורה א תנינא, עמ' 335 - 337

אלו דברים לשבת חנוכה פרשת מקץ תשע"ז

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה עומד על  היאור.

"ויהי" שולח אותנו לראשיתו של עולם. (יהי אור ). 

"מקץ" שולח אותנו לסוף. ("קץ כל בשר בא לפניי").

איך הראשית והסוף קשורים לפרעה שעומד על שפת היאור אני לא יודע.

אבל אני מזהה את השאלה ובעיקר - אני מזהה את השירה שבדברים.

ויהי מקץ

ויאמר  אלוהים ויהי אור

ויהי אור

אולי ניצבים אנחנו - היכן שלא נהיה, מתי שלא יהיה - בין ה"יהי" של ההתחלה לבין ה"קץ" של הסוף. 

כמו אותו אדם, אותו הטרובדור שהופתע לאחרונה שזיכו אותו בפרס (נובל ), ניצב האדם מול נהר שזורם, תוהה "מה איתי ? אין לי מה לאמר. רק אעמוד פה על שפת הנהר ואביט על המים הזורמים". פרעה עומד מול היאור.

ועלינו לבחור בין החושך של קץ כל בשר לבין האור של התחלות חדשות  המתחדשות לעולם....

חנוכה שמח

חודש טוב

שבת שלום

ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת וישלח תשע"ז

כדרכו של עולם, לרבות עולם  המילים, עולם הספרים, קורה שאתה מחפש משפט שקראת, לא לפני הרבה זמן בספר כלשהו, ואתה מוצא כל דבר חוץ מאותו המשפט.

ניחא.

ימים קשים עוברים על כוחותינו. אך על מנת לאזן את התמונה לפני שנמשיך, הכהן של בית הכנסת שלנו אמר לי השבוע, לא בפעם הראשונה, אך הפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, "יורים עליך". בוקר קר וגשום  ואתה מחפש - בתור הלוי התורן - את הנטלה כדי לצקת מים על ידיו של הכהן עובר לברכת כהנים. זה לא הכהן שעומד מעליך זה המ"מ שמעל לתעלה החפורה באתר האימונים שצועק "יורים עליך"....

על כל פנים

הזוועות בסוריה, עמונה, טראמפ, טמטום ודברים אחרים שלחו אותי לספרו של הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק "מן הסערה על אבלות ייסורים והמצב האנושי".

הנה כמה דברים שמצאתי שם:

"האדם הקוסמי, שעולמו גדוש בסדר וביופי, שלווה ושקט, מי שהגשים את כל שאיפותיו ותשוקותיו, המרוצה מעצמו ומייעודו, חייב לוותר, ולו לזמן מה, על עולמו המסודר למופת כדי לגלות את הא-לוהים. לפי היהדות, הפגישה עם הא-לוהים כשלעצמה איננה רק חוויה נפלאה וברוכה אלא גם מלאת חלחלה ואימה. לא רק שמש בהירה זורחת באופקו של הקיום האנושי; גם חשכת לילה מבעיתה, מלאה בקולות ובחזיונות משונים, עוטפת את היצור הסופי. כשלפתע נקרה א-לוהים על דרכו של אדם, הוא נעשה מודע להיותו בן חלוף ולאבסורד שבקיום מותנה ויחסי. האינסופיות בולעת את הסופיות."

"ההתגלות והקטסטרופה (שהיא מעשה ההריסה או הניפוץ המיידי של דפוסי קיום ) הם ביהדות מושגים זהים. כל צורה של ייסורים, כל נטילת חלק בסבלות העולם, משמעה תנועה של נסיגה, התרחקות מן הישן והמוכר, מנקודות השקפה שהן כה מוטבעות באדם עד שנעשה לחלק מאישיותו, מעמדות כה ברורות עד שזכו למשמעות אפודיקטית, מפעילויות  כה שכיחות עד שהפכו לשגרה. בקצרה: חוויית הסבל היא טראומטית וככזו היא פועלת בכוח נורא - קורעת את האדם בקשריו היציבים עם עצמו ועם אחרים ומטלטלת אותו אל מחוץ למעורבותו בסביבתו המוכרת לו היטב. בכל מקום שבו מופיעה הקטסטרופה, שם גם באה ההתגלות האדירה לידי ביטוי: האדם ניצב אל מול הא-לוהים."

במעבר חד, ובהמשך ישיר לדברים , נסיים עם ה"קטע הבעייתי" שלהלן, קטע מוזר ומופלא כאחד

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ז

"אני רואה את החולה והמושפל, את המנוצח ומר-הנפש, את הדחוי והבודד. אני רואה אותם נאספים יחד ולחוד, נצמדים לתקווה שמישהו ישית את לבו אליהם, ליותר מרגע חולף. אני שומע אותם מתפללים לבוא השחרור שנושא עמו המוות. אני רואה אותם מקופחים, שכוחי לב; אמש אדונים, ועתה מנודים.

מן הראוי היה כי נתייחס לזקנים ביראת קודש, אך כל שהם מייחלים לו זה התחשבות, תשומת לב, כי אל נשליכם ונעזבם. הם ראויים להעדפה, ואולם איננו מעניקים להם אפילו שוויון. אבא אחד מוצא כי באפשרותו לפרנס תריסר ילדים, אך תריסר ילדים מוצאים כי אין באפשרותם לפרנס אבא אחד.

ואולי זהו ההיבט המטריד ביותר של המצב. אנו מתייחסים לדאגה לזקן כמעשה של צדקה במקום שנראה זאת כזכות עליונה. בניסוחם האלמותי של עשרת הדיברות, אלוהי ישראל לא קרא: כבדו אותי, תיראו ממני. חלף זאת הוא קרא: כבד את אביך ואת אמך [שמות כ,יא]. יראת קודש לאלוהים לא תתקיים ללא יראת קודש לאב ולאם.

במסורת היהודית כיבוד האב והאם הוא מצווה, מעשה שלם שהגשמתו עולה על כוחו של אדם. אין גבול למה שאדם חייב לעשות בממשו זכות זו של התמסרות. אלוהים בלתי נראה, אך אמי היא נוכחותו...."

א.י.השל, "לגדול בחכמה",  To Grow in Wisdom מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 141;

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ז

קו 58, קו האוטובוס המחבר בין בירת הנגב לפנינת הנגב, הוא, בין השאר,  מקום מפגש לכל מיני דמויות, "דמויות אמיתיות שנעות על הציר הזה" ודמויות מדמיונות שמסתובבות בנפשו ובראשו של כותב שורות אלה. מי שעוקב אחריי בפייסבוק מכיר את הקו הזה.
בין הדמויות שאפשר למצוא על הקו הם : מרלין  - הקוסם ויועץ הסתרים למלך ארתור האגדי, יוסאריאן, הטייס  פרי דמיונו של ג'וסף הלר במילכוד 22 הקאנוני, מוגלי, כבוד הרב , הנוסע המתמיד  ועוד.
למה אני מספר לכם את כל זה ?
כנראה בגלל שאחד מתפקידיה של השבת הוא "לעשות סדר בימי השבוע שעבר, לעכל אותם ולהטעין אנרגיות לשבוע הבא אחריה". במסגרת זו, לקראת שבת אנחנו עושים כל מיני הכנות, הכנות גשמיות והכנות רוחניות. הכנתו של "אלו דברים" השבועי היא חלק מההכנה הרוחנית לשבת...הזדמנות להביט באירועי השבוע החולף, האירועים הפרטיים והציבוריים...לשאול מה היה לנו ? " מה זה אומר ?" וכו' וכו'
מבט לעבר השבוע החולף, במישור הציבורי, מגלה, בין השאר,  אירועים משני סוגים: שריפות והטרדוה מיניות. האם יש קשר ביניהם ? די ברור שכן. מה טיב הקשר ? זה כמובן הרבה פחות ברור ואני משאיר זאת כשאלה פתוחה.
מבט לעבר השבוע החולף, במישור הפרטי יגלה - שמה שנמצא במישור הזה - יישאר כזה - פרטי. איש איש עם ענייניו (איש לרבות אשה כמובן). הבזקים מהעולם הפרטי של כל  אחד מאתנו ניכרים על כל צעד ושעל ביחסינו עם הבריות. כפי שלימדונו אביבה גוטלייב זורנברג בעקבות גדאמר, ההבזקים האלו באים לביטוי לא רק באופן מילולי.

" בכל מפגש חי רב בהרבה התוכן הנסתר העובר בין הצדדים, על המסר הגלוי המתקיים בתחום המודע. כפי שמציין האנס-גיאורג גדאמר, אנו 'תמיד כבר' שייכים לדעות קדומות, למאוויים ולהימשכויות הסוגרים אותנו בפני אמיתות אחדות ופותחים אותנו אל אחרות."*

אסיים הפעם בהבאת "ההשל היומי" שהופץ הבוקר, כחומר למחשבה נוספת. ישנה מהדורה עברית ומהדורה באנגלית ל"השל" הזה; לעתים מדובר באותם דברים בעברית ובאנגלית ולעתים, כמו הבוקר בדברים שונים.

לכל הוגה דעות ישנה נטייה לנקוט רעיון אחד, עיקר אחד, המהווה מוקד לכל מחשבותיו האחרות. הלל ומאוחר יותר רבי עקיבא סברו שכל התורה כולה היא פירוש לפסוק 'ואהבת לרעך כמוך'. לעומת זאת, רבי ישמעאל לימד שלכל המצוות יש טעם אחד: לנתק את היהודי מעבודה זרה.* הרבי ר' מנדל מקוצק סבר, כנראה, כי יהודיות היא פירוש לפסוק: ' מדבר שקר תרחק' ((שמות כג, ז) 

א. י. השל, קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום דניאל רייזר ואיתיאל הררי, ערך דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, עמ'  63 * השל מפנה כאן לספרו "תורה מן השמיים באספקלריה של הדורות, כרך א, עמ' 34

Faith cannot come of itself ; one must work at it.

           A .J. Heschel, A Passion for Truth, Jewish Lights, p. 56

שבת שלום

    ג'ף

*אביבה גוטליב זורנברג, "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", הוצאת כנרת, זמורה ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ, עמ' 9

אלו דברים לשבת פרשת חיי שרה

נהוג להאשים את המדע החילוני ואת הפילוספיה האנטי דתית בדחיקת רגליה של הדת מן החברה המודרנית ובהעמת זוהרה. נכון יותר להאשים את הדת עצמה בתבוסותיה. הדת שקעה לא משום שהופרכה, אלא משום שהפכה לבלתי רלוונטית, משעממת, מעיקה ותפלה. כאשר עיקרי דת תופסים לגמרי את מקומה של האמונה, כאשר מצוות אנשים מלומדה באה במקום עבודת אלוהים וכאשר ההרגל תופס את מקום האהבה, כשמתעלמים מן המשבר של ימינו בגין תפארתם של ימים עברו, כשהאמונה היא דבר העובר בירושה ולא מעיין מים חיים, וכאשר הדת מדברת רק בשמה של סמכות ולא בשם החסד - אזי המסר שלה הופך לחסר משמעות.

          א.י. השל, א-לוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 3

במהלך חייו, ואולי צריך לומר בערוב ימיו, אמר השל דברים הפוכים לטענה המופיעה לעיל לפיה יש לתלות את עיקר "האשמה" בירידת קרנה של הדת*, בדת עצמה ולא בגורמים חיצוניים*. על כל פנים, השל סבר שאין להיבהל מאמירת דבר והיפוכו. עקרון הקוטביות אליבא דהשל הוא עקרון יסוד בהוויית העולם.^
שתי דמויות מופת הנחו את השל בחייו, וכל אחד מהם משך לכיוונים שונים : הבעל שם טוב והקוצקר. בהקדמה לספרו ביידיש על הקוצקר, שחלק ממנו פורסם לאחרונה בתרגום לעברית, אומר השל: 

"אני חייב להתוודות על כך שבמשך כל חיי אני מתלבט אם להיות חסיד דרכו של הבעל שם טוב או חסיד דרכו של הרבי מקוצק. ישנם רגעים בחיי - ימחל לי ה' יתברך על חוצפתי - שבהם אני חושב ומרגיש כחסיד קוצק. הרוחניות שבדרכו של הבעל שם טוב משתקפת ברבים מספריי. אך כתיבתו של הספר הזה גם היא צורך חיוני בחיי."

 א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 7-6

דמויות מופת ממלאות תפקיד חשוב בעיצובה של חברה. מי הן דמויות המופת שעומדות היום לנגד עיני החברה הישראלית ? האם בכלל אפשר לדבר על חברה ישראלית היום כ"מקשה אחת" ? או שצריך לשאול את השאלה לגבי כל "מגזר" בחברה הישראלית בנפרד ? אני בכוונה משאיר את השאלות האלו פתוחות. השל וישעיהו ליבוביץ , שניהם ניסחו את דבריהם בנחרצות רבה, אך שניהם לימדונו כי יש להיות חשדן בענייני הרוח והאמונה, כלפי תשובות נחרצות שמציגות עצמן כתשובות מוחלטות. 

השל : בדברים העומדים ברומו של עולם התמיהה היא התשובה.
ליבוביץ: [ישנם ענינים לגביהם] "ניתן לומר ולא לשם הגזמה שחיי האדם המעיין וחושב על בעיות האמונה אינם מספיקים למצות אותם."

נסיים, באיחולים בשני עניינים ארציים: איחולי הצלחה ללוחמי האש ולכל מי שפועל לצידם לכיבוי השריפות שפרצו ו/או הוצתו ברחבי הארץ. וכן ברכות להפועל באר שבע על הניצחון המזהיר אמש על אינטר.

שבת שלום
     ג'ף

* ראו בראיון עם קרל שטרן https://www.youtube.com/watch?v=WjDNPwVEHdE

^הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים. המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269

א. י. השל, תורה מן השמים באספקלריה של הדורות,(חלק א) הוצאת שונצין, עמ' 50

י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקמון, עמ' 130

we must always remember ( r draft)

We must always remember that the Bible is not a book composed for one age, and it significance cannot be assessed by the particular standards of one generation.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 270 - 271

We must always remember the words of Isaiah 29:13: 'This people draw near with their mouth and honor Me with their lips. while their hearts are far from Me, and their fear of Me is a commandment of men learned by rote.'

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 328

אני לא יודע אם היינו צריכים את טראמפ כדי לדעת שהמציאות הזויה...בין כך ובין כך ....

אלו דברים לשבת פרשת וירא תשע"ז

בשבוע שעבר אמר לי  חבר: "ציפיתי שתכתוב על לאונרד כהן."
גם אני ציפיתי, אך הידיעה על מותו הגיעה כשהטור היה כבר כתוב, ודילן הופיע בהתחלה, והלוגיסטיקה של התיקונים המתחייבים היה פרוהיבטיבית.
דבר עברית בנאדם.
על כל פנים, במהלך השבוע כתבתי כמה דברים כהקדמה לקליפ שמופיע להלן.
הבוקר ראיתי סרטון ממיאמי בו מראים שעסקים בבעלות יהודית שם, סומנו ככאלה. על המדרכה בפתח העסק נצבע הכתובת BDS.
ראו נא חבריי וחברותיי. אף אחד לא יודע מה יילד יום, ולעולם לא ידענו.
יש, אבל, דברים, הרבה דברים שהם בבחינת אותות אזהרה שאסור לעבור עליהם לסדר היום.
יש גם דברים, הרבה דברים לצערנו, שקורים, שהם בבחינת דברים רעים. וגם עליהם אסור לעבור לסדר היום.
וכך, ועל רקע עוד כמה דברים, ערבוביה של שמחות ובשורות רעות, בשורות רעות ושמחות, אולי צריך לומר, ניגשתי ל"מדף השל" בספריה שלי, להוציא משם את Passion For Truth הספר האחרון של השל, ( באנגלית ) על מצבו הקיומי של האדם, לעת הזאת, לאור תורתו של הקוצקר ויצירתו של קירקרד.
הספר לא היה במקום.
פעלתי מהר, ללא היסוס, בהחלטיות :-) ולקחתי מהמדף את הספר "קוצק" שזהו תרגום לעברית של חלק מהספר האחרון - שני כרכים - שכתב השל ביידיש על תורתו של הקוצקר.
פתחתי את הספר - ועיני נחתו על הקטע שלהלן:

"לא כל בני האדם נלושו מאותו הבצק, וכל אחד משיג השגה רוחנית לפי דרך חייו. 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (דברים יא, כו) - הפסוק פותח בלשון יחיד וממשיך בלשון רבים, שכן התורה ניתנה בשווה לכולם, אך לראות את התורה - רואה כל אחד לפי דרך חייו.
הרבי מקוצק נהג לחזור על אמרה של ר' שמחה בונים:' מתן תורה התרחש בחג השבועות, ואולם  קבלת התורה מתרחשת בכל יום. נתינת התורה הייתה בשווה לכולם, קבלת התורה לא הייתה בשווה, אלא כל אחד לפי השגתו.'
מהו האידיאל שעל כל יחיד לשאוף אליו ? ' וספרתם לכם ' ( ויקרא כג, טו)  - ראוי שכל יהודי יעשה מעצמו ספר, שכל יהודי יהיה ספר, לכך גם האמרה: ' אורייתא וישראל כולהו חד'. זהו סוד האינדיווידואליזם: שכל הכמיהות, כל השאיפות, כל התשוקות של האדם תהיינה צרורות בנקודה אחת."*

לאונרארד כהן זצ"ל:



יהי זכרו ברוך

שבת שלום
    ג'ף


א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 142- 143, הערות השוליים הושמטו

אלו דברים לשבת פרשת לך לך תשע"ז

"Most of the time

My head is on straight
Most of the time
I’m strong enough not to hate
I don’t build up illusion ’til it makes me sick
I ain’t afraid of confusion no matter how thick
I can smile in the face of mankind
Don’t even remember what her lips felt like on mine
Most of the time"

- Bob Dylan

בוב דילן, אם להאמין למה שהוא אומר, מתמודד עם בוקה ומבולקה, טוב יותר מרובנו, וודאי טוב יותר ממני, רוב הזמן.

"לך לך", אומר הקב"ה לאברם, "מארצך וממולדתך ומבית אביך". אברם , כמו כולנו, נמצא בכל רגע נתון במקום פיזי אחד, ובמקום אחד בלבד. מבחינה רוחנית, לעומת זאת , אנחנו יכולים להיות במקומות שונים בעת ובעונה אחת, ואף ב"מקומות" סותרים זה את זה. ארץ, מולדת ובית אב הם מקומות שלאברם יש זיקה אליהם - כפי שנאמר במפורש - הארץ שלך, המולדת שלך והבית של אבא שלך. את כל אלה, הוא נדרש - ואולי מתבקש - לעזוב. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".    ולאן ? "אל הארץ אשר אראך". לא אל מקום גאוגרפי מסוים או מוגדר - "תתחיל ללכת", אומר הקב"ה לאברם "אל הארץ אשר אראך". המילים הללו הזכירו לי פסקה מדברי י. ליבוביץ שבו הוא דן בהבחנה בין הקשרים של האדם אל עצמו ואל חברו, הקשרים שמבוססים על "ליבו ועיניו" של האדם, לעומת הקשרים של האדם עם אלוהיו. 

"והנה הפסוק שלנו 'לא תתורו אחרי לבבכם' - זו השלילה של העקרון של קאנט [שההכרעה המוסרית של האדם היא הכוונת רצייתו כפי הכרתו את עצמו, את חובתו]; 'לא תתורו אחרי עיניכם' - זו השלילה של העקרון של סוקרטס [שההכרעה המוסרית של האדם היא בהתאם להכרתו והבנתו את העולם שהוא חלק ממנו]; וההנמקה ניתנת מיד: 'אני ה' אלוהיכם'. כל ההכרעות המוסריות, בין אלה של סוקרטס ובין אלה של קאנט, נובעות מתוך זה שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני האדם: הסדר יחסיו לבני- האדם היא הכרעתו המוסרית. האמונה הדתית מושתתת על כך שהאדם רואה את עצמו כעומד לפני אלוהים, ועשיית חובתו לאלוהיו היא המנחה אותו....ההכרה 'אני ה' אלוהיכם' מוציאה את הכרעת האדם מתחום עולם הערכים האנושי, ומציג אותו בתחום היחסים בין האדם ואלוהיו."#

יהדותו של ליבוביץ היא יהדות קיצונית, כמעט, הייתי אומר, יהדות של "או - או". אמונה בקב"ה מול אמונה באדם, ושני אפיקים אלו, לעולם אינם נפגשים במישור האידאי של ליבוביץ.  גם יהדותו של השל היא יהדות קיצונית, על אף שבמבט ראשון, אנחנו יכולים לחשוב שלא כך הוא. ואולי צריך לומר שהיהדות היא קיצונית. נקודה. הדרישה שהתורה שדורשת מאתנו : "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" היא דרישה קיצונית. נקודה. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

ובכל זאת, מסתבר, כשמסתכלים על המכלול, על הלכה ואגדה כמקשה אחת שאינה ניתנת להפרדה, מתקבלת תמונה הרבה יותר רכה, ופחות קיצונית. רכות זו אינה באה לביטוי בהגותו המילולית של ליבוביץ, אך כן באה לביטוי בהגותו הכללית אם לוקחים בחשבון גם את מכלול חייו, עמדותיו בנושאים אקטואליים והסבר הפנים היפות שבו קיבל את מי שדפקו על דלת ביתו כדי להתייעץ איתו ( לרבות הח"מ). 

רכות וקיצוניות , קיצוניות ורכות, כמו קטבים רבים אחרים אנחנו צריכים לשניהם. "הקוטביות היא תכונה הכרחית של כל הדברים" אמר השל. "המתח, הניגוד והסתירה מאפיינים את המציאות כולה."*

רכות עולה מהתאור להלן של  שיחה שקיים א"ח אלחנני עם השל^:

"שעה ארוכה ישבנו בגינת 'המלך דוד', מול החומה, וזהרי- שקיעה נצנצו. לא נתכוון ההוגה אלא לאמירת שלום אגב ביקור חטוף לרגל כינוס האיגוד העולמי של בתי-כנסת בירושלים. וראה, הפליגה השיחה לעתידה של היהדות, עיניו טובות ותווי פניו רגועים" 

קטעים מדברי השל בשיחה הזאת מובא להלן:

"אמר ההוגה: למרבית הצער, אדם בקטנותו עומד. דור ללא אמונה וללא דת לא יסכון להתעלות בספירות העליונות של הרוח. אדם מהלך בעולם זה ודופק על לבבות אטומים. לכאורה, אותה שמש מקדם קדמתה, אותם פרחים, אותם הרים - אך מה שונים הם היום, מה נכרים הם ללב. אנו מקלים ראש בערכים. והרי הכוח המעורר את האדם בהכרעותיו היא מידת הזדהותו עם עמו ועם האנושות. חיי אדם חייבים להיות בעלי שלמות של צורה וייעוד באחד, 'חיי עולם נטע בתוכנו'.

- היש תקוה לצאת מן המבוכה ?

- מי ידע. ניכרת אמנם התעמקות בהווית העולם , במסורת הדורות. עובדים קשה - אלא 'משהו' חסר...מה חסר ? הרבה דברים חסרים ! אמריקה עדיין בראשית דרכה עומדת. עוד לפני שני דורות היתה זו אומה טלואה ממהגרים, כור-היתוך של יוצאי עמים שונים מכל הגוונים. אכן, חסרה אמריקה הרבה דברים. עדיין לא עמדה ארץ רחבת -ידיים זו על התמורות החדשות הנושבות בספירת הרוח. עדיין חושבים הללו בקטגוריות של האופטמיזם השטחי של ראשית המאה. ודאי, ניכר משב-רוח חוזר כלפי הדת. ראוי היה שאף מדינת ישראל תתן יותר דעתה לצד הדתי. אזני העולם כרויות למשב זה. התחושה הדתית מתחילה בהכרה שהאדם אינו רק כלי קבלה, אלא הוא נדרש גם לתת, זה רגש החובה לעשיה. תקומת מדינת ישראל מה באה ללמדנו, היא מאירה באספקלריה סוציולוגית והיסטורית, ממאור כוחו של הלוחם העברי, שהקריב קרבנות רבים. אך מעל לכל עומד הנס הדתי, בל ניתן לחוסר הפרספקטיבה לסנוור עיניים. רבים חשים  שהם חיים בתקופה אפוקליפטית. אנסה להסביר דברי: לפנים הורה אב לבנו: שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, שים לבך, לכשתגדל יפארו חייך. ואילו היום משיב הבן: אבי, מה לי אלו, מי יודע מה ילד יום - זה היאוש הגדול המקנן בלבבות. אף הספרות לקתה בהפרזות ובהדגשת היאוש. אנו  חיים בדור של שוחרי האבסורדיות, פולחן האבסורדיות, כוחה של היהדות היא לא רק במצוות-עשה ולא-תעשה, אלא בזהותה של המחשבה עם המעשה. לא רעיון שבהפשטה כגויים, אלא הצמדת הערך לקיומו. למשל , אומר יהודי 'כבוד האדם'; מה משמעו ? חז"ל אמרו: 'מוטב שיטיל עצמו לתוך כבשן-האש ואל ילבין פני חברו ברבים'. זו תורת היהדות. זה כבוד חבר. 'ואהבת לרעך כמוך' הוא ערך שקיומו בצדו. השבת היא זכר למעשה בראשית."

 ובהמשך :

"דת ישראל אינה נוסחה, אלא חיים החדורים ברוח השם. כל אדם מישראל חייב להתנסות באימתה המרטיטה של עקידת-יצחק. אין התרחשות זו באה בחטף. השתכנעותו המדומה של עובד-האלילים מכוחו של האליל, באה בן-רגע, אך רגש ההזדהות עם מלך מלכי המלכים מתהווה בנפש האדם במשך שנים ויובלות. אמונה מעוררת כמיהה לאמונה בלא הרף, תהליך לאין סוף. הבעיה הגדולה בחיי האדם היא - אם עליו להאמין באלוהים חיים. הבעיה בחיי האלוהים היא - אם להאמין באדם. אין זו שאלה אם יחליט האדם להכיר באלוהים. אלא שקיומנו עיקר הוא למטרות האלוהים. אין אנו צריכים להעיד כי אלוהים חיים, אלא שהאדם אינו חדל מן העולם."

ואלחנני מעיר בסוף "שיחה" זו : "אולי זו עיקר תורתו של אברהם יהושע השל - לפדות את האדם מאימת הבדידות, לנתק אזיקיו מן היאוש ומן האבדון."

שבת שלום
    ג'ף


# ישיעהו ליבוביץ, "הערות לפרשיות השבוע", הוצאת אקדמון, 1988 עמ' 93-95
*א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  269
 ^"חמש שיחות עם אברהם יהושע השל" בעריכת פ פלאי, הוצאת אוניפרס, השיחה השניה עם א"ח אלחנני, עמ'  40 -42

אלו דברים לשבת פרשת נח תשע"ז

"Now everything’s a little upside down, as a matter of fact the wheels have stopped
What’s good is bad, what’s bad is good, you’ll find out when you reach the top
You’re on the bottom"

- Bob Dylan , Idiot Wind

מתוך ה"מי השילוח" על הפרשה:

"אלה תולדות נח וכו' עשה לך תבת עצי וכו'. ענין התיבה, שנתן ה' יתברך עצה והגנה לנח עד שעברו ימי הזעם, וכן לכל מי שלא נזדכך לבו עדיין יוכל ללמוד עצות איך יסתר עצמו ויגין בעדו מכל רע המתרגש בעולם, וכן  אמר חז"ל ...אם רואה אדם שיסורין באין עליו ירוץ לחדרי חדרים של תורה והיא נותנת  לו עצה איך להנצל. וענין התיבה הואעפ"י מה דאיתא בגמ' [פסחים קיג:] שלושה הקב"ה אוהבן מי שאינו כועס ואינו משתכר ומי שמעביר על מדותיו, מי שאינו כועס היינו שאינו מראה שום כעס בפועל , ואינו משתכר היינו שיש לו ישוב הדעת ומכיר ומאמין בבורא עולם, ומי שמעביר על מדותיו, היינו שמסיר הכעס גם מלבו שלא יהיה בלבו שום תערומת על חבירו. ועל אלו השלושה מרמז התיבה, עשה לך תיבת עצי גופר היינו שלא תכעוס, כי גפרית מורה על כעס וזה עשה לך תיבת עצי גפר היינו שתסגור את הכעס ולא תכעוס בפועל. קינים תעשה את התיבה היינו שלא  תשתכר רק תהא בישוב הדעת, כי קנים הוא חדרים כמו מי שיש לו חדרים הרבה צריך שיהיה לו ישוב הדעת לידע מקום כל חדר ותשמישו, וגם מסכת קנים מורה על זה ולכן מי שאין לו ישוב הדעת ולב טהור אינו מבין לאמיתם את עומק ד"ת הנמצא במס' קנים. וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר, היינו שתכפר מעומק לבך, שלא ישאר בלבך רושם מכעס על חבירך. והשיעורין מהתיבה הם אותיות לשון, ג' מאות אורך וחמשים רוחב ולמד קומה, והיינו שלא יהיה לך לשון שקר. וגם אלו השיעורין הם נגד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, למ"ד אמות גובה כנגד בכל לבבך, נ' רוחב נגד בכל נפשך וג' מאות אורך נגד בכל מאדך, כי מאד היינו בכל מה שיוכל האדם לשער בדעתו ולהוסיף, וע"ז רומז אות הש' כי הש' היא אחרונה שב"ב כי סוד התורה הוא כמוס לעולם הבא ולכן בכל מקום שרצו חכמים לגזם גזמו כשלש מאות כמו [חולין צ':] ג' מאות כור, וג' מאות כהנים שבמס' מדות פ"ג מ"ת. צוהר תעשה לתיבה היינו שתדע כי הכל בידי שמים, כי צוהר היינו בהירות וידיעה. ואל אמה תכלנה מלמעלה, היינו שתצמצם בכל קבלות השפעה שלא תהיה רעבתן. ופתח התיבה בצדה תשים, היינו כמו שמבואר על פסוק [תהילים ל"ד, ט"ו] בקש שלום ורדפהו וכמו שאיתא במדרש,...בקש שלום ממקומך ורדפהו ממקום אחר היינו מצדך ומכחך לא יהיה שום מניעה לשלום, אך גם לרדוף אחר חבירו לקרב את עצמו לחבירו גם זאת אין מהצורך כי בכל דבר נמצא ספק כי יוכל להיות שזה אינו ראוי לבא אל ביתך, אך לדחותו ג"כ אינו רשאי, וזה פירוש בצדה תשים לא בפירסום. תחתיים שניים ושלישים תעשה, היינו שנצטוב נח לידע איך להתנהג עם ג' בניו בכל אחד לפי מדרגתו, עם חם כפי מדרגתו היינו תחתיים שתדבר עמו רק לפנים ועם יפת שניים ועם שם שלישים, היינו שתדבר עמו מעומק הלב וכל סודותיך תגלה לו. וכל זה היה עצות לנח קודם שנשלם איך יסתיר עצמו, כי מיד כשיצא מן התיבה שאז היה השלמתו אז עשה היפך מאלו הדברים כמ"ש וישת וישכר וכעס על חם ולא עבר על מדותיו, כי כשאדם נשלם אז מותר להתפשט, כי אז הכל רצון ה'."

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת בראשית תשע"ז

כשג'ח' אמר הבוקר  בחזרת הש"ץ במניין שחרית ב"אפיקים": "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום" - שמעתי את הדברים ושמתי אליהם לב.
בידוע שבמתח הקיים בעולם ההלכה בין קבע לכוונה, ידו של הקבע נוטה להיות על העליונה.
השל ציין ש"אמונה יהודית אינה נוסחה" והתנגד בחריפות לנטייה ליתן משקל יתר ל "עיקרי אמונה" על פני האמונה העצמה. יחד עם זאת, השל הכיר גם בחשיבותן הפרקטית  של עיקרי אמונה ושל נוסחאות.
"אלו דברים" שמופיע במסכת שבת ובסידורים בתחילת תפילת הבוקר הוא סוג של נוסחה וממנה שם הבלוג הזה.

אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והשכמת בית המדרש שחרית וערבית, והכנסת אורחים, וביקור חולים, והכנסת כלה, ולוית המת, ועיון תפילה, והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו - ותלמוד תורה כנגד כולם 

כשאתה מגיע כל בוקר, או כמעט כל בוקר למניין, אתה שם לב לפעמים למה שקורה, למה שאתה עושה ולמה שאתה אומר.
וכך לפני כחודשיים, ובעקבות ה"נוסחה" הנ"ל שב"אלו דברים" שמתי ליבי אל ההנחייה  שמופיעה לפני זו האחרונה של להביא שלום בין אדם לחברו...ההנחייה על "עיון תפילה".
עלה בדעתי רעיון מסוים שנוגע לזה שנראה אם יקרום עור וגידים, על כל פנים מאז, אפשר לומר שחל שינוי מסוים, שדרוג מסוים, ביחס שלי אל התפילה. נקודת האיזון בין קבע לכוונה, זזה קצת מכיוון הקבע לכיוון הכוונה.

מכאן, מבקש אני לקוד קידה ולומר מילת תודה לסיון רהב מאיר על השיעורים שלה על פרשת השבוע, שאני מגיע אליהם דרך הפייסבוק בעיקר וכן לעורכים של מוסף השבת של מקור ראשון. בשני מקורות אלו, נמצא חומר עשיר, בנושא של תורה והקשר שלה לחיים דהעידנא.
בדבריה השבוע, הפנתה סיון את תשומת הלב לכך שרש"י פתח את מפעלו האדיר של פרשנות על התורה בכיבוד מצוות כיבוד אב ואם; רש"י מתחיל את פירושו עם "דבר תורה" בשם אביו רבי יצחק. (ראו "כשאלוהים ברא את העדינות" באתר "ליבא" ברשת http://leeba.org.il/)
מתוך מוסף השבת של מקור ראשון אפנה את תשומת ליבכם, בין השאר ( לצד המדורים הקבועים של  הרב יונתן זקס ושלום רוזנברג)  לשירה של רבקה מרים  "בראשית ברא" ולמאמר על ראש הכולל באוניברסיטת בר אילן , הרב שבתי רפפורט, שהוא צאצא של הרבי מקוצק.
בנושא הצילום דלעיל, תבוא התייחסות בהזדמנות אחרת.

שבת שלום
    ג'ף

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ז

כל מיני דברים עוברים כעת בראש שלי, ושום דבר אינו מתיישב ומניח עצמו בפניי כאומר: הנה "אלו דברים" לשבת הקרובה, למעט הדברים הבאים של השל:

אין הדרך לאמונה כדרך לידיעה מדעית. ובעיקר: אמונה היא לא כיבוש הסוד, לא פירוש ולא פתרון. אמונה היא פתיחת הלב וקבלת העול; לא הסבר, אלא חתירה, עזות המחשבה. אין המטרה לפרש ולהסביר את האלוהים, אלא לשבת בסתר עליון, להתלונן בצל שדי. כלומר: עצם הקירבה למסתורין מקרבת את האדם לאלוהים.
א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 100

שבת שלום ומועדים לשמחה
          ג'ף 

אלו דברים לשבת חוה"מ סוכות תשע"ז

הסיפור הבא ידוע, ועל פי עצה שקבלתי ראוי לחזור ולשנן אותו. תודה לשמה ניצן.

http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=288&entity=1189482&page=404



שבת שלום ומועדים לשמחה
            ג'ף

אלו דברים לסוכות תשע"ז

אמר רבי שמחה בונם מפשיסחה:

חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמַי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 433

חג שמח
   ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשע"ז

כמה דברים בעקבות ההכרה שקיבל השבוע דילן, ויוצרי דורו, מן הממסד שבשטולקהולם ובהשראת שירים שונים שמלווים את חיי...האזכור הראשון, בפתח הדברים הוא לבלדה לאיש רזה Ballad of  a Thin Man  ול World Gone Wrong ואחר כך הדברים נעים מפה לשם ומשם  לפה עם קידה למשורר האלמוני שמתגולל בצידי הדרך של בן דורו, פול סיימון,  ברקע דברי ההסבר של האיש חולם החלומות (  Bob Dylan's 115th Dream ; Bob Dylan's Dream ) שביקש, בין השאר, לספר סיפורים לעצמו ולחבריו (Restless Farewell ). דברים חלקיים, בלתי ממצים, כלים שבורים וכדבריו האלמותיים של לאונרד כהן, שהוזכרו בספרה של זורנברג על "במדבר" "זה בזכות הסדקים שהאור חודר..."

אתה מביט החוצה ורואה

עולם שמשתבש

הכרה ניתנה, מסתבר  בדרך כזו 

או בדרך אחרת (גם)  למשורר

שמתגולל בצידי הכביש

אינך רואה שיבוש

ללא שבידך קנה מידה לגבי 

כיצד צריכים הדברים להראות

עולם אדיאלי עולם תנ"כי 

עולם אכזר

אבל עולם שיש בו גם טוב 

ורע מאד מאד ברורים

לא תמיד אני מבין אותך

ולא תמיד את אותי

יום אחד תלכי לדרכך, אני לדרכי

אל תחשבי פעמיים הכל טוב*

הפסקול של חיי, של חיי רבים,

משורר  הדור, the most talented crazy 

person I have ever worked with

כדברי ג'ואן באז

גאון שנקלע לכאן, לשם, 

לדולות'  ב1941, צאצא למהגרים יהודיים מאודסא

כעבור כמה שנים תעבור המשפחה להיבינג מינסוטה 

ילד שהיה לנער שביקש 

ליצור את עצמו, בתבנית נוף

מולדתם של הזמרים השחורים והלבנים 

שקדמו לו בשפה האנגלית, לעבוד אלילים 

ולנפצם גם יחד^ (חוקר וסופג

השפעות  לאורך כל הדרך)

משורר שלוקח את המאוויים הכמוסים

שלו, שלך ושלי,... את הכאבים, האכזבות, התקוות

שבעולם הזה ונותן בהם סימנים...

אדם שבסופו של דבר וכדברי השיר

בסך הכל מבקש להגיע הביתה 

בשלום

לעמוד על במה ולשיר

אה כן 

ולהתחדש כל יום מחדש

שבת שלום

ג'ף

*

^

אלו דברים ליום כיפור תשע"ז

כמו ב"יציאת מצרים" בה בני ישראל יצאו, או הוצאו, משם בחיפזון, על אף כל ההכנות הקודמות, כך לפתע פתאום אדם מוצא עצמו בערב יום הכיפורים.
אמנם, בים של אנדרלמוסיה,ישנן דרכים, דרכים שונות. דרכי שלי אינה שלך ולהיפך. וכו' וכו'
ועם כל השוני יש הרבה מאד משותף, שיתוף הנעוץ בהיותם של בני אדם יצורים שנוצרו בצלם אלוקים.
לאחרונה אני קורא במקביל את השל ואת שג"ר. אני רואה ברב שג"ר את ה"השל הישראלי". מה זה אומר ? לקרוא את השל פירושו, כפי שאמר אחד מתלמידיו,  "להתבונן לתוך לב ליבה של אחת התופעות האנושיות הנדירות ביותר : אדם ירא שמיים." כנ"ל לגבי הרב שג"ר.  המשותף והשוני בין השניים הוא נושא שראוי להקדיש לו עיון והרחבה, ניסיונותיי להעלות כעת בקצרה נקודות  בקווים כללים אינם צולחים "אז נדלג על זה" לעת עתה
שלושה טקסטים* יופיעו להלן. משפט אחד מתוך דברי הרב שג"ר על  תורה ו של רבי נחמן ב"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן ( חלק א) ושתי פסקאות  מתוך פרק ארבעים בספרו של השל, "אלוהים מבקש את האדם", פרק שכותרתו "מעשה הגואל", הקטע השני שם שכותרתו "חרטה". תורה ו' לרבי נחמן ידועה כ"תורה של אלול", ועוסקת, בין השאר,  ברעיון של הצורך ב"תשובה על תשובה". הדברים צריכים כמובן עיון, והיה נדמה לי שהמשפט הבודד להלן, הוא בבחינת מעט המחזיק את המרובה, שעיון בו יוביל גם לתוך שאר הדברים של רבי נחמן ושג"ר, בשיעור, וגם לקווים מקבילים אצל השל ואידך זיל גמור.

הרב שג"ר:

השתיקה היא תנאי להיווצרות של הוויה חדשה, המביאה למציאות  שמטבעה אינה ניתנת לניסוח מושגי.

"שיעורים על ליקוטי מוהר"ן (חלק א) הוצאת מכון כתבי הרב שג"ר" בעמ' 53

השל:

עם כל הטוהר והנחמה שיש בהיסמכות על רגעים של עבודת אלוהים טהורה עדיין נותרת החרדה בעינה. אחרי כל מאמצינו וניסיונותינו לטהר את העצמי אנו מגלים שהקנאה, היוהרה והגאווה ממשיכות לשחר לטרף בחשכה. מאין יבוא עזרנו ? רגעים אקסטטיים של שכחת העצמי חולפים חיש מהיר. מהי, אם כן, התשובה ?
האם אנו למדים מכאן, שעלינו להתייאש מאי-יכולתנו להתמיד בטהרה שלמה ? אלה היו פני הדברים לו הייתה מטרתנו השלמות. ואולם אין אנו מחויבים להיות מושלמים פעם אחת ולתמיד, אלא רק להתעלות שוב ושוב אל מעבר למדרגת העצמי. השלמות היא נחלת אלוהים, ולהפכה למטרה של האדם פירושו לצווֹת על האדם להיות אלוהי. כל שנוכל לעשות הוא לנסות לזקק את לבנו באמצעות לחצה המטהר של החרטה. ראשיתה של החרטה בתחושת אשם על כך שאין אנו מסוגלים להתיר עצמנו מסבך העצמי. יש בחרטה על כישלונותינו קדושה רבה יותר מאשר בשאננות עקב שלמות.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 317

Comforting as the reliance upon moments of pure devotion is, the anxiety remains.  After all our efforts and attempts to purify the self, we discover that envy, vanity, pride continue to prowl in the dark. Whence cometh our help ? The moments of ecstatic self-forgetfulness pass quickly. What then, is the answer ?

Should we, then , despair because of our being unable to retain perfect purity ? We should, if perfection were our goal. However, we are not obliged to be perfect once and for all, but only to rise again and again beyond the level of the self. Perfection is divine. and to make it a goal of man is to call on man to be divine. All that we can  do is to try to wring our hearts clean in contrition. Contrition begins with a feeling of shame at our being incapable of disentanglement from the self. To be contrite at our failures is holier than to be complacent in perfection.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, pp. 402-403

גמר חתימה טובה

      ג'ף


* בהנחה שמתייחסים ל"מקור" ול"תרגום" כשני טקסטים שונים כפי שאני עושה כאן, אם לא, אז מדובר בשני טקסטים בלבד, כשהשני  -זה של השל - מופיע במקור ובתרגום;הקדמנו לעיל התרגום למקור :-)

אלו דברים לשבת תשובה -פ' וילך תשע"ז

לפני כשנה, כמדומני, כתבתי כאן שאני מבקש להתרכז בעיונים ב"אלו דברים" בשנה הקרובה, בשאלת האמונה. עמדתי בעניין הזה  באופן חלקי בלבד אך אני מוצא שהרצון הזה בעינו עומד.  כשמגיעים ל"תשובת השנה", במובן של שיבה לנקודת התחלה חדשה (ראו "על התשובה" לרב סולובייצ'יק עמ' 58 - 59 להלן) יש בזה גם נחמה, גם תמיהה וגם תקווה.

"מן הון להון", בדקתי כעת ב"גיליונות עבר" של "אלו דבר" במטרה למצוא האם הבאתי פעם את דבריו של הרב סולובייצ'יק על "מהי לשון 'תשובה' ?". לא מצאתי, אך כדרכו של עולם מצאתי דברים אחרים.

ועל כן, החלטתי להביא כאן, פסקה שפרסמתי ב"אלו דברים לר"ח אלול" לפני כשנתיים, ולאחריה - מדברי הרב סולובייצ'יק הנ"ל

"על שדים ועל אמונות ודעות
 ישנה דעה בקרב ציבור לא זניח בעם היהודי - שקיים הבדל מהותי בין יהודי לגוי. כאחד שאישיותו עוצבה בארה"ב כיהודי אמריקאי לא אורתודקסי - הדעה הזאת זרה לי עד מאד. איני מתכוון לומר שדעה זו מאפיינת את האורתודוקסיה היהודית בכללותה, אם כי ניתן לומר שמדובר בדעה רווחת מאד במקומותינו "במגזרים" כאלו ואחרים. שמעתי השבוע את הדעה הזאת  מפי קולגה לעבודה ונזכרתי בסיפור הבא שמיוחס לרבי מקוצק.

"בעניין דעת הרמב"ם שכתב כי אין מצויים שדים, והלא בגמרא נמצא הרבה על כך, אמר הרבי מקוצק:אמנם מקודם היו, אך אחרי שפסק הרמב"ם כי אינם מצויים, גם בשמים פסקו כך. ולכן עכשיו אינם."
מתוך ספר הליקוטים של פנחס שדה על אמרות, תורות וסיפורי חיים של רבי מנחם מנדל מקוצק, "איש בחדר סגור לבו שבור ובחוץ יורדת אפלה", הוצאת שוקן, עמ'  139

אני מייחל לפוסק  שיבוא היום ויפסוק בענין האמונה הנ"ל כפי שפסק הרמב"ם בענין האמונה בשדים, כמו גם לקוצקר של ימינו, שיקבע שבעקבות אותה הפסיקה - שאבד הקלח על אמונה זו בייחוד מטה-פיזי של היהודי על פני בני אדם אחרים."

"מהי לשון 'תשובה' ?", שואל הרב סולובייצ'יק וממשיך שם, "מה משמעותה האטימולוגית המדויקת של 'תשובה' ? בתנ"ך אנו מוצאים את המלה 'תשובה' רק במובן אחד: 'לתשובת השנה' (שמו"ב יא א; מל"א כ, כב; דהי"א כ, א ועוד), כלומר, תקופת השנה, מעגל של זמן. חוץ מביטוי זה מופיעה ' תשובה' בתנ"ך עוד פעם אחת, בשמואל (שמו"א ז, טו-יז). שם נאמר: 'וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו. והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה, ושפט את ישראל את כל המקומות האלה. ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ושם שפט את ישראל ויבן שם מזבח לה''. גם כאן ל'תשובה' מובן של השלמת המעגל: לאחר שסבב שמואל בכל ישראל, היה חוזר ושב אל הרמה, כי שם ביתו.
התשובה היא תנועת מעגל. כאשר נמצאים במעגל גדול, דומה, לפרקים, כי מתרחקים והולכים מנקודת המוצא, אך למעשה הולכים וקרבים אליה. ככל שמתרחקים - חוזרים ומתקרבים. 'לתשובת השנה', בראש השנה, מתחילים לספור  מניין ימים חדש, ועם כל יום שעובר מתרחקים מראש השנה. אבל כל יום שעובר יש בו חזרה, התקרבות להשלמת מעגל השנה, לקראת ראש השנה הבא. 'ותשובתו הרמתה'. שמואל היה מהלך במעגל. בעוזבו את הרמה, ללכת ולסובב אל בית אל והגלגל והמצפה, כבר אז היה שב וחוזר לרמה, כי שם ביתו; כי שם ברמתים צופים, חייתה חנה אמו, שם עברה עליו ילדותו ושם נעוצים שרשיו. שמואל היה מנהיג ושופט לכל ישראל, הוא סובב בכל תפוצות-ישראל, אך בכל הליכותיו נשא פעמיו לכיוון אחד, לביתו. הוא היה שייך לכלל ישראל, כל ארץ ישראל היתה ביתו אבל הבית האמיתי נשאר במקום אחד, ברמה, כי שם ביתו. רק שם הוא יכול היה לבנות מזבח חייו לה'. 'וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו', בהרבה מקומות שימש שמואל כמנהיג ושופט, אולם כח משפטיו נבע מן הרמה, מביתו, 'כי שם שפט את ישראל'. כל כמה שאדם גדול - אין הוא יכול לעזוב את בית אבותיו. כל משפטיו - משם הם באים.
כאן טמונים סוד ויסוד התשובה. היחיד מישראל, כל שכן הציבור, אינו יכול להתרחק ולהינתק לגמרי מהשם יתברך. אי אפשר לכלל ישראל להתרחק מה' בקו ישר. תמיד הוא נמצא בתהליך של תשובה. ממך - אליך. 'בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה...ושבת עד ה' אלהיך'. המעגל יכול להיות גדול מאוד, בעל ראדיוס ענקי, אבל הכיוון של ההולכים בו הוא תמיד במעגל. כלל ישראל אינו יכול בשום אופן לסטות מן המסלול המעגלי. ההוי"ה שלאחר החטא מונעת אותו מלעשות כן.
האדם סובב והולך ומסתבב ומסתבך בכל-מיני רעיונות הבל ומדוחי שוא. יש והוא חושב כי הנה-הנה מצא את ייעודו במלחמתו לסוציאליזם, ל'זכויות אזרח', לקומוניזם ולשאר איזמים. הוא סובב את 'בית אל והגלגל והמצפה' מחפש אלים, מגלגל עולמות, נדמה לו שהוא צופה למרחוק ומבשר עתיד חדש וטוב - אבל תמיד-תמיד: 'ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו'. שם הוי"ה שלאחר החטא אינו נותן לו מנוח. עוד מעט ייהפך עליו הגלגל, יגרשוהו מבית אל, מגלגל וממצפה ויצעקו אחריו: יהודי מזוהם, יהודי בוגד, יהודי מנצל, יהודי קוסמופוליטי - ואז בטובתו ושלא בטובתו יחזור לרמה, לביתו, למקום ששם קיבלה אותו חנה אמו בכיסופיה ותחינותיה, למקום ששם עמדה עריסתו ושם ספגו אזניו מתיקות שיריה המלבבים של אמא.
'ותשובתו הרמתה' - סופו של המהלך במעגל להגיע חזרה לנקודת המוצא, להגיע שוב, מכל המרחקים לביתו."*

שבת שלום
גמר חתימה טובה
   ג'ף

*הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, "על התשובה דברים שבעל פה", כתב וערך והוסיף אחרית דבר, פינחס הכהן פלאי, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית ירושלים, מהדורה חמישית תשמ"ג, עמ' 58 -59

אלו דברים לראש השנה התשע"ז

נקדים את המקור לתרגום:

"The problem of living does not begin with the question of how to take care of the rascals, of how to prevent delinquency or hideous crimes. The problem of living begins with the realization of how we all blunder in dealing with our fellow men. The silent atrocities, the secret scandals, which no law can prevent, are the true seat of moral infection. The problem of living begins, in fact, in relation to our own selves, in the handling of our emotional functions, in the way we deal with envy, greed and pride. What is first at stake in the life of man is not the fact of sin, of the wrong and corrupt, but the neutral acts, the needs. Our possessions pose no less a problem than our passions. The primary task, therefore, is not how to deal with evil, but how to deal with the neutral, how to deal with needs."

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 383

הבעייתיות של החיים אינה מתחילה בשאלה כיצד לטפל בפרחחים או כיצד למנוע עבריינות או פשעי זוועה. הבעייתיות של החיים מתחילה בהכרה, שכל אחד מאתנו כושל ביחסו אל הזולת. מעשי הזוועה החרישיים והשערוריות הלא-נודעות, ששום חוק בעולם אינו יכול למנוע, הם מקורו האמתי של הזיהום המוסרי. הבעייתיות של החיים ראשיתה, למעשה, ביחס שלנו לעצמנו: באופן שבו אנו מתמודדים עם רגשותינו, עם הקנאה, עם התאווה ועם הכבוד. יותר מכול מוטלים על כף המאזניים בחייו של אדם המעשים הניטרליים, הצרכים, ולא ממשות החטא, ממשות העוול והשחיתות. קנייננו מהווה בעיה לא פחותה מאשר תשוקותינו. המשימה העיקרית, אם כן, אינה כיצד להתמודד עם הרוע, אלא כיצד להתמודד עם הניטרלי, לאמור, כיצד להתמודד עם הצרכים.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  302

שנה טובה כתיבה וחתימה טובה

          ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשע"ו

כאזרח במדינה זו וכיהודי החי בדור הזה, חובה עלי להרכין ראש יחד עם שאר אזרחי המדינה ויהודי העולם בפני שמעון פרס ז"ל, ולומר מכאן : תודה. העריכה הסופית של "אלו דברים" היום, מתבצעת כשברקע, אני שומע את דברי המספידים את "שימון" בהר הרצל. עוד ייכתב וידובר רבות במורשתו של איש החזון והמעש הזה שהלך מאתנו השבוע. מחובתנו יהיה לעסוק במורשת זו ולבחון את מהלכנו המדיניים והציבוריים לאורה.

חיפשתי, מבין ציטוטי השל היומיים ששלחתי ברשימת המייל* בתקופה האחרונה, את הציטוט הבא:

The fixed pattern and regularity of our services tend to stifle the spontaneity of devotion. Our great problem, therefore, is how not to let the principle of regularity (keva) impair the power of spontaneity (kavanah). It is a problem that concerns the very heart of religious living, and is as easy to solve as other central problems of existence.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p.343

הבעיה המרכזית היא, אם כן, כיצד להימנע ממצב שבו הקבע פוגע בכוחה של הכוונה. בעיה זו נוגעת ללוז החיים הדתיים, וניתן לפתור אותה  באותה קלות שבה אנו פותרים בעיות יסוד אחרות של קיומנו. 

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 271

( ההדגשה אינה במקור - ג'ף)

לדידי, אין חכמה בלא קורטוב של הומור וענווה, כמו בדברים לעיל. 

בחיפוש מהיר,לא מצאתי במיילים האחרונים, את הדברים. ואז עלה בדעתי לרכז כאן את שבעת הציטוטים האחרונים על מנת לעיין בהם במרוכז. אציין כי על פי רוב הבחירה בציטוטים היא מתוך ספרו של השל "אלוהים מבקש את האדם", מכיוון שזוהי היצירה המרכזית של השל שנמצאת בתרגום לעברית. על פי רוב, הבחירה בציטוטים בוקר בוקר היא די אקראית. 

------------------------------------------------------------

Wonder or radical amazement is the chief characteristic of the religious man's attitude toward history and nature.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 45

פליאה או תדהמה רדיקלית היא המאפיין הראשי של גישת האדם הדתי להיסטוריה ולטבע.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצ'  מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 36,

-----------------------------------------------------------------

There is a profound disparity between man and reality, between experience and expression, between awareness and conception, between mind and mystery.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 122

תהום פעורה בין האדם למציאות, בין החוויה לביטוי המילולי של החוויות, בין ההכרה במשהו לניסוח המושגי, בין השכל למסתורין.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ'  97

--------------------------------------------------------------

Silence is preferable to speech.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 123

הדומיה עדיפה על פני הדיבור.

א.י. השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 98

----------------------------------------------------------------

What way of living is compatible with the grandeur and mystery of living ? It is a problem which man has always been anxious to ignore.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p 283

איזו היא דרך החיים העולה בקנה אחד עם הוד החיים והמסתורין שלהם ? האדם תמיד היה טרוד בהתעלמות משאלה זו. 

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תר' עזן מאיר-לוי, עמ' 225

-------------------------------------------------------------------

Actions teach.

A.J.Heschel, God in Search of Man.​FSG, p.​  345

מעשים מלמדים.

א.י.השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום: עזן מאיר-לוי, עמ' 273

-----------------------------------------------------------------------

The surest way to suppress our ability to understand the meaning of God and the importance of worship is to take things for granted.

A.J.Hes​c​hel, God in Search of Man,​ FSG,​ p. 4

הדרך הבטוחה  לדכא את יכולתנו להבין ​את ​ משמעות האל ​והים ואת  חשיבות ​עבודתו הוא לראות את דברים כמובנים       מ​אליהם.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' ​ 34​

------------------------------------------

The voice of God is not always inaudible.

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 145

לא תמיד קולו של אלוהים הוא קול דממה דקה.

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמ' 114

------------------------------------------------

שבת שלום ושנה טובה 

         ג'ף

* רשימת המייל בעברית נקראת : לה' הארץ - עיונים יומיים בהגותו של א. י. השל; זו שבאנגלית נקראת 

Meaning Beyond Mystery - a daily look at the teachings of A J Heschel וראו בבלוג "לה' הארץ עיונים בהגותו של א.י. השל ב http://joshuaheschel.blogspot.co.il/
המעוניינים יוכלו להצטרף לאחת הרשימות או לשניהם באמצעות  פנייה במייל אל הח"מ ( החתום מעלה)