ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה עומד על היאור.
"ויהי" שולח אותנו לראשיתו של עולם. (יהי אור ).
"מקץ" שולח אותנו לסוף. ("קץ כל בשר בא לפניי").
איך הראשית והסוף קשורים לפרעה שעומד על שפת היאור אני לא יודע.
אבל אני מזהה את השאלה ובעיקר - אני מזהה את השירה שבדברים.
ויהי מקץ
ויאמר אלוהים ויהי אור
ויהי אור
אולי ניצבים אנחנו - היכן שלא נהיה, מתי שלא יהיה - בין ה"יהי" של ההתחלה לבין ה"קץ" של הסוף.
כמו אותו אדם, אותו הטרובדור שהופתע לאחרונה שזיכו אותו בפרס (נובל ), ניצב האדם מול נהר שזורם, תוהה "מה איתי ? אין לי מה לאמר. רק אעמוד פה על שפת הנהר ואביט על המים הזורמים". פרעה עומד מול היאור.
ועלינו לבחור בין החושך של קץ כל בשר לבין האור של התחלות חדשות המתחדשות לעולם....
חנוכה שמח
חודש טוב
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה