רשימות על השל ( 4 )

"כמדומני שכל הרצאה על חסידות צריכה להתחיל בגרשם שולם" כך פתח דר' דנאיל רייזר את הרצתו על ביקורתו של השל על החסידות בכנס השל האחרון בירושלים. רייזר המשיך: "כמאמר הכתוב 'שולם שולם לעולם'"
כמדומני כל התייחסות להשל, כברשימות אלו, צריכה להתייחס לעבודתו של דר' דרור בונדי, כמאמר הכתוב: "וקראתם דרור בארץ".
אמרו חז"ל שכל דבר תורה, טוב שיתחיל במילי דבדיחותא. זה לא תמיד עובד. :-)
על כל פנים, עיינתי זה עתה בדברים של דרור בפתח דבר של ספרו "איכה" שיצא לפני כעשור, והדברים עדיין רלוונטיים:

"...כמידה שאין השל מוכר בארץ, כך הגותו חסרה כאן. השל היה נביא אשר ביקש להביא לאדם המודרני את דבר ה'. הוא זעק באוזנינו על כי שכחנו את אלוהים - על כי אטמה עצמה המחשבה הדתית מכל רוח, על כי ביקשה לכלוא את הרוח במסגרותיה הצרות. הוא קרא לאדם המודרני לפקוח את עיניו הרוחניות, לפתוח את לבו, להקשיב לרחשי נשמתו. הוא ראה כי אלוהים מבקש את האדם, אך האדם עסוק בעצמו."

חיפשתי ב"איכה" את הקטע שבו דרור מציג את השל כניצב בצד אחד של המתרס, כנגד העולם המודרני כולו שניצב מעבור השני. עוד לא מצאתי את זה.
זה יקרה, כפי הנראה מעברו השני של השבת, שבת פרשת חוקת

שבת שלום חבריי וחברותיי

 המשך יבוא* 

רשימות על השל (3)

אגב תאולוגיה והשאלה למה לנו תאולוגיה ?
למה לנו השל ?
השאלה הזאת מעסיקה אותי, אם להודות על האמת לא מעט.
מסביבי, לא רק שלא מתעניינים בהשל, לא מתעניינים באופן כללי בענייני  רוח. רוב  תשומת ליבם של האנשים מרוכזת בפב"ם - פרנסה  - בריאות ומשפחה. כעת חשבתי  שזה בעצם פבמ"ב - פרנסה בריאות משפחה ובידור. בידור על צורותיו המגוונות. נדמה לי שאין זו תופעה חדשה לדורונו, או לתקופה המודרנית. רוב האנשים באמת עסוקים בהישרדות. זה מזכיר לי את הסיפור של הקוצקר או הסיפור על הקוצקר או שניהם :

"שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.

שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
          מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443

וזה בסדר. זו הגשמת הציונות - להיות עם ככל העמים במובן הטוב והנכון של המילה. לצאת מהגלות, שלא על מנת לחזור. האי - לא כל עם ישראל מעוניין לצאת מהגלות. גם זו , כפי הנראה לא תופעה חדשה.
לייבוביץ נהג לומר - שלא עלה בידי הנביאים להחזיר ולו אדם אחד בתשובה.
השאלה מה בין ליבוביץ להשל  - "שווה דוקטורט". חזון למועד. ניגע בשאלה זו אי פה אי שם במהלך רשימות אלו.

המשך יבוא

רשימות על השל (2)

מסכת ברכות היא המסכת הראשונה ב"סדר אמונה".
מי שמחפש תאולוגיה יהודית ימצא את זה כפי הנראה במסכת ברכות
מי שמחפשת תאולוגיה יהודית תמצא את זה כפי הנראה במסכת ברכות.
סוגיית המגדר ואנחנו , אנחנו והתפוצות ביחס לסוגיית המגדר הן סוגיות בפני עצמן.
כשאני קורא את הפרק הראשון של "אלוהים מאמין" אני מתקשה להבין את אלו שמתארים את השל כתאולוג.
באלוהים מבקש, בפרק הראשון הוא אומר במפורש שהמסלול הפילוסופי הוא המסלול המועדף לצרכיו.
זה כנראה אבל, דומה להצגת עמדותיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא  בתורה מן השמיים.
גישתו של השל היא : אחוז בזה וגם מזה על תנח ידך.
לְמה לנו תאולוגיה ?
השאלה דומה במקצת לשאלה למה לנו פיזיקה גרעינית ?
את הקשר בין פיזיקה גרעינית לדת אני חייב לשיעורים של הרב מנחם פרומן זצ"ל ששמעתי לפני מיליון שנה
בישיבת מקור חיים המקורית, במסגרת אינטימית של - אני לא יודע איך לקרוא לקבוצה הקטנה שלמדנו שם  - אחד על אחד מול הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , הרב פרומן ואחרים - חוזרים בתשובה ? אולי.

רשימות על השל (1)

אני מתלבט אם לשים את הרשימות האלו  בבלוג אלו דברים או בבלוג שמוקדש להשל.
יכול להיות שאניח אותן כאן וכאן.
על משקל מה  שראיתי שמיוחס לעגנון:

למה לי לקרוא את ש.ה. ברגמן על קאנט ולא להבין דבר אם יכול אני לקרוא את קאנט ולא להבין דבר.

קרי - מה זה משנה , כך או כך אחוזי הצפייה והעיון בשני הבלוגים דומים, נאמר את זה כך, עם יתרון קל לכאן, לאלו דברים לא לתאגיד השידור. שם קליט אגב. כאן ועכשיו. אכמ"ל.
על כל מקרה חזרה לענייננו.
השל.
"השל באויר" קראתי לרשימות*
החלק הראשון של "האדם אינו לבדו" מכונה : "בעיית האלוהים" the problem of God
אגב - שאלה כיצד לכנות את God בעברית. יש כל מיני שמות כידוע. קב"ה, המקום, ה' ועוד  וכו' ( כמו שלאסקימואים יש כל מיני שמות לשלג. להבדיל). החלק השני של הספר מכונה : "בעיית החיים" the problem of living/
הפרק הראשון בחלק השני  - פרק 18 במניין כלל עשרים ושש הפרקים בספר  -  מכונה "בעיית הצרכים" the problem of needs
הפרק ה19 : - משמעות המציאות the meaning of existence והפרק ה20 - תמצית האדם the essence of man
נושאים כבדים.
המשך יבוא

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשע"ז ( מהדורה שנייה )

רסיסי שמיים מס' 39

From this the poem springs: that we live in a place
That is not our own and, much more, not ourselves
And hard it is in spite of blazoned days.

- Wallace Stevens

מכאן נובעת השירה; שאנחנו חיים במקום

שאינו שלנו, ויתר על כן, איננו משלנו

ואכן זה קשה על אף ימים מפוארים

- וואלס סטיבנס*

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"מעולם לא הייתי חובב של סרטי אימה. אם כך מה אני עושה בפייסבוק ? סיפור אחר סיפור של סיפורי אימה מכל גוני הקשת"

מרלין לכבוד הרב על קו 58

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מי זה מרלין ? 

מי זה כבוד הרב ?

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

הדת הופכת חטאה שעה שהיא מתחילה לדגול בבידולו של אלוהים ושוכחת שלמקדש אמתי אין כתלים. 

א.י. השל, אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר-לוי, עמי 326

Religion becomes sinful when it begins to advocate the segregation of God, to forget that the true sanctuary has no walls. 

A.J. Heschel, God in Search of Man, FSG, p. 414

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

___________________________________________________________________________________

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"אמונה כגיליוטינה, כבדה כמוה, קלה כמוה."

- פרנץ קפקא

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שבת שלום

    ג'ף

קו 58 בדרך למכולת

אלו דברים לשבת פרשת חוקת

From this the poem springs: that we live in a place
That is not our own and, much more, not ourselves
And hard it is in spite of blazoned days.

- Wallace Stevens

מכאן נובעת השירה; שאנחנו חיים במקום

שאינו שלנו, ויתר על כן, איננו משלנו

ואכן זה קשה על אף ימים מפוארים

- וואלס סטיבנס*

יצא לי השבוע, לשמוע את שר הכלכלה ( מטעם מפלגת "כולנו") , אלי כהן, במסגרת חוג בית בירוחם. האמת היא שהתרשמתי. התרשמתי, בין היתר,  מ"השליטה שלו במספרים" ,בדיבורו "בגובה עיניים" והדגש שהוא שם על "עשייה" לעומת "דיבורים" באופן כללי. הוא העיד על עצמו ש"הוא פוליטיקאי אך אינני פופוליסט".

מה עושה הידיעה הפוליטית - הלא ממש מרעישה הזאת - כאן ב"אלו דברים".

שאלה במקום ושאלה לא רעה.

כדי להשיב עליה  - ראשית לעצמי - נדמה לי שאני צריך להציג כאן את ההקשר. 

אגב - השר גם טען שמצבה של ישראל - ב"ראייה גלובלית"  - הוא לא רע בכלל, בהתחשב במה שקורה סביבנו ובמקומות אחרים.

אפשר כמובן להתווכח על כך אך נחזור לעניין ההקשר.

בנסיעה מב"ש הביתה אחר העבודה, שמעתי באותו היום, ראיון ברשת ב'  עם מג"ד גדוד מילואים, אחד הגדודים שקיבל אות הוקרה מנשיא המדינה במסגרת שבוע הצדעה למילואימניקים. למג"ד קוראים אליהו ליפשיץ. "אותי לימדו" אמר לפחות פעמיים במענה לשאלות המראיין סביב מיעוט החברה' שבסופו של דבר נושאים בנטל הזה בקרב האוכלוסייה הכללית "שמה שחשוב זו הנתינה"^. מדובר בגדוד 7020. המספר הזה "צלצל לי" כמוכר, ידעתי שאין מדובר בגדוד המילואים "שלי" ( שבו שרתתי לא מעט שנים עד הפרישה ) ובכל זאת...התקשרתי ל"חברותא" שלי מהמילואים מאותם ימים והוא - הזכיר לי שמדובר ב"גדוד מקביל עלינו". קרי גדוד מאותה חטיבה. דיברנו עוד על הא ועל דא ואז הוא סיפר לי על מה שמעסיק אותו בימים אלה. על הוריו ששניהם במצב סיעודי, האב חולה אלצהיימר והאם מרותקת למיטה, ללא יכולת לתקשר אך בהכרה ובהבנה לסובב אותה. "למה ?" הוא שאל אותי. "למה ?" השלב הזה של החיים הוא כל כך קשה, כל כך בלתי נסבל עבור הקשישים בערוב ימיהם.

למדתי שזו שאלה שאין אפילו לנסות להשיב אליה, שתקתי. 

על רקע האספקטים האבסורדיים של קיומנו, של הקיום האנושי, אני מגיע לחוג בית הזה. כולם גברים למעט אשה אחת. גברים פחות או יותר בגיל שלי ( האמת -  יותר פחות מאשר יותר מה לעשות אבל לא בהרבה ), אנשים עובדים, מנוסים ומפוקחים. אי אפשר למכור להם לוקשים, כמו שאי אפשר למכור לוקשים לרוב הישראלים אצלנו. ( אנחנו אלה שמוכרים את הלוקשים. זהו שוק ללא קונים, על כל פנים ללא קונים ישראלים). בכל אופן, הופתעתי מהכמויות המעטות של ציניות שהיו באותו מפגש. יכול להיות שמדובר באופי הירוחמי החם המכיל והמכניס אורחים. אני לא יודע. בכל אופן, משהו במפגש הזה השאיר בי רושם. רושם חיובי. רושם שאנחנו עם נורמלי במובן החיובי של המילה, לצד הסימנים  - סימנים יום יומיים שאנחנו עם לא נורמלי, במובן החיובי והשלילי של המילה גם יחד.

ובכן מהו ההקשר ? אתם בטח שואלים. גם אני. 

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת קורח - שבת ראש חודש תמוז תשע"ז

רציתי - בהתייחס לפרשה שמספרת לנו על דפוסי מנהיגות שונים זה מה זה - מן הקצה עד הקצה - לכתוב כאן על איש התחזוקה.
איש התחזוקה שהוא לכאורה רחוק שמיים מן הארץ מן המנהיגות ועם זאת בלעדיו - איננו יכולים להתקיים ולו רגע אחד.
חיפשתי שירים ברשת על איש התחזוקה ומצאתי אפילו אחד באנגלית. אבל לא חשבתי שזהו שיר שאני צריך לתרגם אותו ולהביאו אליכם.
הסיפור הקרוב ביותר לאיש התחזוקה שאני רואה בעיני רוחי ושעליו רציתי לשיר  שיר הלל הוא סיפור שמופיע ב"אור הגנוז" ושמתי אותו כאן בנספח.
עברתי ברשת, וטעמתי מכל מיני שיחות הרצאות ושיעורים שונים שנמצאים שם בחוץ, יש הרבה מאד דברים שם בחוץ. ביקשתי משהו כללי , לא כבד מדי, לימים החמים האלו של תחילת הקיץ, ערב ראש חודש תמוז.
הגעתי לראיון שלפניכם, שהוא ידבר מה שידבר, חלף דבריי על איש התחזוקה, חלף איש התחזוקה בעצמו, אך כפי הנראה עם קרבה ממשית,למה שאני רציתי לומר על איש התחזוקה.*




שבת שלום וחודש טוב
      ג'ף

*"לא בלי התלבטות" החלטתי להציב כאן את הראיון הנ"ל. השיקול בדבר חיוניותה של שירת עמיחי גבר.

הנספח

פעם אחת אמר רבי בונם:

כמה מקנא אני בקצב, שבערב שבת הוא מחלק כל היום את הבשר וקודם שהחשיך היום הוא מתייגע לגבות את הכסף, והנה הוא שומע שקוראים לקבלת שבת, והוא נחפז בכל כוחו הביתה לקדש, והוא מתאנח ואומר: "ברוך השם שנתן לנו את השבת למנוחה !". הלוואי ויכולתי לטעום כמותו את טעם השבת !

מתוך אור הגנוז, למ. בובר, הוצאת שוקן, עמ' 411

https://www.youtube.com/watch?v=Ha9yHkaOHz8

אלו דברים לשבת פרשת שלח-לך תשע"ז

כותב אברהם  יהושע  השל בספרו "קוצק במאבק למען חיי אמת"*:

"מהי אמת ? מהו איש אמת ? איש אמת אינו זה שאומר 'כן' על דבר שידוע לו שהוא 'כן'. על אדם כזה אומרים 'הוא אינו שקרן', אך עדיין אינו איש אמת. אמת היא דבר אחר לגמרי. אם מתרחש דבר-מה שלפי מושגי אנוש הנו הפוך מדבר ה', והאדם עמל ועושה כל מיני תחבולות כדי לרדת לחקר האמת לאמיתה - זהו איש אמת.
ישנה קושיה עתיקה: במה התבטא חטאם של המרגלים ? הרי הם סיפרו את שראו עיניהם. והתשובה: חטא המרגלים התבטא בכך שהם לא עמלו דים על האמת. הם הסתכלו רק על פני השטח, הם לא התבוננו עמוק יותר. האמת היא למעלה מן השכל. משה רבינו התחנן בפני המרגלים: 'הטובה היא אם רעה, השמנה היא אם רזה' (במדבר יג, יט) - אני מבקש מכם שתאמרו שהיא טובה, אפילו אם נראה לכם שהארץ רעה; שתגידו 'היא שמנה', אפילו אם יתברר שהארץ כחושה. ביחס לארץ ישראל אין די במבט ראשון, יש צורך בהעמקה. אבל הם לא צייתו לו אלא סיפרו לפי איך שהארץ נראתה להם. איש אמת הוא אדם שהנו אמת. לאמת שלו נודעת משמעות רבה יותר מ'אמירת האמת'. כדי להיות אמת, לחיות אמת, חייב אדם להתעלות על עצמו, לא להתרכז בעצמו, להתעלם מעצמו לחלוטין. היות אמת משמע היות קדוש.
האמת אינה באדם, האמת היא אלוהים. האמת מהווה נסיון קשה. היחיד חייב לעמול על כך קשות. אין שום ראיות. החושים והשכל טוענים דבר אחד - והאמת הפוכה לגמרי. נשארת רק דרך אחת: להתעלם לחלוטין מן העצמי; אמונה. והאמונה בהירה מן הראִיָה.
משמעות ה'אמת' כאן אינה רק לדעת אל נכון את מה שישנו. ה'אמת' משמעה כאן לחיות את מה שאתה מאמין. אמת - אין פירושה שיקוף של עובדה מסויימת במוח, הכרה בעובדה; אמת - פירושה הזדהות עם המציאות העמוקה ביותר."

שבת שלום
     ג'ף

*א. י. השל , קוצק במאבק למען חיי אמת, תרגום: דניאל רייזר ואיתיאל בארי, עורך: דרור בונדי, הוצאה : ספרי מגיד הוצאת קורן, עמ' 65-64

אלו דברים לשבת בהעלותך תשע"ז

אחד מ"ציטוטי השל" שנתקלתי בהם השבוע אומר כך:

העולם נתון במבוכה, ומשברו אינו פוליטי אלא רוחני ביסודו.

א.י.השל, "הרוח של חינוך יהודי",  מתוך "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה ביתן דביר, בתרגום ועריכת דרור בונדי, עמ' 251

אנחנו הישראלים בורחים מה"רוחני", כמו מאש. לא ממש ברור לי למה. אולי זו מן תחושה שהרוחני אכזב אותנו.  מיליונים מעמנו הלכו למשרפות באין מושיע. המענה לחוסר האונים הזה, נמצא ב"ארצי" ולא ב"רוחני", במעשה החלוצי האנושי, בהתיישבות בקרקע ובאחיזה בנשק, שביסוד הקמת הבית היהודי.

במקום אחר אומר השל:

מקורות הדת במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתימהון בפני הפלא והמסתורין שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית, על ידי ייסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם  שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה.

א.י. השל, "נשאת ונתת באמונה?" בקובץ "אלוהים מאמין באדם", בעריכת דרור בונדי, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, עמ' 92

חזינו השבוע בשתי מצגות רבות עניין -  נאום הנובל של דילן, ועדות של קומי בסינאט אתמול. שתיהן אומרות רבות על התרבות האמריקאית וצריכות עיון שלא כאן מקומו. לצידן, להבדיל וכחומר למחשבה מבקש אני לסיים בדברים של ישעיהו לייבוביץ על ההיגד שבפרשתנו : "והאיש משה עָנָו מאד":

"הפסיכולוגיה האנושית כפי שהיא מוכרת לנו היא כזאת, שככל שהאדם זוכה לרמת ידיעה ותודעה גבוהות יותר, אין הוא מסוגל לחשוב ברמה של 'מי אנכי', אלא ההיפך הוא הנכון, וחשיבותו בעיני עצמו ו'אנוכיותו' הולכות וגדלות עד כדי התנשאות.

מכאן שההיגד 'והאיש משה עָנָו מאד' משמיע לנו רבותא רבה, להודיענו כי משה רבנו בהיותו האיש שעשה אותות ומופתים בשמים ובארץ, ובמעמד הר-סיני במתן-תורה זכה לדבר-ה' אליו 'פנים אל פנים' ( שמות לג/יא), ובסדרה זו מעיד עליו ה' -'פה אל פה אדבר בו' (יב/ח), ואף על פי כן הוא נשאר בתודעתו ובעַנֹוָתו אותו משה כפי שהיה בתחילת דרכו במעמד הסנה מבלי שתזוח עליו דעתו, לכן הוא גם היחיד בין כל אישי המקרא כולו, הזוכה להיקרא - 'עָנָו מאד'. לתואר זה זוכה משה-רבנו מיד לאחר הטחת הדברים כנגדו בפי מרים, ומשום תגובת משה בשתיקה ושוויון נפש מבלי להקפיד במאומה וזאת משום רמת שלמותו הנפשית, זוכה הוא לכך שהקב"ה יוצא להגן עליו ולתבוע כביכול את עלבונו.

גאותם והתנשאותם של בני אדם, נובעת מכך שאין הם מכירים את מעמדם בפני אלוהים, ולכן רק משה האיש הוא הזוכה לתואר יחידאי זה של עָנָו מאד ( ולא סתם עָנָו ), מה שלא נאמר על שום נביא אחר זולת משה."*

שבת שלום

   ג'ף

*ישעיהו לייבוביץ, שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 660

אלו דברים לשבת פרשת נשא תשע"ז

ניצלתי את חג השבועות לחשוב קצת על משמעותה של תורה בימינו.*
חשבתי על החשיבות של העיסוק בתלמוד תורה; על לאחוז בדף גמרא ולהתקדם בו בקצב שלך.
חשבתי על קוצק, הנביא ישעיהו ועל השל ועל מה שביניהם  - על הרלוונטיות של הנביאים לימינו.
חשבתי על סכנותיה העצומות של הדת, של ביטחון ששורשו באמונה דתית, ולדייק  - בסכנות הטמונות באנשים שבטוחים בעצמם, בטוחים שהם יודעים מה מאחורי הפרגוד, מה התכנית הא-לוהית...
כדברי השל:

"I shudder at the thought of a society ruled by people who are absolutely certain of their wisdom, by people to whom everything in the world is crystal-clear, whose minds know no mystery, no uncertainty."
A J Heschel, Who is Man ? Stanford U Press, p. 114

ובתרגום שלי:

"אני נחרד מהמחשבה על חברה שנשלטת על ידי אנשים שבטוחים בטחון מוחלט בחכמתם, אנשים שעבורם הכל בעולם הוא ברור כשמש, וששכלם אינו יודע מיסתורין או  אי-וודאות."
א. י. השל, מיהו אדם ? (טרם פורסם בעברית) התרגום הנ"ל שלי והוא לוקה בחסר, הערות והמלצות לשיפור תתקבלנה בברכה - ג'ף

העיון במהלך החג בספרם המרתק של הרבנים בני לאו ויואל בן נון על ישעיהו^, הוביל אותי איכשהו לכרך הראשון של הביוגרפיה על השל. לאמיתו של דבר ה"איכשהו " הזה הוא הערת שוליים במבוא שכתב בני לאו לספר (ה"ש מס' 7 בעמ' 22 שם ).
כותב הרב לאו בטקסט  שם :
"....במשך עשרות שנים ... ישב [ישעיהו ] קרוב לארמון המלכים בירושלים ופעל כהוגה מדיני המבקש להילחם במגמות השלטון שנראו בעיניו כהרות אסון. תמונת העתיד שישעיהו צייר מתקשרת במישרין אל תמונת העולם אותו הוא ראה ובתוכו הוא פעל."
בהערת שוליים שבסמוך מופיע :
"מי ששם לב היטב למהלך זה של ישעיהו, כנביא הפועל בתוך החברה ובתוך הפוליטיקה, היה הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד, שחיבר ספר על נביאי ישראל אשר פורסם בגרמניה בשנת 1932 ותורגם לעברית בשנת תשע"ב על ידי הרב צבי יעקובסון  ( בעריכת מרים גיליס קרליבך): שלשת הנביאים הגדולים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל."
הדוקטורט של השל על הנביאים פורסם ( בפולין) ב1935 ושאלתי עצמי אם השל הכיר את ספרו של הרב קרליבך. טרם מצאתי תשובה לשאלה זו.
עיון בביוגרפיה חשף אותי, לא בפעם הראשונה, לסיפור קורות השל בגרמניה עם עלייתם של הנאצים. סיפור קשה ומופלא כאחד,  סיפור אחד מיני אין ספור ספורים  של יהודים רבים, יהודים שחלקם ראו את הנולד ונחלצו בזמן, אחרים שעולמם התמוטט עליהם כרעם ביום בהיר...סיפורים מן התופת, מן החור השחור...
לפני כשבוע הורדתי ממדף הספרים את ספרו של דויד ויימן  - "הפקרת היהודים ( אמריקה והשואה 1941-1945)
(באנגלית) " ספר שירשתי מהוריי ז"ל. בחיפוש בגוגול מצאתי שהספר פורסם בעברית בהוצאת יד ושם ב1993.
ברור לחלוטין כי כאז כן עתה אין לסמוך על העולם.
כדברי הרב דוד הרטמן המנוח - "העולם אינו נאות לשמוע טיעון מוסרי מעם שאין לו צבא."זהו ציטוט מהזכרון שלי. בפועל - הציטוט המדויק הוא :

I remember the Quakers coming to see me. They wanted to know about my views of power, you know, Quakers. So I said, if you have power, you can have a moral argument. If you’re powerless, there’s no moral argument. *^

תרגום חופשי שלי לחלק המודגש :

אם בידך כוח ועוצמה - תוכל להיות בעל טיעון מוסרי. ככל שאין בידך כוח ועוצמה לא תישמע מפיך טיעון מוסרי

שבת שלום
   ג'ף

* באופן כללי ראו 929 :-)בין השאר http://www.929.org.il/today
^ישעיהו כציפורים עפות, יואל בן נון ובנימין לאו, ידיעות אחרונות - ספרי חמד
^*ראו https://onbeing.org/programs/david-hartman-hope-in-a-hopeless-god/