אלו דברים לשבת פרשת חוקת

From this the poem springs: that we live in a place
That is not our own and, much more, not ourselves
And hard it is in spite of blazoned days.

- Wallace Stevens

מכאן נובעת השירה; שאנחנו חיים במקום

שאינו שלנו, ויתר על כן, איננו משלנו

ואכן זה קשה על אף ימים מפוארים

- וואלס סטיבנס*

יצא לי השבוע, לשמוע את שר הכלכלה ( מטעם מפלגת "כולנו") , אלי כהן, במסגרת חוג בית בירוחם. האמת היא שהתרשמתי. התרשמתי, בין היתר,  מ"השליטה שלו במספרים" ,בדיבורו "בגובה עיניים" והדגש שהוא שם על "עשייה" לעומת "דיבורים" באופן כללי. הוא העיד על עצמו ש"הוא פוליטיקאי אך אינני פופוליסט".

מה עושה הידיעה הפוליטית - הלא ממש מרעישה הזאת - כאן ב"אלו דברים".

שאלה במקום ושאלה לא רעה.

כדי להשיב עליה  - ראשית לעצמי - נדמה לי שאני צריך להציג כאן את ההקשר. 

אגב - השר גם טען שמצבה של ישראל - ב"ראייה גלובלית"  - הוא לא רע בכלל, בהתחשב במה שקורה סביבנו ובמקומות אחרים.

אפשר כמובן להתווכח על כך אך נחזור לעניין ההקשר.

בנסיעה מב"ש הביתה אחר העבודה, שמעתי באותו היום, ראיון ברשת ב'  עם מג"ד גדוד מילואים, אחד הגדודים שקיבל אות הוקרה מנשיא המדינה במסגרת שבוע הצדעה למילואימניקים. למג"ד קוראים אליהו ליפשיץ. "אותי לימדו" אמר לפחות פעמיים במענה לשאלות המראיין סביב מיעוט החברה' שבסופו של דבר נושאים בנטל הזה בקרב האוכלוסייה הכללית "שמה שחשוב זו הנתינה"^. מדובר בגדוד 7020. המספר הזה "צלצל לי" כמוכר, ידעתי שאין מדובר בגדוד המילואים "שלי" ( שבו שרתתי לא מעט שנים עד הפרישה ) ובכל זאת...התקשרתי ל"חברותא" שלי מהמילואים מאותם ימים והוא - הזכיר לי שמדובר ב"גדוד מקביל עלינו". קרי גדוד מאותה חטיבה. דיברנו עוד על הא ועל דא ואז הוא סיפר לי על מה שמעסיק אותו בימים אלה. על הוריו ששניהם במצב סיעודי, האב חולה אלצהיימר והאם מרותקת למיטה, ללא יכולת לתקשר אך בהכרה ובהבנה לסובב אותה. "למה ?" הוא שאל אותי. "למה ?" השלב הזה של החיים הוא כל כך קשה, כל כך בלתי נסבל עבור הקשישים בערוב ימיהם.

למדתי שזו שאלה שאין אפילו לנסות להשיב אליה, שתקתי. 

על רקע האספקטים האבסורדיים של קיומנו, של הקיום האנושי, אני מגיע לחוג בית הזה. כולם גברים למעט אשה אחת. גברים פחות או יותר בגיל שלי ( האמת -  יותר פחות מאשר יותר מה לעשות אבל לא בהרבה ), אנשים עובדים, מנוסים ומפוקחים. אי אפשר למכור להם לוקשים, כמו שאי אפשר למכור לוקשים לרוב הישראלים אצלנו. ( אנחנו אלה שמוכרים את הלוקשים. זהו שוק ללא קונים, על כל פנים ללא קונים ישראלים). בכל אופן, הופתעתי מהכמויות המעטות של ציניות שהיו באותו מפגש. יכול להיות שמדובר באופי הירוחמי החם המכיל והמכניס אורחים. אני לא יודע. בכל אופן, משהו במפגש הזה השאיר בי רושם. רושם חיובי. רושם שאנחנו עם נורמלי במובן החיובי של המילה, לצד הסימנים  - סימנים יום יומיים שאנחנו עם לא נורמלי, במובן החיובי והשלילי של המילה גם יחד.

ובכן מהו ההקשר ? אתם בטח שואלים. גם אני. 

שבת שלום

    ג'ף