רשימות על השל (3)

אגב תאולוגיה והשאלה למה לנו תאולוגיה ?
למה לנו השל ?
השאלה הזאת מעסיקה אותי, אם להודות על האמת לא מעט.
מסביבי, לא רק שלא מתעניינים בהשל, לא מתעניינים באופן כללי בענייני  רוח. רוב  תשומת ליבם של האנשים מרוכזת בפב"ם - פרנסה  - בריאות ומשפחה. כעת חשבתי  שזה בעצם פבמ"ב - פרנסה בריאות משפחה ובידור. בידור על צורותיו המגוונות. נדמה לי שאין זו תופעה חדשה לדורונו, או לתקופה המודרנית. רוב האנשים באמת עסוקים בהישרדות. זה מזכיר לי את הסיפור של הקוצקר או הסיפור על הקוצקר או שניהם :

"שאלו לו חסידים להרבי מקוצק, מפני מה אינו מחבר ספר.

שתק שעה קלה ואחר כך השיב:
' נניח שכבר חיברתי ספר - מי יקנה אותו ? אנשי שלומנו יקנו אותו. ואימתי יתפנו אנשי שלומנו לקרוא בספר, הרי טרודים הם כל ימות השבוע בעסקי פרנסה ? הוי אומר ביום השבת יתפנו לקרוא בו. אבל תחילה יש לילך אל המקווה, אחר כך יש ללמוד ולהתפלל, אחר כך באה סעודת השבת. ורק אחרי הסעודה מתפנים לקרוא בספר. והנה משתטח אדם על הדרגש ונוטל את הספר בידו ופותחו. וכיון שהוא שבע ודאי שתחטפנו שינה והספר יפול לארץ. ועתה אמר נא, במטותא מכם, לשם מה אחבר ספר ?'"
          מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 443

וזה בסדר. זו הגשמת הציונות - להיות עם ככל העמים במובן הטוב והנכון של המילה. לצאת מהגלות, שלא על מנת לחזור. האי - לא כל עם ישראל מעוניין לצאת מהגלות. גם זו , כפי הנראה לא תופעה חדשה.
לייבוביץ נהג לומר - שלא עלה בידי הנביאים להחזיר ולו אדם אחד בתשובה.
השאלה מה בין ליבוביץ להשל  - "שווה דוקטורט". חזון למועד. ניגע בשאלה זו אי פה אי שם במהלך רשימות אלו.

המשך יבוא