הסיפור על פקיד זקן אחד

"פקיד זקן אחד, אדון טוב־לב ושקט, שהתגלגל לידו משפט קשה, שכתבי־ההגנה של עורכי־הדין עוד הוסיפו על סיבוכו, ישב ועיין בו יום ולילה בלי הפסק - אכן, הפקידים הללו שקדנים מאין כמוהם - ובכן, לפנות בוקר, בתום עשרים וארבע שעות של עבודה, מן הסתם לא פורייה ביותר, ניגש אל דלת הכניסה, התייצב שם במארב וגלגל מעל המדרגות כל עורך־דין שרצה להיכנס. עורכי הדין התאספו לרגלי המדרגות  והתייעצו מה לעשות. מצד אחד, בעצם אין להם זכות לתבוע כניסה, ולכן לא יכלו להתלונן על הפקיד, וכן, כאמור מוטב היה להם להישמר מלקומם נגדם את הפקידוּת. מצד אחר, הרי כל יום שאינם מבלים בבית־המשפט הוא יום אבוד בעבורם, ולכן חשוב היה להם מאוד לחדור פנימה. לבסוף נידברו שילאו את האיש הזקן. שוב ושוב היו משלחים אחד מעורכי־הדין, שהיה מזנק למעלה, ואחרי כל מיני מאמצי התנגדות פסיבית הניח לאיש להשליכו למטה, ושם היו חבריו תופסים אותו בזרועותיהם. זה נמשך כשעה, עד שהאיש הזקן, שכבר היה עייף מעבודת הלילה, הגיע לאפיסת־כוחות וחזר אל לשכתו. עורכי־הדין שלמטה, תחילה לא האמינו למראה עיניהם ושלחו אחד מהם, שיגשש מאחורי הדלת ויראה אם הכול פנוי. רק אז נכנסו כולם ולא העזו, כמובן, לפצות פה."

 פרנץ קפקא, המשפט, הוצאת שוקן, תרגום מגרמנית: אברהם כרמל, עמ' 115- 116