נזכר הח"מ במשפט הפותח (המקוטע ) הנ"ל לסיפור הגלגול של קפקא כשהתעורר בוקר אחד השבוע וגילה כי הוא סובל מכאב לב.
נזכר הח"מ בהלוויה שהשתתף בו אמש יחד עם מאות עם לא אלפים
נזכר הח"מ בחתונה שהשתתף בו כמה ימים קודם לכן
נזכר הח"מ בזוועות שאירעו בבוקר שמחת תורה לפני כמה חודשים
"אין מדובר בחלומות טרופים אלא במציאות מטורפת" אמר לעצמו הח"מ.
"אין לך בעצם מושג מה אתה רוצה לומר" אמרה אשתו של הח"מ לח"מ, כשראתה אותו
אחרי שהיא קמה, ליד המקלדת בסלון עם הקפה.
"'הסיפור הזה אינו מתפתח כלל אלא הולך ומתפתל כשבלול', אמרה אשתו של הסופר ושמה עגילים באוזניה."
זהו המשפט הפותח לפסקת הסיום בסיפורו של יואל הופמן "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת."
כן. המבוכה רבה.
כאב הלב. גדול.
"אינני איש של אידיאולוגיות גדולות", העיד על עצמו אהרן אפלפלד, כך על כל פנים נזכר הח"מ.
בחיפוש בגוגול אחר מקור הדברים הגיע לראיון של אפלפלד עם ארי שביט.
הראיון מתרחש במרתף ביתו של אפלפלד.
דמות המספר בתחילת ספרו של יואל הופמן "מצבי רוח" מתאר דמות אדם בחצי הדרך לדירת מרתף.
מקריות ?
ברור.
שום דבר לא ברור.
גם זה ברור.
נזכר הח"מ בסיפור הרב עם שני הניצים ואשת הרב. "אתה צודק" אמר הרב לנץ הראשון.
"אתה צודק" אמר הרב לנץ השני. וכשאשתו העירה לו כיצד ייתכן שכל אחד מן הניצים צודק, אמר הרב לאשתו:
"גם את צודקת".
המבוכה גדולה.
כאב הלב גדול
וברוח פרשת השבוע, שאל עצמו הח"מ לסיום : האם נקום גם אנחנו לרקוד סביב עגל הזהב ?
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה