(א)
"בצהריים השיל גוסטב מעל עצמו את המעיל והאדון סולימקין ספר את תפוחי האדמה. אלף ומאתיים עכברים עברו משמאל לימין. כמה כאב קבור בקופסת תכשיטים אחת ? אברבנאל לא ידע. אבל הוא ידע גם ידע שאגן הירכיים של אורסולה. ובשולי האירועים האלה עמדו גורדי השחקים כאילו לא היה הבדל בין חמאה לדבש."
(ב)
"לסל הניירות יש להשליך רק מה שנכתב בכוונה תחילה ובדעה צלולה, אבל בדברים אחרים יש להיזהר שהרי, כמו שאמר המלט להוראציו, יש בשמים ובארץ יותר משאנו מכירים שיש."
יואל הופמן, "בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת", ב"שלושים שנה שלושים סיפורים מבחר הסיפור הישראלי הקצר משנות הששים עד שנות התשעים" בעריכת זיסי סתוי, הוצאת ידיעות אחרונות עמ' 96, 119
(ג)
"כל הטרחה הזאת של כתיבת ספר והדפסת ספר ומכירת ספר וקריאת ספר, אין בו טעם אם איננה באה ,בסופו של דבר, לשמח את בני האדם."
יואל הופמן ב"מצבי רוח" כמצוטט במאמר סקירה של מוטי פוגל במוסף הספרות ותרבות של "ידיעות אחרונות" על "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן", קובץ מאמרים של רחל שרף גולד ויגאל שוורץ על יצירתו של הופמן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה