בפסקה 24 בספר "מצבי רוח" כותב יואל הופמן:
"לִבִּנו נשבר למראה בִּרְזֵי כיבוי או מילים כמו 'בישול ביתי'.
כמה קמעונאֵי מזון ראינו ( בחנויות המכולת ) ואף פעם לא שמנו יד על ראשם כמו שעושה האפיפיור. כמה מהם באו מאושוויץ ועכשיו הם מתים ואנחנו רק אמרנו לחם לבן או מאתיים גרם גבינה והשארנו את תיבות הדואר כמות שהן ולא כרענו ברך לפניהן ולא נשאנו ידיים.
אמרנו ' צריך להזמין אינסטלטור' כאילו כוח הדיבור הוא דבר של מה בכך."
יואל הופמן, "מצבי רוח" , הוצאת כתר ספרים ( 2005 ) בע"מ. אין מספור עמודים בספר הזה והטקסט המקורי כולו מנוקד. העתקתי הטקסט כמיטב יכולתי בכתב מלא. הבאתי אותו ראשית כי אני אוהב אותו ושנית כי נדמה לי שהוא רלוונטי לענייני דיומא.
בפתח דבר של ספר מאת נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ שיצא לאור בתחילת שנה זו ושנקרא "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן" כותב יגאל שוורץ את הדברים הבאים:
" יום ששי 17.1.1986, אני יושב ומעיין בכתב העת אגרא שזה עתה ראה אור. אני מגיע לעמ' 149, לסיפור בשם 'קצכן', ומתחיל לקרוא. הקטע הראשון מעצבן אותי. אני עובר לקטע השני, שבו נפתחת לרווחה מניפת ההכרה של הילד קצכן, ואני מקבל הלם של יופי, ואני יודע, בהרף רגע, שאהיה חלק מהאגודה - אגודת נאמני יואל הופמן.
אני גומר לקרוא את הנובלה, ומחייג למספר שקבלתי. אישה עונה, קולה חרוך מסיגריות. שלום, אני אומר, אני מבקש לדבר עם יואל הופמן.
לאחר רגע, עונה גבר: כן, מדבר יואל הופמן. שלום לך, שמי יגאל שוורץ ואני עורך את הסיפורת העברית של הוצאת כתר. כן, אני יודע מי אתה ומה אתה עושה, הוא עונה. ובכן, יואל, אפשר לקרוא לך כך ? כן, יגאל. קראתי את 'קצכן', אפילו לא עד הסוף. מעולם לא קראתי דבר נפלא כזה. יש לי בעיה עם קטע הפתיחה, אבל זה בטל בשישים. אהיה מאושר להוציא את סיפוריך לאור. יותר מזה, אני מוכן להתחייב להוציא לאור את כל מה שתכתוב מכאן ואילך. עד כדי כך ? עד כדי כך! אני מסכים."
וממשיך שוורץ ומספר:
"לפני שבוע ימים יואל הופמן מת. נילי, חברתי היקרה, כתבה את דברי הפתיחה שלה לספר שלנו כמה ימים לפני כן. לרגע, אני מקנא בה על כך. היא הספיקה לכתוב על הופמן, כשעוד היה כאן, אתנו. עכשיו הוא איננו ולי ברור כשמש, בלי יואל הופמן, העולם חסר.
יואל הופמן היה האדם המדויק ביותר שהכרתי, גם בכתביו וגם בדיבור. לידו, כל זיוף קל שבקלים נשמע כמו צרחה. אני רוצה שהספר הזה יעבור איכשהו את מבחן השמיעה הקשוח שלו. מכל מקום, הוא נכתב מתוך אהבה אליו ותשוקה לגעת בלב הדברים המכוכבים שכתב."*
ביקורת של מוטי פוגל על הספר שפורסמה במוסף התרבות והספרות של ידיעות אחרונות לפני כחודש מסתיימת בפסקה הבאה:
"מה המסקנה ? לא תמיד יש מסקנה, מלבד זו שכתב הופמן בספרו האחרון, 'מצבי רוח': 'כל הטרחה הזאת של כתיבת ספר והדפסת ספר ומכירת ספר וקריאת ספר, אין בה טעם אם איננה באה, בסופו של דבר, לשמח את בני האדם'."
שבת שלום
ג'ף
*נילי רחל שרף גולד ויגאל שוורץ, "ללכת ברחובות הפנימיים - היקום של יואל הופמן", הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה