"הגעגועים לשבתיות
לחיות כיהודי משמע: להרגיש בכול את הנשמה, זו של הזולת וזו של ישותנו אנו. ונשמה צורך עלייה היא. כל דבר שיש בו רוח חיים מלא כיסופים לתיקון. כפתילות הנר להדלקה ממתינים אנו למעשה שיש בו פורתא של כוונה טהורה, קורטוב של התעדנות. הנשמה שבנו אינה עשויה למצוא קורת רוח בשובע גשמי בלבד. בכל אחד מאיתנו מהבהבים געגועים לשבתיות. וכל מי שכובל וכובש את הגעגועים, ונותן לכוחות הנשמה להתפזר ללא טוב, לא רק שהוא מטיל זוהמה בנפשו, אלא נותן יד לחורבן העולם. כי הנשמה שהתנוונה היא אם כל חטאת ומקור כל הזדונות. וכל הפגעים הרעים, כגון שנאה, גאווה וקנאה נובעים מרוחו של האדם." ( ההדגשה בקו תחתי אינה במקור והיא שלי - ג'ף )
א.י. השל, פיקוח נשמה, ב"אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת,זמורה-ביתן, דביר,בעריכת דרור בונדי, בעמ' 49
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה