עידו פרומר ז"ל מלווה לא רק אותי.
בלכתו יותר מאשר בחייו.
אני יודע זאת כעובדה, משיחות אקראי
עם חברים מירוחם, מאז יום העצמאות
האחרון, בה עידו נפל מהשמיים,
התנגש בקרקע ונפטר זמן קצר אחרי כן מפצעיו.
צוואתו של עידו לחבריו וגם לכאלה
שלא הכירו אותו בחייו היא כפולה:
במישור האישי ובמישור של כלל החברה.
במישור האישי: נצלו כל רגע, הביטו
בדברים בעין טובה והתנהגו בהתאם.
במישור החברתי: מול המפריד - שאין להתעלם
ממנו - יש לתת יתרון למאחד.
זה בנפשנו.
המשותף לשני המישורים - וזה
התברר לי בדברים שנכדתו של
אחי נשאה דרשת הבת מצווה שלה השבוע,
כשדברה על דברים שלמדה מסבא שלה
ר' ישראל פרידמן בן שלום זצ"ל:
עין טובה.
נשמע רק בשורות טובות ושנפעל
במשותף לבנות כאן חברה טובה יותר,
חברה סובלנית יותר, חברה מכילה,
חברה המתעבת אלימות - מלבד לצרכי
הגנה עצמית, וגם כאן במידה הדרושה,
לא מעבר לכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה