אלו דברים לראש השנה תשע"ד

"ומעל הכל " אמר אברהם יהושע השל בתשובה לשאלה האחרונה של המראיין בראיון האחרון שנתן בחייו - "מעל הכל זכרו" - הדברים מופנים לצעירים - "כי משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אומנות."
משמעות החיים היא יכולתנו לבנותם כאילו היו מעשה אמנות.
אני שומע את השל מדבר, עוד היום.  בזכות פלאי הטכנולוגיה, נשמרו דבריו על גבי גלי האתר, ברשת האינטרנט ובמחשב האישי שלי. עם כל פלאי הטכנולוגיה המוח האנושי הוא , כפי הנראה עדיין ניצב בראשם כ"פלא פלאים".
"ראש השנה", כפי שמציין , הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) הוא "ביטוי משונה". "הכינוי המדוייק יותר ליום תחילת השנה הוא 'ראשית השנה'...ולא 'ראש', שהרי ראש הוא שם של איבר בגוף ואינו מורה על תחילתו של דבר."..." זהו יום ", מסביר הרב, "הקשור לשנה באותו האופן שבו הראש מתייחס אל הגוף."

הרבי מקוצק אמר:

מוחו של אדם הוא היכל הקודש
דביר ומעון השכל הנאצל
והמהרהר הרהור רע או חושב מחשבה זרה
- כלום אינו מעמיד צלם בהיכל ?

השל אמר:

רבים הם הדברים היקרים על פני האדמה, חלקם אף קדושים: האנושיות היא קודש הקודשים.

בפרוס עלינו השנה החדשה, עבודה רבה לפנינו, לפני כל אחד ואחת מאתנו, לבנות ולהבנות לשמור ושמר את מעשי האומנות של הקב"ה ושלנו, החיים עצמם והחיים של עצמנו, על פני האדמה הזאת.

שנה טובה
ג'ף

"פוסט קצת שונה"

ראו
http://joshuaheschel.blogspot.co.il/2013/09/blog-post_2.html

מצאתי בפייסבוק מאתר צהר...

ב https://www.facebook.com/tzohar.organization :

"רק להקשיב

מצוות היום בראש-השנה מיוחדת, בכך שכדי לקיים אותה אינך צריך לעשות דבר, מלבד...להקשיב. ובעולם שבו כמויות המלל הגיעו לשיאים בלתי נתפסים, מעניק לנו השופר את מתנת ההקשבה. 
הבשורה המדהימה שאם רק נעצור את מטחי המילים ונהיה מוכנים להקשיב באמת, נצליח להאזין לקולות עמוקים ולגלות דברים נסתרים. ייתכן שהם היו קיימים שם כל הזמן, אבל בתוך כל רעש הרקע האופף אותנו, לא היה סיכוי שנשמע אותם- את הקולות העדינים שמגיעים אלינו מבפנים, את קול ה' הדובר אלינו ללא הרף וגם את קולם של האנשים שאינם יודעים לצעוק, אבל את מה שהם לוחשים בקול עדין, יהיה חבל מאוד אם נחמיץ.

הכותב הוא הרב יוני לביא מארגון רבני צהר"

ערב מוסיקאלי בהפסקה משטיפת כלים וניקוי המטבח

ובקו ישיר דרך בילי ג'ואל (שלהודות על האמת הקליפים שלו לא עברו אבוי את הצנזורה של הבלוג הזה על אף שהם מומלצים מאד ) - יצחק קלפטר !!

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשע"ג

"עולם מופלא ברא הקב"ה.
עולם השורץ בני אדם בכל אתר ואתר על פני האדמה.
טיפות גשם קלות מקשטות את חלון הזכוכית הגדולה שמולי, מבעדו ניצבים שני מטוסים בשדה התעופה שבפילאדלפיה. האחד עומד להמריא למדריד והשני מקבל טיפול לפני המראה ליעד אחר כלשהו.
השעה שעת בין הערביים ואני שומר על הציוד של חבריי שמסתובבים בשדה לרגל קניות אחרונות  של פריטים מרשימת הקניות שקבלו מהבית. התיישבנו מול החלון הגדול ליד השקעים על מנת להטעין את הפלאפונים , הניידים  וכו'.
השתמשתי בפועל 'שורץ' כדי להמחיש שאנחנו, בני האדם, מרובים על פני האדמה."
הערת עורך: הקטע לעיל שבין המרכאות, נכתב, עט על גבי נייר, כפי שהוא מעיד על עצמו בפילאדלפיה עובר לעלייה למטוס הביתה משהייה קצרה במיאמי בשליחות השותפות בין ירוחם למיאמי. כעת בבית כשאני רושם את הדברים והעתקתי אותם מהדף,  הבנתי שדברי אביבה זורנברג על פרשת בראשית 'נגנו' לי ברקע. ואכן כשהורדתי את ספרה על בראשית מהמדף מצאתי כי אכן, היא מרחיבה שם את הדיבור על הפרדוקס  האנושי - אדם חי במישור אופקי (בהמי) ובמישור אנכי (עליו לשלוט על שאר החיות). ואכמ"ל. להלן המשך הדברים שנרשמו מול החלון בשדה התעופה:
"יש בנו אמנם צד בהמי, אך יש בנו גם צד ייחודי, אנושי.
בעימות המתמיד שבין שני הצדדים האלו שבנו, יש לנו בחירה חופשית, כפי הנאמר בפרשת השבוע בסוף פרק ל:
'הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ;  לְאַהֲבָה אֶת-ה'  אֱלֹ-הֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה-בוֹ:  כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ--לָשֶׁבֶת עַל-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'  לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם.'
פגשתי בחו"ל אנשים שונים, דוברי שפה השונה משפת הארץ ובעלי תרבות השונה מתרבות הארץ [ אין תרבות אחת בארה"ב וגם לא בארץ, אני מדבר כאן במודע בהכללה, 'על החיובי והשלילי' הקיים בשימוש בהכללות - שוב כאן ג'ף בכובע 'העורך' ]. עם כל השוני ראיתי אנשים 'כמוך וכמוני'; אנשים מוטרדים מבעיות היום יום; מעניינים שבינם לבין עצמם; עניינים ש'בינו לבינה'; עניינים של פרנסה; עניינים של ילדים, הורים ועוד ועוד.
אלו דברים מובנים מאליהם, מה החידוש בהם ?
דוחפים את המטוס שפניו למדריד לתוך המגרש הסמוך למסלולי ההמראה.
בא החושך, עם אורות אדומים וצהובים מנצנצים מולי בחלון.
הדבר היחיד שקניתי לעצמי במסע הזה הוא עותק מהדו שבועון 'רולינג סטון' שעל שערו מתנוסס דיוקנו של בוב דילן ובתוכו כתבה על 'שנותיו האבודות'. השנים שלאחר תאונת האופנוע שלו. מתוך העימותים הפנימיים של דילן עם עצמו ומתוך העימותים החיצוניים של דילן עם מעריציו ועם תופעות העולם שמסביב נובעת יצירתו. יצירה שדילן נוטל אחריות ישירה לגביה, אך באופן חלקי. [ראו, בין השאר, הראיון עימו ב'סיקסטי מינאטס' לפני כמה שנים, וכן שירו של צ'סלוב מילוש 'ארס פואטיקה ?' קטע מהשיר מופיע בנספח להלן].
מסביב לשער A19 בפילאדלפיה מתחילים להתקבץ ישראלים שרוצים, כמונו, הביתה.
כבר לילה. החושך בחוץ, הוא המאחד הגדול.
בני אדם מחפשים בו, את הקרבה אחד לשני, סביב המדורות. למען האור, למען החום ולמען הקרטושקלך.
שבוע ימים לא ראינו קפה שחור אמיתי של עלית. למרות שהצטיידנו ב small glass וביקשנו hot water."

שבת שלום
     ג'ף

הנספח 

(בנוסח שלפניכם ישנו שיבוש מה בהופעה של השורות עקב קשיים טכניים)

In the very essence of poetry there is something indecent:   

a thing is brought forth which we didn’t know we had in us,   

so we blink our eyes, as if a tiger had sprung out   

and stood in the light, lashing his tail.   

That’s why poetry is rightly said to be dictated by a daimonion,   

though it’s an exaggeration to maintain that he must be an angel.   

It’s hard to guess where that pride of poets comes from,   

when so often they’re put to shame by the disclosure of their frailty.  

על אביב העמים במצרים

לא אהבתי את הביטוי "העולם הנאור" או "הציבור הנאור" כשהוא הופיע בפסיקתו של שופט אהרון ברק ואחרים בבית המשפט העליון. אבל לאור כל מה שקורה בעולם הערבי מסביבנו ייתכן ואין מנוס מלא לפסול את הביטוי הזה. בכל אופן לנוכח חוסר האונים של, תסלחו לי, "העולם הנאור", למול הטבח העצמי בעולם הערבי , נזכרתי בשיר הבא של ניל יאנג

אלו דברים לשבת פרשת כי תצא תשע"ג

הפציע השחר עבורי השבוע...
ביטוי נפלא , דא עקא הכוונה היא לביטוי באנגלית
It dawned on me
באנגלית זה נפלא, בעברית אנחנו אומרים "נפל לי האסימון".
איפה אנחנו  ואיפה האסימונים של פעם ? לעומת זאת
השחר קיים לעד, לא כן ? בכל אופן
הבנתי השבוע שאחד מהשירים האנטי ממסדיים
ב"ה" הידיעה הוא שיר שמלווה אותי מימי בתיכון בשנות השבעים
שיר שנקרא "עבה כמו לבנה" - thick as a brick.*
עולמנו עולם מורכב של ניגודים. יום ולילה , אור וחושך ועוד ועוד.
המשפט הזה בא מתוך עיון בספר על הגותו של ה"בית יעקב"**
של אורה ויסקינד אלפר שהזכרנו אותו כבר, כמה פעמים בעבר.
פסקה אחת בספר הזה תפשה אותי והודות לאותה פסקה אני אוחז בספר הזה
וככל הנראה בבית יעקב. הפסקה מספרת על ילד קטן, שמספר מזכרונות הילדות שלו.
" לפעמים פחדתי", אומר הילד, "להיות לבד בלילה ולצאת לבדי. אך סבי ז"ל ניסה בדרכים רבות לעזור לי להיות אמיץ. פעם אחת מאוחר בלילה כשלא היה אף אחד מלבדי בחדר, אמר : ' אתה רוצה לטייל עימי ?' השבתי 'אם תהיה איתי, אז כן.' הוא לקח את מקלו ואמר: ' בוא איתי'. טיילנו ביחד בחשכה והוא הראה לי דברים שונים, והוא דיבר עימי על  כך שאל לבן אדם פחד משום דבר בעולם."
ילד וסב, יד ביד, מטיילים לבד בחשכה.
אשרי הילד ואשרי הסב ואשרי העולם שככה לו.
ישנם ילדים רבים מדי בעולם, בחושך, ללא סבים שיטיילו איתם בלילה ושיספרו להם לא לפחד...
אך מכיוון שכך זהו אחד מתפקידי הסיפור. בפראפרזה על דברים שאומרת ויסקינד בספר קודם שלה על רבי נחמן : על אף שבעולם ישנם ילדים רבים בחשכה ללא סבים, אנחנו יכולים לספר את הסיפור הזה על הילד והסב ובאמצעות כך שאנחנו ספרים את הסיפור - הוא אכן יכול להתגשם.
ביסוד הדברים עומדת תפישה כי הדעה הרווחת שבחוץ קיים עולם - היא מוטעית. לאמיתו של דבר , כפי שטוען חוקר בשם נלסון גודמן (אין קרבה משפחתית) וטענה זו מופיעה גם בחסידות ואולי בקבלה, אין עולם. יש סיפורים שונים , גרסאות שונות שאנחנו מספרים לעצמנו על עולם. כל הגרסאות מבוססות על גרסאות קודמות.
הדברים (שאין עולם) מכוונים בעיקר לעולמות תרבותיים - חברתיים ופחות לעולם הפיזי, אם כי החלוקה בין השניים אינה תמיד ברורה. כמו שאומר ג'רום ברונר  בספרו "שכלים ממשיים, עולמות אפשריים" (אנג') Actual Minds Possible Worlds  בעמ' 122 לספר :
מציאויות חברתיות אינן לבנים  שאנו נתקלים בהם או נחבטים מהם כשבועטים בהם; מציאויות חברתיות הן משמעויות שאנו יוצרים  על ידי שאנו חולקים עם אחרים תובנות אנושיות.
Social realities are not bricks that we trip over or bruise ourselves on when we kick at them, but the meanings that we achieve by the sharing of human cognition
על כל פנים, אני מבקש לסיים בתובנה הבאה:
כמי שמוצא את פרנסתו בעבודה בתוך ממסד מבין הממסדים של מדינת ישראל, וכמי שנושא בתוכו מנגינות אנטי ממסדיות
חזקות מימי נעוריו עד היום, מעיד אני על כך שהתמונה לגבי הממסד היא , כפי שמנסה מורשתנו ללמד אותנו בקולותיה האותנטיים - מורכבת. הממסד הזה מורכב מאנשים. האנשים בתוככי עצמם אינם מקשה אחת, קל וחומר בפועלם כקבוצה. הנקודה היא שעל אף כל החשדנות וביקורת המתבקשות כלפי הממסד, ניסיוני מלמדני כי לפעמים, זוכה חברה שהממסד שלה מורכב מאנשים שרואים עצמם כשליחי ציבור, לא רק מהשפה אל החוץ.
"כי תצא למלחמה" , אבוי, "על אויביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך", לא ניצחת במלחמה אך ורק בזכות כוחו של צ ה ל  בכוחך ובעוצם ידך  - אלא נתנו ה' אלוקיך בידך "ושבית שביו וראית  בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה", אוי ואבוי, "ולקחת לאשה."
הגענו לסיום הטור והפרשה הזאת כפרשות רבות בתורה מורכבת מורכבת. בדבר תורה שראיתי השבוע ברשת, מפי רב במיאמי, הוזכר השילוב המתמיד בלימוד היהודי בין התורה שבכתב לבין התורה שעל פה. בין הטקסט הכתוב לבין הפרשנות שלו.
"דרשוני וחיו", מלמדת אותנו זורנברג בעקבות עמוס (ה,4), "דרשוני וחיו".

     שבת שלום
          ג'ף


* https://www.youtube.com/watch?v=BV-ASc0qkrM
** ר' יעקב ליינר (1818- 1878)