רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 13 בספטמבר 2018

אלו דברים לשבת שובה - פרשת וילך תשע"ט

שמחתי לשמוע שהשר לבטחון פנים הודיע השבוע  כי המשימה הראשונה של המפכ"ל הבא תהיה מלחמה באלימות ובפשע במגזר הערבי. בין שאר המשימות עתידיות  הוא מנה הקמת יחידה משטרתית שתחקור עבירות בטיחות באתרי בניה. שני הנושאים הללו - המשותף להם לצערי הוא קיפוח מתמשך ורב שנים של המיעוט הערבי במדינה והתייחסות אליהם בפועל כאזרחים סוג ב'. מישהו מעלה בדעתו שהחברה, הממסד היו סובלים כאלו פגיעות בנפש תוך עמידה מהצד באזלת יד רבתית - אילו היה מדובר בקרבנות יהודיים ? נשמע נורא נכון ? האמת בפנים היא קשה.. במישור ההצהרתי הממסד השלטוני נותן מה שנקרא מס שפתיים לשוויון זכויות; בפועל ... יש הרבה מה לשפר.
וזה איננו מרוע לב וגם לא מזדון. ממה זה נובע ? זה נובע, בין השאר, מקהות חושים, סדר עדיפות לקוי ומן העובדה ש"השמיכה קצרה". 
הערבים אינם הסקטור היחיד שמכיר את הקיפוח. תשאלו את מתיישבי גוש קטיף - כיצד הם טופלו ומטופלים על ידי הממסד. כן זה אירוני.
אפשר להצביע על הרבה נקודות אור והישגים בחברה שלנו, ויש תירוצים מכאן עד לונדון לליקויים.
אני לא רוצה ערב יום כיפור לדבר על כיוונים לפתרון. כוחה של המילה הכתובה ככל שהוא עוצמתי הוא גם מוגבל ומתעתע. ערב יום כיפור זה זמן לחשבון נפש אישי, וגם לחשבון נפש חברתי. אך חשבון נפש עושים לא בפרהסיה, לא בטורים בעיתון או בפייסבוק.
בשבוע שעבר הכותרת של אלו דברים היתה "מדוע וייטנאם היתה סוגיה דתית ?" המלחמה הזאת עוררה שאלה דתית לפי השל - כי המנהיגים והמצביאים האמריקאים לא לקחו בחשבון את מה שהוא קרא לו: "האלמנט האנושי" שבאויב הוייטנאמי. בקיצור ולענין  - האמריקאים לא ראו באויב בני אדם, נעלם מהם שגם הצפון וייטנאמים נבראו בצלם אלוהים.
השל ראה בבני אדם, בכל בן אדם - עדות למלכותו של הקב"ה בעולם.
וכל זה נוגע ישירות לסוגיה שהזכרנו ברשימות הקודמות  - של היחס בין יהדות במדינה לבין דמוקרטיה במדינה. ראשיתה של הדמוקרטיה אליבא דהשל טמונה במצוות השבת. ברגע שישנה מצווה שעבדך ישבות גם הוא ממלאכתו בשבת "פתחת את הדלת" לדבריו של השל לשוויון זכויות מלא עבורו... בהמשך הדרך.
שבת שלום
גמר חתימה טובה
    ג'ף

יום רביעי, 12 בספטמבר 2018

על קו 58 לכיפור


אנחנו לא מעריכים נכונה את חשיבותן החיובית של טעויות.
רוביק, ראש עירית באר שבע, בנאום הראשון שלו במועצת העיר לאחר שנבחר  בפעם הראשונה - דיבר על הטעויות שעשה, עושה ויעשה. רוביק הוא פוליטיקאי מזן נדיר.
שמעתי ברדיו לא מזמן חוקר שדיבר על כך שהמערכת השיפוטית בארץ מצטיינת ומתאפיינת באי נכונות עמוקה להודות בטעות, באפשרות שהערכאה העליונה בה תטעה. ההכרה באפשרות של טעות בנויה לתוך המערכת על ידי מתן זכות ערעור ככלל. אך כשזה מגיע לערכאה העליונה - לבית המשפט העליון - לשופטי בית המשפט העליון - זה כנראה כבר סיפור אחר.
קראתי פעם על כך שהצ'אלנג'ר התפוצצה באויר כי סוכנות החלל האמריקאי לא היתה קשובה לתלונות, הערות ביקורתיות וכדומה מ"השטח" עד כדי כך שההתרעות לגבי תקלות אפשריות במעבדת החלל או בתהליך שיגורה לא נשמעו בדרגים הבכירים או - יותר גרוע - שהדרגים הנמוכים הפסיקו להשמיען כי הבינו ש"אין טעם בכך - אף אחד ממילא לא מקשיב".
על מנת שתהיה ביקורת , ביקורת בונה, "המערכת" צריכה להיות מכילה; כדי להיות מכילה היא צריכה להיות בעלת ביטחון עצמי בסיסי בעוצמתה. הדבר נכון גם לגבי אנשים, בשר ודם.
קו 58  - אמרנו כבר - אינו טועה לעולם. קו 58 איננו בשר ודם.
לעומת זאת בסיפור המדומיין של "קו 58" - ההכרה באפשרות של טעות הוא ציר מרכזי.
אשרינו.

יום שבת, 8 בספטמבר 2018

מדוע מלחמת ויאטנאם היתה סוגיה דתית ? אלו דברים לראש השנה

בזמנים כתיקונם אני חושב שבאלו דברים לראש השנה הייתי כותב על עניינים שבין אדם למקום.
הרי בראש השנה אנחנו ממליכים את הקב"ה בעולם.
אבל אלו אינם זמנים כתיקונם.
ואולי
ואולי מעולם לא היו זמנים כתיקונם ?
אם נדייק, הענין הזה - של כיצד אנו מעריכים את העולם ואת מקומנו פה -  הוא ענין אישי לחלוטין.
אמנם ישנן תקופות של תהפוכות, מלחמות, אסונות טבע לא עלינו וכדומה - מה שקורה בסוריה לדוגמה - אך אם ניקח את מצבנו היום בארץ - מצב אלו שלא גרים בעוטף עזה או בדרום תל אביב - אז מה רע ?
כל מה שכתבתי עד כה מצביע על הזהירות המתחייבת בנוגע לאמירה של דברים כללים על מצב האדם והעולם.
דבריו של צ'סלוב מילוש שמציע לנו להודות בפה מלא שאין לנו מושג מה קורה כאן הם בעלי טעם מיוחד.
כשאתה מודה באפסות האדם אז כפי שאומר השל הכל נעשה קל יותר וגם קשה יותר.
על כל פנים ובכל זאת מה מציק לך ?
או במילים של הקוצקר: איפה הפופיק ?
מה שמציק לי היא התחושה שכחברה, אנחנו כאן בארץ צועדים בדרך הלא נכונה. במתח שבין יהדות ודמוקרטיה  - על ידה של הדמוקרטיה לגבור. וכרגע לא זה המצב.
רחוק מכך.
הדברים צריכים הסבר ולהסבר הזה יוקדשו הטורים הבאים של אלו דברים  בתחילת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה. בטורים הבאים אסביר גם, בלי נדר, את הכותרת לאלו דברים לראש השנה.

שנה טובה
   ג'ף

יום חמישי, 6 בספטמבר 2018

אלו דברים לשבת פרשת ניצבים תשע"ח


שתי הערות מקדימות:

א.  אלו דברים ולצורך העניין גם הטור השבועי שמתפרסם תחת הכותרת "על קו 58" עוברים "בקרה" על ידי צד ג' לפני פרסומם; "בקרת איכות" הן לענין התוכן, הן מבחינה לשונית. עם זאת האחריות הבלעדית לשני אלה היא כמובן על כתפי כותב שורות אלו. בעקבות הערות אחד הבקרים  מאתמול אני מביא , ברשותו, סוג של סייג או פתיחה לדברים שלהלן:
"אלה רק המילים הראשונות של המבוא של החלק הראשון  של ההקדמה שיהיה לפחות כל החלק הראשון של ההקדמה." ההערה הזאת אגב נאמרה בנימה מבדחת ורצינית כאחת וכך - בשילוב הזה - יש להתייחס אליה. :-)

ב. הבוקר קראתי דברים כלשהם שהביאו אותי להכרח להוסיף כאן הבהרה לתוכן. להלן אפשר להבין - ש"אני יושב על הגדר" ביחס לבחירות המקומיות בירוחם. הישיבה על הגדר היא אך ורק בשאלה - במי לבחור לראשות. בזה אני עוד מתלבט. הדברים שקראתי הבוקר מיקדו את תשומת ליבי לאחת הסוגיות הבוערת בבחירות. באופן כללי ולא מדויק אתאר אותה כיחס בין "התושבים הוותיקים" בירוחם, בני דור המתיישבים שהגיעו בשנות החמישים, לבין "תושבים שזה מקרוב באו" ( "בני הגרעינים" לצורך העניין ). בסוגיה הזאת איני יושב על הגדר כלל וכלל ואמצא הדרך בהזדמנות אחרת לומר את דבריי - רק לא כעת ולא כאן.

כעת ברשותכם לאלו דברים לשבת הקרובה ש"הכינותי מראש" :-)

כמי ש"חי" בפייסבוק ( עדיין, שכן מסתבר שבארה"ב יש נטישה כלשהי של האפליקציה הזאת ) שמתי לב השבוע שמערכת הבחירות בירוחם , עלתה מדרגה...מתחממת.

אף על פי כן כותב שורות אלו עדיין "יושב על הגדר, רגל פה רגל שם".



התפקיד של ראש עיר הוא תפקיד חשוב. אין זה נכון שלא משנה מי יעשה או תעשה את התפקיד. זה כן משנה.

יחד עם זאת, לעת הזאת ישנם עניינים בוערים יותר וחשובים יותר המושכים את תשומת ליבי. ענינים אלו נוגעים לדמותה של מדינת ישראל כמדינה היהודית ודמוקרטית.

האיזון העדין בין "יהדות" ל"דמוקרטיה" הופר הפרה גסה לאחרונה עם חקיקת "חוק הלאום".

אמנם לשיטתם של התומכים בחוק - האיזון העדין הזה הופר עוד קודם לכן על ידי בית המשפט העליון שנתן לשיטתם משקל יתר ל"דמוקרטיה" על פני "היהדות";  הפרה שתוקנה בחוק הלאום.

לא מדובר בשאלה משפטית גרידא או אפילו בעיקר.. הענין הציבורי סביב נושא זה מוכיח זאת. מדובר בסוגיה הנוגעת לחיי היום יום של כל אחד ואחת מאתנו, לנימי הנפש של החברה הישראלית ( אם אפשר לומר כך * )

האזהרה הבאה שמקורו במאמר משפטי שזכתה לציטוטים בפסיקה ושמבוססת על הערכה של שופט אמריקאי בשם לרנד הנד ( היד המלומדה  -כך !) אומרת כך:

"אין בכוחם של ערכי היסוד לעצור את הידרדרות החברה. לא לשם כך הם נוצרו. רק הכוחות הפנימיים של החברה יכולים למנוע את הידרדרותה. רק עמידה מתמשכת ובלתי מתפשרת על ערכי המוסר הנצחיים של האנושות יכולה למנוע את הידרדרות החברה.
חירות, שיוויון, צדק אינם רק ערכי יסוד; הם גם מושגי יסוד הקודמים לשיטה משפטית וקיימים מעל ומעבר לה. כל עוד קיימים ערכים מוסריים אלה בלבבות בני אדם, הם ימנעו את הידרדרות החברה והשיטה המשפטית, אך אם אלה אינם קיימים, כדברי LEARNED HAND, אין בכוחם של חוקה, חוקים ובתי משפט להצילם "

 


הדברים הם מתוך מאמר של פרופ' ג' פרוקצ'יה, "הערות בדבר שינוי תוכנם של ערכי היסוד במשפט", עיוני משפט, כרך טו (תש"ן), עמ' 377, בעמ' 383-382, וצוטטו בפסקי דין שונים של בתי המשפט בישראל.

שבת שלום

    ג'ף



בעקבות שיחת אקראי

תוצאת תמונה עבור עץ גולני

עיון בשרשי הדמוקרטיה ( במסגרת בית המדרש שעל קו 58 )


בית המדרש שעל קו 58 מרחיב את פעילותו  לקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
לצד עיון בתהילים ( בפייסבוק ) ; עיון בהשקפת עולמו של השל ( בבלוג לה' הארץ ) - כאן נעסוק בעיון בשרשי הדמוקרטיה.
נתחיל בפסק הדין של כב' השופט אגרנט בפרשת "קול העם":



"העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי. במשטר אוטוקרטי נחשב המושל כאדם עליון וכמי שיודע, איפוא, מה טוב ומה רע בשביל נתיניו. על כן אסור לבקר  בגלוי את מעשיו המדיניים של המושל, ומי שחפץ להפנות את תשומת לבו לטעות זו או אחרת שטעה, חייב לעשות כן בדרך של פניה ישירה אליו ותוך הוכחת יחס של יראת כבוד כלפיו. ואולם, בין אם שגה המושל ובין אם לא, אסור לכל אדם למתוח עליו דברי ביקורת בפרהסיה, הואיל ואלה עלולים לפגוע במרותו... מאידך גיסא,  במדינה של משטר דמוקרטי – הוא משטר "רצון העם" – רואים את "המושלים" כמורשים וכנציגים של העם שבחרם, אשר על כן, רשאי הוא בכל עת להעביר את מעשיהם המדיניים תחת שבטו, אם כדי לגרום לתיקונם של מעשים אלה ולעשיית סידורים חדשים במדינה, ואם כדי להביא לפיטורם המידי של "המושלים" או להחלפתם באחרים בבוא מועד הבחירות."

- מתוך בג"צ 73/53 חברת קול העם בע"מ נגד שר הפנים