שמחתי לשמוע שהשר לבטחון פנים הודיע השבוע כי המשימה הראשונה של המפכ"ל הבא תהיה מלחמה באלימות ובפשע במגזר הערבי. בין שאר המשימות עתידיות הוא מנה הקמת יחידה משטרתית שתחקור עבירות בטיחות באתרי בניה. שני הנושאים הללו - המשותף להם לצערי הוא קיפוח מתמשך ורב שנים של המיעוט הערבי במדינה והתייחסות אליהם בפועל כאזרחים סוג ב'. מישהו מעלה בדעתו שהחברה, הממסד היו סובלים כאלו פגיעות בנפש תוך עמידה מהצד באזלת יד רבתית - אילו היה מדובר בקרבנות יהודיים ? נשמע נורא נכון ? האמת בפנים היא קשה.. במישור ההצהרתי הממסד השלטוני נותן מה שנקרא מס שפתיים לשוויון זכויות; בפועל ... יש הרבה מה לשפר.
וזה איננו מרוע לב וגם לא מזדון. ממה זה נובע ? זה נובע, בין השאר, מקהות חושים, סדר עדיפות לקוי ומן העובדה ש"השמיכה קצרה".
הערבים אינם הסקטור היחיד שמכיר את הקיפוח. תשאלו את מתיישבי גוש קטיף - כיצד הם טופלו ומטופלים על ידי הממסד. כן זה אירוני.
אפשר להצביע על הרבה נקודות אור והישגים בחברה שלנו, ויש תירוצים מכאן עד לונדון לליקויים.
אני לא רוצה ערב יום כיפור לדבר על כיוונים לפתרון. כוחה של המילה הכתובה ככל שהוא עוצמתי הוא גם מוגבל ומתעתע. ערב יום כיפור זה זמן לחשבון נפש אישי, וגם לחשבון נפש חברתי. אך חשבון נפש עושים לא בפרהסיה, לא בטורים בעיתון או בפייסבוק.
בשבוע שעבר הכותרת של אלו דברים היתה "מדוע וייטנאם היתה סוגיה דתית ?" המלחמה הזאת עוררה שאלה דתית לפי השל - כי המנהיגים והמצביאים האמריקאים לא לקחו בחשבון את מה שהוא קרא לו: "האלמנט האנושי" שבאויב הוייטנאמי. בקיצור ולענין - האמריקאים לא ראו באויב בני אדם, נעלם מהם שגם הצפון וייטנאמים נבראו בצלם אלוהים.
השל ראה בבני אדם, בכל בן אדם - עדות למלכותו של הקב"ה בעולם.
וכל זה נוגע ישירות לסוגיה שהזכרנו ברשימות הקודמות - של היחס בין יהדות במדינה לבין דמוקרטיה במדינה. ראשיתה של הדמוקרטיה אליבא דהשל טמונה במצוות השבת. ברגע שישנה מצווה שעבדך ישבות גם הוא ממלאכתו בשבת "פתחת את הדלת" לדבריו של השל לשוויון זכויות מלא עבורו... בהמשך הדרך.
שבת שלום
גמר חתימה טובה
ג'ף
