" זה לא חדש"

אלו דברים לשבת פרשת ויצא תשע"ט

על אף שישיעהו. ליבוביץ ואחרים למדו אותנו "לא לתת ציונים" לפרשות השונות שבתורה, פרשת ויצא ( בעקבות דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ  יבדל"א ) היא פרשה יוצאת דופן. אומר הרב עדין:
"הפרשה הזו היא לא רק פרשת השבוע, ובעיות שעולות בתוכה הן לא רק הבעיות של יעקב - זו פרשת התקופה ופרשת הדורות שלנו. זה לא שבשבוע הבא נעבור לסיפור אחר - זו הפרשה בה אנו חיים במשך הדורות האחרונים, בצד הזה שאדם עומד ופתאום מבין איך נראה העולם שמסביבו."
ובהמשך דבריו :
"הפרשה הזו היא הפרשה של החיים שלנו כבני אדם, החיים שלנו כבני יעקב. הבעיה הזו של יעקב, האיש שישן, היא בעיה כללית. יעקב רואה את החזון הזה, הסולם שמחד מגיע השמימה ומאידך מוצב ארצה, והוא יכול להבחין ולהכיר באמיתיות שלו דווקא כאשר הוא יוצא מבית אבא, משום שאז היא מובנת מתוך המציאות מסביב. כשהוא בבית המדרש הוא לא ראה מלאכי א־לוהים עולים ויורדים בו, מפני שהוא לא ידע עד כמה העולם תלוי ועומד לו על יעקב אחד. היה נראה לו שהוא יכול להיות שם בתוך הקופסה שלו, ושהכל בסדר; שיתקיים העולם על ידי שם ועבר, על ידי אנשים אחרים.
' כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה' ( ברכות ו,ב) . עומד לו עולם שלם ואומר: האדם הזה צריך להיות ההצדקה של המציאות, הכיוון והמשמעות של העולם. 'כי זה כל האדם' ( קהלת , יב יג) - זהו האיש שעליו עומד הקיום של העולם. העולם הוא המסגרת בה האדם הזה - כל אדם - אחראי, וכשיש פגמים, פירוש הדבר הוא שלא מתקיים העניין של 'ישראל אשר בך אתפאר'.
הדרישה מהאדם היא שדמותו שלמטה תתאים לדמותו שלמעלה. זו דרישה קשה מאוד, חמורה מאוד, וגם אלו שעובדים על זה בכל לב ונפש, שלא הפסיקו מיגיעתם אפילו רגע אחד, גם הם נשאלים 'האם זה ישראל אשר בך אתפאר ?' הדבר הזה לא תלוי בגדולי ישראל ולא בצדיקי הדורות, לא בחכמים ולא במנהיגים; הוא תלוי באיש אחד שאחרי שנים של עבודה יצא החוצה לרגע אחד. אז הוא מתחיל לראות איך כל העולם כולו עומד ותלוי עליו, איך שכל המציאות כולה תלויה בו, למרות שרגליו עומדות ארצה ממש ובהחלט ייתכן שהוא גם שקוע באדמה - ראשו מגיע השמימה. רק שם הוא הגבול."*

שבת שלום
     ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 66, 71-70

עוד על הקו ועל הרוח

מלחמה ארוכת ימים לקו 58 עם

מה שנקרא "פרספקטיבה".

הלוך ושוב הלוך ושוב

Day in Day out

במסלול קבוע

איך תראה את החידוש

שבכל יום

איך תראה את מה שמסתתר

מעבר

מעבר לשגרה, לחומר

לצעקות של השכן,

לפגיעה באוטו. כיצד תשמע

את קול הדממה הדקה

של הרוח

"לא הכל הלכה"

Chuck Davidson

7 hrs · 

"החזון איש כותב שלפסיקת ההלכה יש צורך בידיעת ההלכה ובהערכת המציאות. רוב הטעויות בפסיקה נובעות לדעתו מטעויות בהבנת המציאות, 'ומשום כך נשללה ההוראה מן ההמון אף בדברים שהאסור והמותר מפורסם תכלית הפרסום'. גם אם ההלכה היא פשוטה, הרי הערכת המציאות היא מורכבת. כשם שהיהדות נלחמת ביחסה של הקראות לתורה שבכתב בהאמינה שאין תורה שבכתב ללא פרשנות של תורה שבעל פה, כך היא צריכה להילחם נגד קראות בהלכה. הלכה ללא פרשנות של המציאות היא סוג של קראות." (לא הכל הלכה - הרב יהודה עמיטל, זצ"ל)

וראו

https://www.etzion.org.il/.../09-%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7...

שאלה בהמשך

משהו בקריקטורה הזאת משדר לי אנטישמיות
ומשהו מצלצל אמת
מה נכון ?

אלו דברים לשבת פרשת תולדות תשע"ט

הרעיון של "עם נבחר" הוא רעיון מסוכן.
הוא פוגע ברעיון אחר, שהאדם - כל אדם - נברא בצלם אלוקים.
הרעיון של "עם נבחר" הוא רעיון מושרש, מקדמת דנא בתולדות העם היהודי. את זה רואים היטב בפרשת השבוע, בכל סיפורי בראשית, ובתנ"ך כולו.
הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים הוא רעיון לא פחות מושרש, ואולי אפילו יותר. את זה רואים בפרק א בספר בראשית.
מה שנדרש על כן מאתנו הוא שני דברים:
להבין היטב את מסוכנתו של הרעיון של עם נבחר
ליישבו עם הרעיון שכל אדם נברא בצלם אלוקים.
זהו צו השעה. אמנם לא מהיום ובכל זאת צו השעה.

אחרי שאמרתי וכתבתי את אשר על ליבי לעיל, אני מפנה לשני "מקורות" שהגעתי אליהם באופן אקראי השבוע, האחד במהלך עבודתי ( כמשפטן ) והשני במהלך ההכנה להליכה היומית שלי ( בחיפוש אחר חומר להאזנה ).

המקור הראשון עוסק במקומו של "השכל הישר במשפט":

"ביטוי (זה) מופיע לא אחת בפסיקתי (השכל הישר- א"ר), אך אביא מדברי גדולים ממני, כגון השופט (כתארו אז) זילברג בע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי(1950) 'ישנו מבחן אחד שאפשר לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות'. בתלמוד הירושלמי מובא סיפור ההולם את ענייננו (בבא מציעא, ב' ה'), מסופר על התנא ר' שמעון בן שטח שהשיב אבידתו של לא יהודי. שאלוהו תלמידיו: היש חובה להשיב אבידת גוי? ענה להם רבי שמעון: 'מה אתון סברין? שמעון בן שטח ברברין הוה?' ['מה אתם חושבים? שמעון בן שטח ברברי הוא?']. מסר הסיפור פשוט – ישנם עניינים שאינם מצריכים עיסוק דווקני באיסור והיתר ולא פלפולים שנזקם עולה על תועלתם, אלא שכל ישר ולב נכון; אחד מגדולי הדור האחרון, הרב ש"ז אוירבך, אמר 'לא כתוב בשום מקום שאסור להכניס חתולים לארון הקודש. זה שכל ישר' (שמע זאת מפיו הרב ישראל רוזן, במאמר 'האם מותר להכניס חתולים לארון הקודש?' שבת בשבתו, פרשת נשא, י' בסיוון תשע"ה – 28.5.15). יפים לכך דבריו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, שהלך זה מקרוב לבית עולמו ('הלכה והלכים כאושיות מוסר' ערכים במבחן מלחמה (ירושלים, תשמ"ה))". (בג"ץ 2684/12 התנועה לחזוק הסובלנות בחינוך הדתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2015), פסקה ל"ו (9.12.15)):"

השופט ( בדימ' ) א. רובינשטיין באחד מפסקי הדין שלו

המקור השני עוסק בתובנותיה של מי שהייתה סטודנטית אמריקאית שבלתה תקופת לימודים כ"תלמידת חוץ" בטורקיה.

שבת שלום וחודש טוב

         ג'ף

על מקומו של ה"שכל הישר" במשפט

"ביטוי (זה) מופיע לא אחת בפסיקתי (השכל הישר- א"ר), אך אביא מדברי גדולים ממני, כגון השופט (כתארו אז) זילברג בע"פ 31/50 מלצקי נ' היועץ המשפטי (1950) 'ישנו מבחן אחד שאפשר לסמוך עליו בכל עת, והוא מבחן השכל הישר, או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות'. בתלמוד הירושלמי מובא סיפור ההולם את ענייננו (בבא מציעא, ב' ה'), מסופר על התנא ר' שמעון בן שטח שהשיב אבידתו של לא יהודי. שאלוהו תלמידיו: היש חובה להשיב אבידת גוי? ענה להם רבי שמעון: 'מה אתון סברין? שמעון בן שטח ברברין הוה?' ['מה אתם חושבים? שמעון בן שטח ברברי הוא?']. מסר הסיפור פשוט – ישנם עניינים שאינם מצריכים עיסוק דווקני באיסור והיתר ולא פלפולים שנזקם עולה על תועלתם, אלא שכל ישר ולב נכון; אחד מגדולי הדור האחרון, הרב ש"ז אוירבך, אמר 'לא כתוב בשום מקום שאסור להכניס חתולים לארון הקודש. זה שכל ישר' (שמע זאת מפיו הרב ישראל רוזן, במאמר 'האם מותר להכניס חתולים לארון הקודש?' שבת בשבתו, פרשת נשא, י' בסיוון תשע"ה – 28.5.15). יפים לכך דבריו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, שהלך זה מקרוב לבית עולמו ('הלכה והלכים כאושיות מוסר' ערכים במבחן מלחמה (ירושלים, תשמ"ה))". (בג"ץ 2684/12 התנועה לחזוק הסובלנות בחינוך הדתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2015), פסקה ל"ו (9.12.15)):"

השופט ( בדימ' ) א. רובינשטיין בבג"ץ 7803/06