הדברים שלהלן נרשמו על רקע המוסיקה והשירה והדברים של אריק איינשטיין שבסרט הנ"ל ולא מצאתי סיבה למנוע מהקוראים לקרוא את "אלו דברים" על אותו הרקע. bear with me ("היו איתי") היו סבלניים, הקשרים בין הדברים לעיל ולהלן יתבררו בהמשך....או עם הזמן....**
"במה החינוך הדתי הוא דתי ? לאורה של שאלה זו אעסוק ערב בכמה סוגיות" אומר הרב אברהם יהושע השל, בפתח דברים המובאים בעמ' 254 לקובץ בעריכת דרור בונדי בשם "אלוהים מאמין באדם" בהוצאת כנרת , זמורה -ביתן, דביר.
והשל ממשיך (שם): "רק נוכלים נוהגים הצטנעות. אך לנו היהודים יש דבר אחד שאל לנו לוותר עליו לעולם: סטנדרטים גבוהים של חינוך. אף אחד מן הנוכחים כאן לא יכחיש את העובדה שאם ניכשל בהעלאת רמת ההישגים הרוחניים והאינטלקטואליים של עמנו, ייחרץ גורלה של היהדות לחוסר רלוונטיות ולעקרות. אף אחד מן הנוכחים כאן לא יכול לנוח על זרי הדפנה של מצבו הרוחני, המוסרי והאינטלקטואלי. המחלה שאנו לוקים בה היא
בערות, בורות אינטלקטואלית ורוחנית, ובה בעת גם עבודה זרה של אלילי ערכי השקר, קם לנו דור שאין בו תורה, אף אין בו רגישות."
נזכרתי בקטע הנ"ל של השל כשעיינתי בדברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ על פרשת השבוע. וכך מורה לנו הרב עדין:
"בפרשה זו מעשה אלדד ומידד הוא באופן מיוחד מעורר עניין. הקב"ה מצווה על משה למנות שבעים איש שישאו איתו במשא העם, והכל הולך כמו שצריך עד שאלדד ומידד מתנבאים במחנה. שבעים הנביאים הם נביאים עם 'הכשר', כל אחד מהם קיבל פתק שהוא נביא בהשגחת משה רבנו - ואילו אלדד ומידד הם נביאים ללא רישיון. כשיהושע רואה אותם מתנבאים הוא אומר, שנביא בלי הכשר צריך להיכנס לבית-סוהר. כאן באה התשובה של משה, וזה עניין שצריך לזכור אותו. משה אומר: 'המקנא אתה לי ?', וספק אם זו שאלה, או שזה מסוג הדברים שקוראים להם תמיהות קיימות, שאלה רטורית.*
בהמשך דבריו, מעמיד משה רבנו שאלה מאד בסיסית: ' מי ייתן כל עם ה' נביאים כי ייתן ה' את רוחו עליהם'. זוהי בעצם שאלה לגבי לימוד תורה, לגבי יראת שמים, ולגבי הרבה דברים אחרים: האם אפשר, והאם צריך, לנסות לסגור את הדברים אצל מספר מצומצם של אנשים ששייכים לענין ? האם להיות מן המכַנסים או מן המפזרים ? האם כאשר אני מחזיק בידי תורה, יראה, חכמה, דעת - אני צריך לפזר אותה ? האם עדיף לשמור אותה בתוכי, 'יהיו לך לבדך', או 'לזרים איתך' (משלי ה, יז) ?
זו בעצם שאלה כללית לגבי מהות ישראל. אם רק מי שראוי ילך ויעשה דבר, רק מי שראוי יכנס לפני ולפנים, ומי שאינו ראוי ישב בחוץ - או שכל אחד יבוא ויטול. ואני מעמיד את הדבר כמחלוקתם של משה ויהושע, שנמשכת הלאה במשך הדורות....."
.....
"הפתרון של השאלה איננו פשוט וחד משמעי, כיוון שיש צדדים שונים לדבר, אבל סוף-סוף כולנו תלמידיו של משה רבנו, והתשובה שהוא משיב לשאלה זו היא חד משמעית: 'מי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם' - אם זה תלוי בי, אז אני רוצה לא שבעים נביאים, אלא שש מאות אלף נביאים, מיליון ומאתיים אלף נביאים, כמה שיותר נביאים שיכולים להיות. העיקרון הוא: מי שיכול לקבל - שיקבל, מי שיכול לקלוט- שיקלוט, מי שיכול לעשות - שיעשה וכל זה הוא מה שהקב"ה רוצה.
אצל משה רבנו אין זה פרט קטן, אלא עיקר גדול. הוא אומר : ' אני מצטער שלא כולם נביאים. כולם היו צריכים להיות נביאים- ולוואי שכולם היו רוצים להיות נביאים'. משה רבנו מצטער על זה כל ימיו, ובתיאור של מתן תורה בספר דברים, הוא מתלונן על בני ישראל ששלחו אותו לדבר עם ה' ולא רצו לשמוע אותו בעצמם. בעצם הוא אומר להם: ' הייתה לכם הזדמנות להיות נביאים, עם הכאב שבזה, עם זה שפורחת נשמתכם - ואתם ויתרתם על כך והחלטתם שאתם רוצים להיות הדיוטות ?!'"
.....
"השאלה שמעמיד כאן משה הוא מה אני רוצה מכל אחד ואחד מישראל ? מה אני דורש ממנו? מה אני מקווה שהוא יעשה ? כעין גישתו של משה יש בירמיהו (לא, לג) ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את ה' כי כולם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם', וגם בתיאור האידילי שלנו, על העתיד לקרות באחרית הימים : 'כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים' ( ישעיה יא, ט)."^
שבת שלום
ג'ף
^- הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, "חיי עולם", ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים, שפע, עמ' 315,- 316, 318 - 319.
** אולי
* בשלב זה, מסתיים הסרט, והמוסיקה משתנה. הרקע הוא כעת :
