|
|
|||||
  
|
|
"אין עתות משבר ביהדות. יש עתות משבר לעם היהודי, כשם שיש עתות משבר לכל העמים ולכל החברות, ויש עתות משבר בחייו של האדם כאדם, משברים הקשורים במציאותו הביולוגית ובמציאותו החברתית. אבל ביהדות, כמערך של האמונה ושל קיום תורה ומצוות, אין משבר, משום שעצם החוויה הדתית היא המשבר של האדם."
דויד גרוסמן:"זה דבר מדהים בעיני, שאת דרך המלחמה והאלימות אנחנו מנסים כבר מאה שנה – ולא מתייאשים. ניסינו פעם ורבע את דרך השלום, היא נכשלה והפכה בשבילנו לסיבה שלעולם לא יהיה שלום בינינו לבינם. אנחנו צריכים שלום, לא כי זה טוב לערבים, אלא כי זה טוב נורא לנו. כי זה הדבר היחיד שייתן לחיים שלנו כאן משמעות וביטחון קיומי ששום נשק לבדו לא יכול לתת".שבת שלום
"מאוד קל להרים ידיים. מאוד קל להיות ימני בארץ. אתה נספג לתוך תחושת הצדק שלך, והעוול והרשע של הצד השני. יש לנו גם ראש ממשלה שהוא ממש אשף בבלבול ובחישה ביחד של הסכנות הממשיות עם ההדים של הטראומות ההיסטוריות עד כדי כך שהכול נראה אותו דבר. אנחנו עדיין עכשיו נמצאים בתוך השואה. זה לא נכון. נורא קל לתת לפחד להנהיג אותנו, ולקבוע את מדיניותנו והשקפת חיינו.
גרוסמן צופה עתיד עגום אם ימשך הקיפאון המדיני. "אנחנו רואים בכוח את חזות הכול. צבא לא יכול להיות האמצעי היחיד שבו אני מדבר ומקיים מגע עם השכנים שלי."
"העובדה שהיה צריך את יתרו שיבוא ויתן את העצה הזאת , היא תמוהה. לפעמים יכול להיוצר הרושם שאבותינו היו בדווים שיושבים במדבר, שלא ידעו דבר ממנהל ומשפט. אולם בני ישראל לא באו מהמדבר - הם באו אחרי שנים רבות במצרים, שהייתה מדינה מסודרת, עם הרבה מאוד ביורוקרטיה, ושלטון בעל מאות שנות ניסיון בהנהלת מדינה. כששבט אפריקאי יוצר מדינה, קורה שאנשים לא יודעים שום דבר על מינהל או על מערכת משפט , ואפילו כשהוקמה מדינת ישראל, היו רק מעטים בכנסת הראשונה שהיה להם ניסיון פרלמנטרי. אבל משה הרי גדל אצל פרעה - הוא הסתובב בחצר של מלך מצרים במשך כל שנות ילדותו, ידע איך מנהלים מדינה, והדברים לא היו חדשים בשבילו, אז למה כאשר הוא נעשה מנהיג ישראל הוא יצר מצב בו מוכרח להיות בלגן ? מדוע הוא חיכה עד שיבוא יתרו ויתן לו את העצה, את החידוש הגדול כביכול, שצריך לבנות מבנה מסודר של מערת משפטית ?
גם מהצד המעשי לא ברור איך חשב משה לנהל את העם. הוא הרי צריך היה להנהיג עם שלם ולהדריך מיליוני אנשים בחייהם הפרטיים. מבלי לדבר על בעיות מיוחדות שעלולות לעלות , מציאות החיים כשלעצמה מחייבת שלכך וכך אנשים יש בעיות איך לסדר, איך לארגן, איך לעשות דברים - ובדרך שבה משה הנהיג את העם , לכל הדברים הללו הייתה רק כתובת אחת. אפילו אם נניח שלבני ישראל במדבר לא היה מה להתקוטט על אוכל, שהרי כל אחד מקבל את מנת המן שלו, עדיין אין ספק שהיו קטטות רבות. גם בימינו שכנים יודעים היטב איך להתקוטט, גם ללא סיבות מיוחדות.עד כאן פתיחת דבריו של הרב עדין. המשך דבריו ודבריי, יבואו בלי נדר, במהלך הימים הקרובים, בבלוג "אלו דברים". המעוניינים יוכלו לעקוב אחר הדברים בבלוג בhttp://eludevarim.blogspot.co.il/
מעבר לכל זה, משה היה גם הרב. אפילו אם נוריד את כל הקטטות, את כל הסכסוכים, ואפילו את דיני הממונות - עדיין היה בלתי אפשרי עבורו לענות על כל השאלות ההלכתיות. לכל אחד כמעט יש משהו לשאול: אם הסיר הוא בשרי או פרווה, אם דין מסוים הוא ככה או באופן אחר; וזה שיושב לענות לשאלות אלו יכול לשבת יומם ולילה, וזה לא יספיק. מספרים שכשביתו של הרב באחת הקהילות הקטנות התחתנה, היא ביקשה שיוסיפו בכתובה תנאי שבעלה לא יהיה רב. למה ? כי בבית אביה, מהבוקר עד אמצע הלילה - תמיד היו אנשים, והיא לא רצתה להמשיך לחיות כך. כשיש שישים רבוא אנשים, אפילו אם הם רק צריכים לבוא ולשאול שאלה מפעם לפעם, זה מצטבר לסכום עצום של שאלות. אפילו אם עונים לשאלות אלו כמו שעונים אדמו"רים של חסידים:'כן או 'לא', כשמכפילים את העניין בכמה אלפים, זה הופך להיות בלתי אפשרי. תיאורטית, לא יכול היה להיות למשה רבנו זמן לשום דבר - קשה אפילו להבין איך הוא מצא זמן להגיד שלום לחותנו, כמו שהוא עשה בתחילת הפרשה. כמובן שגם מבחינת העם מצב כזה הוא בלתי נסבל; אפשר לתאר איזה תור של אנשים היה לפני משה, וכמה זמן כל אחד צריך היה לחכות. איך אם כן יכול היה משה רבנו לנהל את הדברים באופן כזה ?"*
