רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 30 בספטמבר 2025

אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשפ"ו ( חלק ב )

 היום 728 ימים למלחמה 

"היתרון של השירה הוא בהיותה שירה."

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל בסוף דבריו על פרשת האזינו בספרו "חיי עולם" :

"האזינו - שירת אתגר

...

"הנחת היסוד שבשירת האזינו היא, שהעם לא יוכל להתמיד בדרך של התקדמות שלווה, ושיש גורמים רבים מדי, מצדדים שונים, שיביאו לכישלונות ולנפילות. למרות שהזיכרון הלאומי נתפס חזק בתוך עם ישראל ( אולי חזק יותר מכל אומה אחרת ), מכל מקום הוא אינו פעיל תמיד, ויש שכחה הנובעת ממרחק של זמן ומעיסוק בדברים אחרים; ולעומתה, בזמנים של הצלחה - נטייה הפוכה של שביעות רצון עצמית.

נטיית הנפש, גם של האדם הפרטי ובוודאי של אומה שלמה, היא להגיע לידי נורמליזציה, לחיים סדירים שאין עמם משאלות ודרישות מיוחדות. בשירת האזינו מדובר לא רק על האפשרות הזאת, אלא גם ובעיקר, על כך שהקב"ה לא יניח לישראל להיות כאחד העמים. כאן מופיע אותו רעיון כצמו, שמתבטא בכמה משפטים בספר יחזקאל ( יחזקאל כ, לג ), שמדבר במפורש על הרצון להיות כגויי הארצות, ומצד השני על הדברים הבוטים שיש לקב"ה להגיד על כך - 'חי אני נאם ה', אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם'. כל כולה של שירת האזינו, היא חזרה בצורות שונות על המוטיב הזה: על הנפילה והירידה, על הייסורים והעונשים - אבל גם על כך שה' יוליך את עמו בדרך רצופת תלאות, מלאת כאבים, ב'מדבר העמים', ולאחר הכל, גם יושיעם ויגאלם. והוא לא רק מבטיח את הגאולה, אלא גם מזכיר יותר מפעם אחת את הנקמה.

משה רבינו מעביר את השירה הזאת לישראל, ומורה להם לזכור אותה ולשנן אותה ( והיו חכמים שאמרו שאכן יש בכך מצווה מיוחדת, ללמוד את השירה וללמדה). אמנם, כל התורה כולה אומרת רעיון זה בדרכים רבות ושונות; מבחינת התוכן העיקרי, הדברים נאמרים בפירוט גדול בשתי התוכחות של משה, שיש גם בהן נבואות זעם לעתיד. אבל היתרון של השירה הוא בהיותה שירה. דברים של פרוזה אולי נמצאים באוצר הזיכרון ומפעם לפעם גם עולים לתודעה, אבל דברי שירה אמורים להיות לא רק זיכרון הדברים הכתובים בספר, אלא גם דברים הנאמרים והמושרים בעל פה. אף על פי שמשה אומר דברים אלה בכמה צורות, מכל מקום באן הוא מצווה במיוחד: 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל' ( דברים לא, יט ). השירה הזאת צריכה להיות לא רק כתובה בספר, שמסתכלים בו מפעם לפעם, אלא דבר הנמצא בפיהם. כדי שהמלים הללו, דווקא משום לשונם השירית והסתומה לעתים - ייזכרו ויהדהדו."*

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם

שבת שלום

ג'ף

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 456 - 457 


אלו דברים לי"א תשרי תשפ"ו

 "מי שרוכב שעה ארוכה במרחבים פראיים, נמלא לפתע תשוקה לעיר. לבסוף הוא מגיע לאִיזִידוֹרָה, עיר אשר לארמונותיה גרמי־מדרגות לוליינים מצופים בקונכיות־ים, בה מוצרים, על־פי כל כללי־האומנות, מִׂשְקָפוֹת וכינורות, בה נכרי המהסס בין שתי נשים מובטח לו שתמיד יפגושבאישה שלישית, בה הופכים קרבות־התרנגולים בסופם לקטטות יקובות מדם בין המהמרים."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 15 ( מתוך "הפרק" ערים וזיכרון .2 )

האיור : "גרמי מדרגות לוליינים מצופים בקונכיות־ים"

האיור הוא יציר https://app.leonardo.ai/image-generation



אלו דברים לשבת פרשת האזינו תשפ"ו ( חלק א )

בהמשך לאלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )

 "...השינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו. 'היה עליך להישאר בחדר ! מה, פרנץ לא אמר לך את זה ?' 'כן, אבל מה אתם רוצים ? אמר ק' והפנה את מבטו מהמכר החדש אל מי שכּוּנה פרנץ, שנשאר לעמוד בפתח הדלת, וממנו בחזרה אל האחר. בעד החלון הפתוח נראתה שוב הזקנה, שבסקרנות אמיתית של ישישים  כבר ניגשה אל החלון שהיה עכשיו ממול כדי שתוכל להמשיך לראות הכול. 'אני רוצה בבקשה את גברת גרוּבּך,' אמר ק', ועשה תנועה של היחלצות משני הגברים אף על פי שהם לא עמדו על ידו כלל, והתכוון להתרחק. 'לא,' אמר האיש שעל יד החלון, השליך את הספר על שולחן קטן וקם, 'אינך רשאי ללכת, הרי אתה עצור.' - 'כן, ככה זה נראָה,' אמר ק', 'אבל למה?' הוא שאל. 'לא שלחו אותנו להגיד לך למה. היכנס בבקשה לחדרך וחכה שם. זהו, ההליך יצא לדרך והכול יוודע לך בבוא הזמן. אני חורג מההוראות כשאני מדבר על ליבך בחביבות כזאת. אבל אני מקווה שאף אחד לא שומע חוץ מפרנץ, והוא עצמו נוהג בך חביבות שמנוגדת לכל הכללים. אם גם הלאה יאיר לך המזל פנים כמו שהאיר לך פנים בבחירת השומרים שלך אתה יכול להיות רגוע.'"

פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10 - 11

אלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק ב )

 

היום 725 ימים  למלחמה

כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ לקראת סוף מאמר שנקרא "אין מחילה בעולם האלילים" בספרו "חיי שנה" :

"שרשה של הסליחה

.....

כאשר מעיינים במושג הסליחה - לא רק במשמעותו הדתית אלא גם במובנו האנושי - מתברר שאין הוא פשוט כלל, ואי אפשר להבינו ללא הנחה של רקע מטפיזי. בתוך תפיסת העולם הטבעית - הגשמית והרוחנית - כל מעשה שיעשה אדם, טוב או רע, לא ניתן יהיה להשיבו. לאחר שהמעשה נעשה, אפשר לתקן את הדברים לעתיד ולעשות דברים מסוג אחר, אבל אין דרך לשנות ולתקן את העבר. לעומתם, הסליחה מכילה בתוכה את האמונה ביכולת לשלוט גם על העבר.

גם בתחום האנושי, היכולת לסלוח מיוסדת על ההכרה באפשרות למחוק אירועים שהיו, לוותר על מציאות מסוימת בעבר. מושג הסליחה האנושי, יונק בהכרח מכוח הנחה בלתי מודעת של שלטון כל יכול - ובכלל זה גם על זרימתו של הזמן. שלטון בלתי מוגבל זה, נובע מהקשר של האדם אל בחינת המוחלט, אל הקדוש־ברוך־הוא בעצמו, שאין לו גבול ותחום, לא בזמן ולא בכל מבנה של חוקיות.

יום סליחה ומחילה

ביום הכיפורים, נקראים גם אנו לסלוח איש לרעהו. קריאה זו הינה הקריאה לעורר באדם את הניצוץ הקדוש, 'חלק א-לוה ממעל' *, המעמיד אותו מעל לתחומים ול'חוקים' של המציאות. אפשרות הסליחה היא הביטוי העליון של מהות האדם, של היותו 'בצלם א-להים' ^ , ושל דבקותו בקב"ה.

יום הכיפורים, בעצם הגדרתו כ'יום סליחה ומחילה' - בבקשת כפר של מעלה כמו בקריאה לבני־האדם למחול איש לרעהו - מבטא קשר עם התפיסות הנעלות ביותר של עולם האמונה. שהרי תמציתה של האמונה היא בהתייחסות אל המוחלט הנצחי והאין סופי - ואלה אינם כפופים לכל מסגרת של 'חוק', לכל הגדרה ותבנית שבונה לו האדם מתוך עצמו או מתוך הספקולציות שלו.

יום כיפורים הוא 'היום הקדוש', המעורר ומזכיר, במודע ושלא במודע, לא רק את הכפרה ואת החטא, אלא את הקב"ה בעצמו. בעצם העובדה שהוא מעלה את העיקרון של סליחה מחילה וכפרה, מגלה יום הכיפורים את אותה נקודה שביטא אותה לפני דורות ר' עקיבא" 'אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם - אביכם שבשמים'"*^

הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , "'חיי שנה' מאמרים לחגים ומועדי השנה היהודית", מתוך המאמר "אין מחילה בעולם האלילים", הוצאת המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, ומשכ"ל - הוצאה לאור מיסודן של ידיעות אחרונות וספרי חמד, עמ' 59 - 60

לעילוי נשמת  סרן איתי סייף ז"ל וכל הנופלים, 

לרפואת כל פצועי צה"ל וכוחות הביטחון 

להשבת החטופים לחיק משפחותיהם


גמר חתימה טובה

      ג'ף

*   בהערת שוליים מס' 3 על אתר מפנה הרב עדין לתניא פרק ב

^   בה"ש 4 שם  כתוב: בראשית א, כז 

*^ בה"ש 5 בעמ' 60 שם מפנה הרב עדין ליומא ח, ט

יום שני, 29 בספטמבר 2025

אלו דברים לח' תשרי תשפ"ו

התלבטתי הבוקר האם "לשים כאן" שורות משירו של יהודה עמיחי "אני לא הייתי אחד מששת המיליונים./ ומה משך חיי ?/ פתוח סגור פתוח". לבסוף החלטתי להמשיך עם קטע הדברים שהכנתי כבר אתמול, שהוא המשך, במידה מסוימת, לאלו דברים של אתמול.

אם יוצא הוא משם ואם מהלך הוא שלושה ימים  לעבר המזרח, מוצא האדם את עצמו בדיוֹמירָה, עיר אשר לה שישים כיפות של כסף, פסלי־ארד של כל האלילים, רחובות מרוצפים בּבְדיל, תיאטרון־זכוכית ותרנגול־זהב הקורא בכל בוקר מעל למגדל."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 14 ( מתוך "הפרק" ערים וזיכרון .1 )

האיור הוא יציר chatgpt 

אלו דברים לז' תשרי תשפ"ו

 "אין כל ודאות בכך שֶקוּבּלָאִי חאן מאמין לכל מה שמספר מַרְקוֹ פּוֹלוֹ כאשר זה מתאר באוזניו את הערים בהן ביקר בשליחויותיו, אולם מה שוודאי הוא, ששליטם של הטָטָרים מוסיף להאזין לדבריו של הצעיר הוונציאני בסקרנות ובהקשבה, מרובות מאלה בהן הוא מאזין לכל יתר שליחיו וסייריו."

איטאלו קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תרגום גאיו שילוני, הוצאת ספרית פועלים בע"מ, עמ' 13

אלו דברים לכיפור תשפ"ו ( חלק א )

 בהמשך לאלו דברים לראש השנה תשפ"ו ( חלק א ) :

"...' הוא רוצה שאנה תביא לו את ארוחת הבוקר,' מהחדר הסמוך נשמע צחקוק שמצלילו לא היה אפשר לקבוע בוודאות אם רק אדם אחד מצחקק שם או יותר. אף שהצחקוק הזה לא יכול ללמד את האיש הזר שום דבר  שלא ידע קודם לכן, הוא אמר עכשיו לק' בנימה של הודעה: 'אי אפשר'. 'באמת ? איזה חידוש !' אמר ק' וקפץ מהמיטה ולבש בזריזות את מכנסיו. ' ובכל זאת אני רוצה לדעת איזה מין אנשים נמצאים שם בחדר ומה יש לגברת גרוּבּך  לומר לי כדי להצדיק את ההפרעה הזאת.' אמנם מיד תפס שלא היה צריך לומר זאת בקול רם שכן ככה הכיר במידת־מה בזכותו של הזר לפקח עליו, אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה עכשיו. על כל פנים גם הזר הבין זאת כך ושאל אותו : 'האם לא תעדיף להישאר פה ?' 'אינני רוצה להישאר פה וגם אינני רוצה שתפנה אליי בדברים  כל עוד אינך מציג את עצמך לפניי.' 'כוונתי היתה טובה,' אמר הזר ופתח עכשיו את הדלת מרצונו. לק', שנכנס לחדר לאט יותר  מאשר התכוון, נראה החדר במבט ראשון כמעט כמו שנראה בערב הקודם. זה היה חדר האורחים של הגברת גרוּבּך, אולי היום היה בו קצת יותר מהרגיל בחדר הזה הגדוש רהיטים שמיכות כלי חרסינה ותצלומים,  לא מיד היה אפשר לקבוע זאת, מה גם שהשינוי העיקרי היה נוכחותו של איש שישב על יד החלון הפתוח עם ספר ועכשיו הרים ממנו את עיניו."

פרנץ קפקא, המשפט, תרגמה מגרמנית: אילנה המרמן, הוצאת ספרים עם עובד בע"מ, עמ' 10