"צריך להשתחרר מהשנאה אם הינך מבקש להיות בן חורין"
אלו דברי כב' הרב הראשי לאנגליה, הרב סאקס. נביא את הדברים ביתר הרחבה בהמשך.
הזדמן לי השבוע לשבת מול המחשב, במקום באוטו בפקקים, וצפיתי והאזנתי מחדש בדיון שאין לי מילה אחרת לתארו אלא כדיון מופלא. דיון של ארבעה אנשי דת שונים, הדאלאי למה, דר' קת'רין שורי, אשת דת נוצרית מארצות הברית, דר' סעיד חוסיין נסייר, פרופסור באוניברסיטה אמריקאית ממוצא פרסי (לביוגרפיה שלו ראו http://www.nasrfoundation.org/bios.html וכן בויקיפדיה ) ; המשתתף הרביעי בדיון, לצד המנחה קריסטה טיפט, היה הרב סאקס.
הדיון, שניתן לצפות בו ב http://www.youtube.com/watch?v=-xfEcC2RXro עוסק בשאלת "האושר" או החיפוש אחר האושר, עקרון, אגב, שהוא מעוגן במגילת העצמאות של ארצות הברית -the pursuit of happiness. עם זאת, אין מדובר בדיון פילוסופי, המנותק מעניני דיומא. ענין זה ניכר , בעיקר בסוף הדיון כאשר הדר' נסייר דיבר "מדם ליבו" על המצוקה של המוסלמים בארצות המערב ובעולם כולו. לנו, זה באמת מוזר, לשמוע ולחשוב שדווקא המוסלמים הם אלה שמציגים עצמם כנרדפים, אך זה אף פעם לא מזיק לנסות לראות את הדברים, גם, מתוך הנעליים של האחר. יש מי שיגיד שזה חיוני "במאבק לשלום". ניחא. צפו וראו.
על כל פנים, ב"אלו דברים" אני מבקש להתמקד בדברים שאמר הרב סאקס לקראת סוף הדיון. להלן תמליל הדברים באנגלית ולאחריו התרגום שלי.
Lord Sacks: There's a line to me — in the 23rd chapter of Deuteronomy — so unexpected. I think we all have to hear it. Here it is: Moses is talking about the experience of the Israelites in Egypt. We read about it in the Book of Exodus, an age of oppression, of slavery, of almost genocide, attempted genocide. And eventually the Israelites leave. They go through the desert, and as they're about to cross the Jordan and enter the land, Moses says these words: "Do not hate an Egyptian for you are a stranger in his land." Now that language is very odd. You're a stranger in his land sounds as if the Egyptians gave them hospitality, as if they put up the Israelites in the Cairo Hilton [laugh], and it wasn't like that.
So what is Moses saying, "Do not hate an Egyptian for you are strangers in your land"? He is telling the Israelites that you have left the physical Egypt. Now you must leave the mental experience of Egypt. You have to let go of hate. Because if you do not let go of hate, you will never be free. If the Israelites had continued to hate their enemies, Moses would have taken the Israelites out of Egypt, but he would not have taken Egypt out of the Israelites. They would be slaves to their past, slaves to their feeling of pain and injustice and grievance. This is the line he taught them and the line we have to repeat day after day in this difficult and dangerous 21st century. You have to let go of hate if you want to be free.
אז מה בעצם אומר משה כשהוא אומר לבני ישראל לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו ? הוא אומר לבני ישראל - יצאתם פיזית ממצרים. כעת עליכם לצאת מהחוויה הנפשית של מצרים. עליכם להשתחרר מהשנאה. כיוון שאם לא תשתחררו מהשנאה לעולם לא תהיו בני חורין. אילו בני ישראל היו ממשיכים לשנוא את אויביהם, היה משה מי שהוציא את בני ישראל ממצרים אך לא מי שהוציא את מצרים מבני ישראל. היו הם נותרים עבדים לעברם, עבדים לתחושות הכאב, אי הצדק והטרוניה. זוהי השורה שלימד אותם משה וזוהי השורה שעלינו לשנן יום אחר יום בעידן זה הקשה והמסוכן של המאה העשרים ואחד."
אני מבקש לסיים, לקראת החג, לקראת שבת ולקראת "אחר החגים" ו"החזרה לשגרה" שאחר הפסח בסיפור חסידי קצר, שהזכיר הרב סאקס במהלך דבריו, ושהבאתי אני לפני כשבועיים בבלוג על מקורותיו החסידיים של השל, סיפור שמצביע על נגדן אפשרי לתופעה המודרנית של הריצה מטורפת עם ההמון ועם הזרם. ריצה, שמטבע הדברים, אין בינה לבין רעיון החירות שעסקנו בו בפסח - ולא כלום. מסופר על הרבי לוי יצחק מברדיצ'יב :
פעם אחת ראה רבי לוי יצחק איש הולך ברחוב והוא נחפז ואינו מביט ימין ושמאל."על שום מה אתה רץ כל כך ?" שאל אותו. "הולך אני אחר פרנסתי", השיב האיש. "ומנין לך", הוסיף הרבי לשאול, "שפרנסתך רצה לפניך ומוכרח אתה לרדוף אחריה ? שמא היא מאחורי גבך ואין עליך אלא לעמוד במקומך ולהמתין עד שתבוא, ואילו אתה בורח מפניה."
חג שמח ושבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה