אני יושב מול הצג ובצד ימין של המסך יש קו מהבהב.
מוצאי עצמאות כעת ומחר ערב שבת.
ערב שבת פרשת אחרי מות - קדושים, שתי פרשות מצורפות יחד, שתי פרשות עמוסות.
גם הימים עמוסים. שואה, זיכרון, עצמאות ושבת.
הרבה בשר חרוך על האש....
מילים.
אקטואליה, גם כן מילה....ריאלטי...
בעלעול, במוחי ובנפשי , מול הצג הריק, כשאך כותרת "אלו דברים" רשומה, עלו בי רעיונות שונים, בעיקר מכיוון השירה....חיפשתי מילים שיתנו ביטוי לאתנחתא הטובה הבאה עלינו אחר חג העצמאות בדמותה של השבת מצד אחד, כנגד עומסי האירועים שציינו בשבועות האחרונים מהצד השני.
עלעלתי בספר שירה של עמיחי אך חזרתי לספרו של הרב שטיינזלץ "חיי עולם", לדבריו על פרשת קדושים. שני דפים בפרק סומנו על ידי בעבר ואביא כאן את הקטעים שככל הנראה, הביאו אותי אז, לסמן את הדפים בהם הופיעו. אביא את הדברים כמעט ללא דברי רקע , הסבר או הקשר, כי נדמה לי שמצד אחד ה"מוסיקה" שבהם עוברת, גם כך, ומצד שני, הם שולחים אותנו לעיין שוב בפסוקים עצמם (ובשאר דבריו של הרב) , שזהו רעיון כלל לא רע, כשלעצמו. תוך כדי הכתיבה, האזנתי לשני שירים של ננסי גריפית' ביו טוב, והצבתי אותם בין לבין.. בלי משים יצא סוג של מדרש...(ראו סוף הרשומה)
כותב הרב עדין:
"הרשימה הארוכה של המצוות והעבירות שיש פה, המאפיינות את הקדושה, היא אוסף של דברים שבדרך כלל אינם מתרחשים בתור התפרצות, אלא מצבים שהאדם נכנס אליהם לאט לאט ובכל פעם נהיה לו יותר פשוט ויותר קל להיגרר פנימה. יש אנשים שנלחצים, לאט לאט, על ידי כסף. אדם נמצא בכל פעם במצב קצת יותר לחוץ, קצת יותר דחוק. פרנסה היא כבר לא רק מילה שכתובה רק בסידור, אלא דבר מאד ממשי ומאד כואב. כשזה קורה לאנשים בבת אחת לפעמים הם עומדים בזה, אבל לא תמיד זה קורה בבת אחת. אם זה קורה לאט לאט, כל פעם עוד משהו יורד והולך - נהיה יותר ויותר קשה לברור באמצעים. אז הענין הזה של לא תגנבו, לא תכחשו, לא תשקרו איש בעמיתו - אלו דברים שאדם מן הישוב לא עושה אותם ? מתברר שבתוך מציאות קשה, גם אדם מן הישוב נשחק." (עמ' 260)
" אנחנו אומרים בכל יום: 'ואהבת את ה' א-להיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך' (דברים ו, ה), וחז"ל (ברכות נד, א) דורשים: 'בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע, ובכל נפשך- אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך - בכל ממונך.' והתמיהה זועקת: בן אדם מוכן לתת לה' את כל לבו, אחר כך הוא מוכן לתת לה' את החיים שלו, אחר כך אומרים לו: 'אתה יודע מה, תתן גם את הכסף ! איזה מן סדר יש לדברים ? נתתי הכל- למה שלא אתן גם את הכסף ?
אלא ש'בכל מאדך - בכל ממונך' זה לא שמעמידים בן אדם , ואומרים לו 'תן את הכסף', אלא שאדם עומד מול החיים המפרכים , אל מול הטרחה הבלתי פוסקת שלהם. אדם צריך לתת את הכסף, לא בנתינה אחת- אלא להכתיב לעצמו סוג של חיים שהוא יודע מראש איך הם יראו, ועל מה הוא מוותר. והוא צריך להתמודד עם הענין הזה לא פעם אחת, אלא בכל יום, ולפעמים שלוש , או עשר פעמים ביום. מול השחיקה הזאת, מסתבר ש'בכל מאדך- בכל ממונך', זה יותר קשה. ובאמת הסדר הוא נכון: קודם הולך בכל לבבך, ואחר כך בכל נפשך ואם מישהו באמת גיבור כארי וקדוש- הוא יכול לעבוד גם בכל מאודך. את הארי ואת הדוב אפשר להכות , אבל מה עושים עם מיליון טרמיטים ?"
"'והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני', הוא בדיוק הסוד הזה של הגבורה. שאני מסכים לקבל על עצמי את מיליון הנמלים של החיים, שבאות בכל יום ובכל שעה, מהשכמת הבוקר עד השינה. אך בו-בזמן זהו גם הפתרון לכל זה : 'והיית קדושים כי קדוש אני' - אנו מכניסים את הקב"ה בתוך הסיפור, בבחינה של 'אני ה' לא שיניתי' (מלאכי ג,ו): הקב"ה לא משתנה, הוא נשאר קדוש ללא שינוי. נאמר (ויקרא טז,טז) על הקב"ה ' השוכן אתם בתוך טמאתם'- יש לו את היכולת לקיים חיים בתוך הטומאה, וגם האדם יכול ללכת בדרכיו, ולהיות קדוש כמוהו."
...מדרש שמשאיר בי תהיות.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה