אלו דברים לשבת פרשת תזריע -מצורע תשע"ב

שתי גרסאות קודמות לאלו דברים לשבוע הזה, שנכתבו  "די בקלות", לא צלחו משום מה, את חוש הביקורת הפנימית שלי. נדמה לי שזה קשור לאווירה הקשה סביב יום השואה ואפשר שזה קשור לקושי סביב פרטי הדינים הנוגעים לטומאה וטהרה, נושאי פרשת השבוע ( וראו דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ , חיי עולם,הוצאת קורן עמ' 239 -246 ). בכל מקרה, כיוון שהשעה מאוחרת וחוששני שהשעות הקרובות , לרבות שעות הבוקר של מחר, לא יביאו איתן דברים אחרים משלי, אשר כן יעברו את "המסננות", מעביר אני את רשות הדיבור, למורי ורבי אברהם יהושע השל.
וכך כותב השל, במאמר שנקרא "גנזי המצוקה וגנזי הישע", המופיע בספר שבתרגום ועריכת דרור בונדי, "אלוהים מאמין באדם", הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר, בעמ' 78.

" מדינת אנשים מלומדה ?
תקפה עלינו השכחה. שכחנו את העוז את העמל ואת הגבורה של חוזי המדינה, של בוניה וחלוציה אבירי הלב. שכחנו את הייסורים, את הכאב ואת העינויים, את הצער ואת הלבטים שקדמו לתקומת המדינה. שכחנו את חבלי הלידה הנוראים, את קדושת המעש, את מסירות הנפש. ראינו את מלון הילטון ושכחנו את תל חי. שכחנו שבעבודת פרך נבנתה הארץ. כיוון שראינו את הארץ בבנינה נעשתה עלינו  כשגרה, כדבר מובן מאליו.
הדור הצעיר רואה לפניו את המדינה על מכונה, וחושב שכך היתה תמיד. אין לדור זה מושג על געגועי הדורות לציון ועל חבלי הלידה של תקומת המדינה. פלא המדינה הלך ונעשה חולין, שגרה, מדינת אנשים מלומדה, מעשה בכל יום ויום, כאילו אין בה תעלומה ואין בו רז.
הרגילות היא בעוכרינו. הרגילות היא שעושה שמות בנשמת היהדות. החי מתוך רגילות כאילו דוחק רגלי השכינה, כאילו טובל ושרץ בידו. המתפלל היום רק מפני שהתפלל אתמול רשע גמור טוב ממנו , אומר הרבי מקוצק.
ועוד משגה מסוכן בתפיסה הרווחת של עניין המדינה. יהודים הרבה גם במדינה וגם בתפוצות חשבו שהמדינה הגיעה אל המנוחה והנחלה, כאילו נסתיים המאמץ, נתחוורו הדרכים, כאילו תם ונשלם התפקיד; כאילו נתגשם החזון והשולחן ערוך לסעודה. כל אחד רואה את עצמו כחתן תורה ולא כחתן בראשית. לא הבינו שהקמת המדינה היתה כקריעת ים סוף, ובני ישראל עדיין עומדים ביבשה בתוך הים."

ואם בנוסטלגיה עסקינן (האמנם בנוסטלגיה עסקינן ?) אני מרשה לעצמי לשתף אתכם בשיר הבא:




התרגום להלן הוא מאתר רשימת תרגומי דילן. שוב, אם מישהו יודע זהות המתרגם אשמח לדעת כדי לתת לו את הקרדיט המגיע לו.

אהבה היא מילה בת ארבע אותיות, מילה גסה

נראה לי שרק שאתמול זה קרה

שכחתי את שכלי

בבית הקפה הצועני זה ארע

עם חברה של חבר שלי

היא ישבה עם תינוק על הברך כאילו בכבדות

אבל דיברה על חיים  חופשיים מעבדות

אם עיניים שלסבל לא נתנו שום עדות

מימרה שקשורה אליה, מישהו לומר ניסה

אהבה היא מלה בת ארבע אותיות, מילה גסה.

ליד חלון הראווה הבלתי מסודר

חתולים יללו עם הזריחה

אני שמרתי את פי חתום גם כך

לך לא היו לי מלים, את אותם ודאי לא צריכה

הייתי חסר ניסיון ,שיני לא למדו לעיסה

כאשר דברת הסתתרתי , אף אחד  לא הלך

דברת עם זה שהוא האב של הבן שלך

את בטח לא יודעת, אבל שמעתי, איש אוזני לא כיסה

את אמרת שאהבה היא מילה בת ארבע אותיות, מילה גסה.

אמרתי להתראות כשאני ממש לא מורגש

נדחפתי אל דברים אחרים אצלי במגרש

נסחף פנימה והחוצה אל תקופות רחוקות

שקצת קשה  לבטא את שמן בשעות דוחקות

מחפש את הכפיל שלי, אותו מבקש

התנדפות מוחלטת מהליבה החמה כאש

ממשיך ללא הצלחה לחפש דלתות, עוד ועוד נוקש

חשבתי שאין דבר יותר אבסורדי  אבל דומה שיש גרסה

שהאהבה היא מילה  בת ארבע אותיות, מילה גסה.

למרות שאף פעם לא ידעתי למה את מתכוונת

כאשר דברת עם האיש   שלך

אני יכול לדבר רק במונחים שלי עצמי

לזה אני לא זקוק להסבר, מבין מהלך 

אני חושב שאני רואה ,אחרי שהלכתי הרבה וקימטתי את המצח

את הנשיקה הקדושה שאמורה הייתה להישאר לנצח

נמוגה בעשן,  זה גורלה לבטח

נופלת על אנשים זרים, עצמאית בשטח

אני יודע כי מלכודות רק אני מניח על ביתי בפתח

ואני ממש לא רוצה לא רוצה שום נתח מאותה עיסה

של האמרה כי האהבה היא מלה בת ארבע אותיות, מילה גסה.

                                           שבת שלום

                                                          ג'ף