היה קשה להחליט השבוע על מה לכתוב. אינני יודע למה אבל אני משער שהעניין קשור לאיזו עייפות, עייפות שנובעת מעומס עבודה.
נשכבתי על הספה ועיינתי בשני ספרים, איתם אני בדרך כלל מתחיל את העיון בפרשת השבוע, במצבים כאלו, של עייפות. הספר האחד הוא, כפי שאני מכנה אותו "הספר הכחול הקטן של לייבוביץ " -
והספר השני, נקרא "חוט של חסידות" של שלמה שוק -
הבלוג הזה, מסתבר שהוא מתאים לשבוע הספר הבא עלינו, עוד מעט.
בכל מקרה, בשני הספרים, מצאתי דברים של טעם, מכיוונים מאד מאד שונים, על פרשת השבוע.הפרשה מסתיימת בפסוק הבא:
וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.
ליבוביץ ממקד את דבריו בשתי מילים בפסוק -" הַקּוֹל מִדַּבֵּר "- משום שלדבריו "בהבנת המילים האלה והפסוק במסגרתו הן מופיעות קשורות הנחות וסברות מעמיקות וחמורות מאד בבעיות האמונה בהתגלות אלהית, בטיבה של התגלות אלהית ובדבר אלהים לאדם. לייבוביץ מציין כי הצורה הזאת של נטיית הפועל "דבר" - בהתפעל מופיעה רק בעוד מקום אחד במקרא כולו - בפרשת המרכבה ביחזקאל.
כדי לעמוד על משמעות הדברים, לא די, לעניות דעתי, בדברים של ליבוביץ בספר הקטן הכחול הזה, אך זו נקודת התחלה טובה.
שלמה שוק , מתייחס גם הוא בדבריו על הפרשה לפסוק הזה. אומר שלמה שוק בהתייחסו לפסוק הנ"ל : "סיכומה של פרשתנו הארוכה מסתיימת בדיבור הבלתי- מדובר בין ה' למשה...'משה שמע וכל ישראל לא שמעו' (יומא ד ע"ב). כיוון שהכל הולך אחר החיתום, ניתן לומר ששיא פרשת נשא הוא החשאיות המיוחדת שנרקמת בין עובד ה' לקונו בשפה ובעומק שאין לזולת נגיעה בו." ( שם עמ' 201)
וממשיך שלמה שוק ומספר :
"פעם שמעתי סיפור... שפעם חיו מלך ומלכה שאהבו זה את זו והיו שמחים ומאושרים. המלך היה מושל חכם ומדינתו שלווה ומשגשגת. היה רק חיסרון אחד שמנע מהמלכה את האושר השלם - המלך נראה כחסר עניין באל. הוא לא התנגד כלל שאשתו ונתיניו יעבדו את האל, אלא שהוא לא השתתף בפולחן. המלכה לא שמעה אותו קורא בשם אלוהיו, והצטערה על כך מאוד. בוקר אחד השכים המלך ועלה על חומת הארמון כדי לחוש את דופק החיים של נתיניו. בבוקר זה הוא הופתע לראות שנתיניו מקשטים את בתיהם ולובשים בגדי חג, אף שאין זה יום חג על פי לוח השנה. כשחזר לארמון שאל את יועציו לפשר הדבר, והיועצים הסבירו שהמלכה הכריזה על יום חג. המלך ביקש לראות את המלכה, והיא אכן אישרה שציוותה לחגוג את היום הזה כיום חג. כששאל אותה המלך לסיבת השמחה, השיבה : הלילה, כשהתהפכת בשנתך, שמעתי אותך לראשונה מבטא את שם האל בשנתך. נעשיתי כה מאושרת כי זה היה כל חפצי. 'מה !' זעק המלך, ' הנחתי לסוד הקשר שלי עם האלוהים להתחמק מלבי ולעבור את דל שפתיי ?!'...."
או כמו ששר אהוד בנאי, ב"יוצא לאור" :
"השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל כאן. "
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה