אלו דברים לשבת פרשת אמור תשע"ב

בין הכובעים שאני חובש לראשי, מצוי כובע שנקרא : יו"ר מכון ירוחם לחקר חוקי מרפי, ובלע"ז The Yerucham Institute for the Study and Advancement of Murphy's Law 
מדובר ב-אבוי, עמותה היתולית ווירטואלית - , שבין תפקידיה, מלבד חקר חוקי מרפי לדורותיו, לגרום לחבריה להרגיש טוב, ברגעי הדכדוך הלא מעטים הפוקדים אותם לנוכח סבכי הביורוקרטיה הישראלית התמנונית האגדתית השמנונית המאיימת וה- מה שתרצו. על כן, בין היתר, נקבע בתקנון העמותה כי כל חבר וחבר מכהן בו זמנית כיו"ר העמותה. 
לפרטים נוספים על העמותה ועל אופן ההצטרפות אליה ניתן לפנות לח"מ.
כל זה היה הקדמה לפתיחת הרשומה השבוע כדלקמן :
החוק של האו קובע: כי "לכל אחד יש תכנית שלא תעבוד". ובמקור :
HOWE'S LAW   Everyone has a scheme that will not work. לעוד חוקי מרפי ראו :
http://zira.home.xs4all.nl/murphy.html
נזכרתי בחוק האמור, כאשר מצאתי השבוע את "המתכון לאושר", ועליתי על "הפתרון לבעיות העולם". הצרה היא , כפי שלמדתי באחד השיעורים של  ידידי מו"ר א.ו  (אסור לקרוא לו כך ועל כן שמו המלא שמור במערכת). על הגותו של רבי צדוק הכהן מלובלין - שמפתחות להבנת הייקום אינם ניתנים למסירה, מעצם ההגדרה שלהם, למאן דהו אחר. ניחא.
ובכל זאת, מי שמצא, אחר עמל של שנים את "המתכון לאושר" , מטבע הדברים רוצה לשתף בזה אחרים. ככל הנראה, המיטב שניתן לעשות, הוא לרמוז על כך בדרכים מדרכים שונות ובין השאר לספר סיפורים.
סיפור "מכונן" שכזה , הצבתי השבוע בבלוג האחות שמוקדש לעיון בהגותו של א.י. השל ובמקורותיו, ואביאו כאן שוב

רבי בונם אמר לתלמידו רבי מנדל: "אם יצא דיני לגיהנום מה אעשה ?"
החשה רבי מנדל. 
אחרי זמן מה אמר רבי בונם: "כן אעשה, הרי חכמינו אומרים: 'תלמיד שגלה מגלין רבו עמו', אומר: ' הביאו           לכאן את רבותי, 'החוזה' מלובלין ו'היהודי הקדוש' !'"  
השיב רבי מנדל:"לרבי אין צורך בזה, אבל אני אדע להשתמש בעצה זו לטובתי".

           מ. בובר, אור הגנוז, הוצאת שוקן, עמ' 430

האיסור לדון ברזי הומור עולה אף על האיסור "לנתח" שירה ועל כן נמנע מכך.

דברים מרתקים ממש מופיעים בפרקי ספרו של הרב עדין אבן ישרל שטיינזלץ, "חיי עולם", המוקדשים לפרשות השבוע, לרבות פרשת אחרי מות- קדושים של השבוע שעבר ופרשת אמור השבוע. זהו, אליבא דידי, ספר חובה בכל בית בישראל, ועל כן, אמנע מלהביא הפעם דברים מתוכו. המעונינים יעיינו שם.
על אף הרצון, לסיים בדברים אופטימיים, מבקש אני לסיים בהערה על "פרוץ הבחירות" אצלנו השבוע. אינני מזהה חדווה גדולה - לא בציבור ולא אצל הפוליטיקאים - לכניסה מחודשת לתחביב הישראלי הזה. נדמה לי שהצעד הזה, לנוכח האתגרים הגדולים שניצבים בפני מדינת ישראל ( כמו תמיד - לא? ) מצביע , שוב, על החולשה התשתיתית של הגוף הפוליטי הישראלי. ואולי, דברים שכתב השל לפני שנות דור, נכונים גם לעת הזאת -    

החולי של תקופתנו הוא בכשלון המצפון ולא בכשלון התעוזה.

           א.י. השל , מיהו אדם ? עמ' 15 (אנג')  התרגום שלי - הח"מ

ובכל זאת, אתמול  (ה1.5.12) בחדשות, היתה יותר מידיעה אחת שהיתה מאד אופטימית,  על נצחון המצפון ונצחון התעוזה
 וכן הידיעה  על מורן סמואל, החותרת הישראלית ששרה התקווה, בעצמה, אחרי זכייה במדליית זהב בתחרות ספורט באיטליה, כאשר הסתבר שהאיטלקים לא הכינו מבעוד מועד הקלטה של ההמנון הלאומי הישראלי.

                                                  
                                     שבת שלום
                                         ג'ף