אלו דברים לשבת חזון - פרשת דברים תשע"ב
העובדה שאין בנמצא תרגום לעברית לספרו של השל על הנביאים היא עובדה מתמיהה שלא לומר מדהימה.
הפרק הראשון לספר מוכתר בשאלה: איזה מן אדם הוא הנביא ?
התשובה של השל באה תחת התת-כותרת : "רגישות לרוע".
ואלו דבריו (בתרגום חופשי שלי) :
"איזה מן אדם הוא הנביא ? סטודנט לפילוסופיה הפונה מהשיחות של ההוגים הגדולים לנאומי הנביאים עלול לחוש כאילו נע הוא ממחוזות הנשגב לתחומם של עניינים זניחים. במקום לטפל בנושאים שברומו של עולם, בענייני חומר וצורה, הגדרות והוכחות, נזרק הוא להפצרות אודות אלמנות ויתומים, שחיתותם של שופטים ועניינים של השוק. במקום להראות לנו דרך אל היכלי השכל המהודרים, לוקחים אותנו נביאי ישראל לשכונות עוני. העולם הינו מקום מהודר, מלא יופי, אך הנביאים מוטרפים ומשתוללים כאילו כל העולם היה סלאמס. עושים הם עניין מדברים פעוטים, מכבירים מילים על נושאים שוליים. אז מה אם בארץ ישראל העתיקה, עניים זכו ליחס לא הוגן מצד העשירים ?אז מה אם נשים זקנות מצאו אושר והארה בתפילה ל"מלכת השמיים" ? מדוע התרגשות מוגזמת כזאת ? מדוע השתוממות עזה כל כך ?
הדברים שהחרידו את הנביאים עודם התרחשויות של יום יום ברחבי תבל. אין חברה שמילותיו של עמוס אינן ישימות לגביה:
שמעו זאת השואפים אביון
ולשביית ענוי- ארץ
לאמור: מתי יעבור החודש ונשבירה שבר ?
והשבת ונפתחה בר,
להקטין איפה ולהגדיל שקל,
ולעוות מאזני מרמה,
לקנות בכסף דלים,
ואביון בעבור נעליים,
ומפל בר נשביר ?
אמנם, סוג הפשעים וכמות העבריינות הממלאים את הנביאים בעגמת נפש, אינם חורגים מגדר מה שנראה לנו כנורמלי, כמרכיבים אופייניים לדינמיקה חברתית. עבורנו מעשה יחיד של אי צדק - רמייה בעסקים, ניצול העניים- הוא פעוט; עבור הנביאים מדובר באסון. עבורנו אי צדק פוגע בשלום הציבור; עבור הנביאים מדובר במכת מוות להוויה; עבורנו, ספור חולף; עבורם קטסטרופה, איום על העולם.
חוסר הסבלנות קצרת הרוח של הנביאים עלול להיתפס בעינינו כהיסטרית. אנו עדים בעצמנו, ללא הרף, למעשי אי צדק, גילויים של צביעות, שקר, פלצות, יגון, אך זה נדיר שאלה מעוררים בנו שאת נפש או התרגשות יתרה.עבור הנביאים עוול פעוט תופס ממדים קוסמיים.
נשבע ה' בגאון יעקב;
אם אשכח לנצח כל מעשיהם.
העל זאת לא תרגז הארץ,
ואבל כל יושב בה,
ועלתה כאור כולה
ונגרשה ונשקעה, כיאור מצרים ?
עמוס ח: ז-ח
שומו שמיים על זאת,
ושערו חרבו מאד נאום ה'.
כי שתיים רעות עשה עמי,
אותי עזבו,
מקור מים חיים,
לחצוב להם בארות,
בארות נשברים,
אשר לא יכלו המים.
ירמיהו ב: יב-יג
מדברים הנביאים ופועלים הם כאילו שהשמיים עומדים ליפול מכיוון שישראל בגדה בה'.
האין רוחב התמרמרותם ושפעת זעמו של ה' - בלתי פרופורציונליים לסיבתם ? כיצד ניתן להסביר התרגשות מוסרית ודתית שכזו, פזיזות קיצונית שכזו ?
זה נראה בלתי הולם ואבסורד שבעקבות מעשי עוולה שוליים הנעשים כלפי עניים חסרי חשיבות וחסרי אונים, תושמד העיר המרהיבה ירושלים ויוגלה כל העם. האם לא הפריזו הנביאים בהאשמותיהם ?
מילות הנביא הן התפרצויות של רגשות עזים. תוכחתו היא קשה ונחושה. אך אם הרגישות העמוקה הזו כנגד רוע תכונה היסטרית, כיצד נכנה האדישות התהומית כלפי הרוע, עליה מקונן הנביא ?
השותים במזרקי יין,
וראשית שמנים ימשחו,
ולא נחלו על שבר יוסף ?
עמוס ו: ו
הקמצנות של תפיסתנו המוסרית, חוסר היכולת שלנו לחוש בעומק היגון שנוצר בעקבות כישלונותינו אנו, הן עובדות ששום תכסיס לא יכסה עליהן. עינינו עדות לאטימות ולאכזריות האדם, אך לבנו מנסה להכחיד את הזכרונות, להרגיע את עצבים, ולהשקיט את המצפון שלנו.
הנביא הוא אדם החש בעזות. הקב"ה הטיל עול על נשמתו, והוא מושפל והמום לנוכח תאוות הבצע העזה של האדם. יגון האדם מעורר חרדה; אין קול אנושי שמסוגל לבטא את מלוא אימתו. הנבואה היא הקול שנתן הקב"ה ליגון האילם, קול לעני העשוק, לאוצרות המחוללים של העולם. זוהי צורת חיים, נקודת מעבר בין ה' לאדם. ה' זועם במילות הנביא."
אם אינני טועה, הזכרתי בעבר ברשימות אלה, את קינתו של השל על חוסר ההיכרות של החברה האמריקאית עם דברי הנביאים. במאמרו, פיקוח נשמה, כותב השל:
" שטן הפרסומת מרקד לפנינו באם הדרך, מפזז ומכרכר בכל עוז. מי חכם ולא יצא אחריו, אחרי תופיו ומחולותיו ? עשויים אנחנו ללחך עפר רגליו על מנת לקבל פרסום , אבק כבוד, אפילו כזנב הלטאה."
ציון, אמר ישעיהו הנביא, במשפט תפדה ושביה בצדקה.
שבת שלום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה