אלו דברים לשבת פרשת מטות - מסעי תשע"ב

משה סילמן ז"ל.
נדמה לי זו שחובה אנושית בסיסית לשמוע את זעקתו של האיש הזה.
מעבר לחובה הזאת לשמוע, מעשהו המחריד מחייב אותנו לעשייה, הקרבן שמשה סילמן הקריב מחייב אותנו; לחשבון נפש תחילה ולאחר מכן לתיקון.
פרשות מטות ומסעי מחוברות זו לזו בקריאה של השבת. על כן עיינתי, שוב,  בדברי הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ) על שתי הפרשות, בספרו חיי עולם. דברים מופלאים. נקודה. המעיינים יעיינו שם.
תוך כדי הקריאה בדברי הרב על פרשת מטות, - בנושא מהות הקדושה,  נזכרתי בדברי הרב אברהם יהושע השל, בראיון האחרון שנערך עימו. הדברים שלהלן, אגב,  הם חלק מתשובה של הרב השל לשאלת המראיין : היכן שרויה הקדושה ?
אומר הרב השל :

"אך עלינו להבין, שוב, ונחזור לבעיית המיוחדות. מה הוא המיוחד שנתן לנו התנ"ך, אשר לא נמצאנו בשום מקום אחר? הייתי אומר, כי זוהי ההכרה המיוחדת בגדולת האדם, בפוטנציאליות העצומה של האדם כשותף לאלוהים. רעיון זה, לדעתי, אינו בנמצא בשום מקום אחר."

אכן המיוחדות שלנו היא בעייתית. אין לנו את הלוקסוס ללחך עשבים בשדה, כפרות באחו, וגם לא לטרוף טרף כאריה באפריקה ללא כל נקיפות מצפון. 

השבוע שמעתי ברדיו את אחד השדרים מצטט את מקיאוולי שאמר: ישנם שלושה סוגים של אנשים, אלה המביטים במציאות בהשתוממות, אלא המביטים במציאות בשוויון נפש ואלה היוצרים את המציאות. מקיאוולי גם כאן לא צדק.

שלושת אופני ההתייחסות הנ"ל למציאות קיימים במידות שונות בכל אדם. 

הרב שטיינזלץ בדבריו לעיל מצביע על כוחו הרב של האדם ליצור מציאות בהבל פיו. לפעמים בונה לו האדם, במות, במות לעבודה זרה למיניה, במות שהתורה מצווה עלינו לסתור אותם. המצווה הזאת, להרוס את במות העבודה הזרה שאנו מקימים חדשות לבקרים, איננה פרי ציווי פנימי, בלבד. ציווים בפנימים סותרים יש בנו למכביר.

גדולתה של השירה, אמר שיימוס היני, היא בכוחה לשכנע אותנו בנכונותו של הציווי הפנימי להשתוממות כנגד הראיות החיצוניות למכביר המעידות כביכול על אי נכונותו.

מצוקותנו ורגישויותנו למצוקותנו ראויות, אמר היני.

דברים שראויים לזכור בשבוע הקשה הזה, בימים הקשים הללו.

ובבנין ירושלים ננוחם

                                                           שבת שלום

                                                                  ג'ף