הלוח העברי אינו נותן לנו מנוח.
הלוח העברי אינו נותן למי ששם ליבו אליו להתחמק משאלות קשות.
אבל ההתמודדות היא מוסווית, מבחינה מסוימת. יכולים גם יכולים הימים לעבור בלי משים.
כמו המציאות "הבאה לנו" ללא תוויות וגם ללא סימני דרך מפורשים.
והנה השבוע אנחנו עוברים מספר במדבר לספר דברים.
המוסיקה משתנה בלי משים.
לא קבלנו על כך הודעה מפורשת, ועם זאת כל הקורא בספר דברים, אחרי במדבר מרגיש שהטון השתנה.
שיימוס היני, באחד ממאמריו מצטט את וואלס סטיבנס שאמר ש"האצילות של שירה היא אלימות מבפנים המגינה עלינו מאלימות מבחוץ. זהו הדמיון המתגונן מפני הלחץ של המציאות."
התמונה קשה.
אחת מיני רבות.
התמונה הזאת היא חלק מהזכרון האישי שלי, כמי שגדל בארצות הברית בשנות הששים, שנים סוערות, שנות מלחמת ויאט נאם.
התמונה היא גם חלק מהזכרון הקולקיטיבי שלנו.
כיום, נדמה שהאירועים מסביבנו - האלימות בסוריה ובמצרים - הם לא פחות סוערים מאלו של שנות הששים, שנות ילדותי.
אלה הן - שנות הילדות של נכדיי.
והנה בשבוע הבא - בט באב - אנחנו מציינים חורבן נוסף.
בין לבין נעבור דרך שבת חזון.
דברי הנביא שבהפטרה לשבת זו מלמדים אותנו שאלימות היא כשל בשמיעה.
"שמעו דבר ה' קציני סדום האזינו תורת אלוהינו עם עמורה"
לא הגיע הזמן שנתחיל להקשיב לקולות אחרים ? לקולות שיש בהם מענה לאלימות שמסביב ? לאלימות שבתוכנו...
ישנן דרכים אחרות...אך אין הן באות בקלות
לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת--אֲבִיר, יִשְׂרָאֵל: הוֹי אֶנָּחֵם מִצָּרַי, וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. כה וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ, וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ; וְאָסִירָה, כָּל-בְּדִילָיִךְ. כו וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה, וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה; אַחֲרֵי-כֵן, יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק--קִרְיָה, נֶאֱמָנָה. כז צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה; וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה.
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה