"הייתי אתמול בחולון" מספרת לי אשתי, טוטי, "וראיתי נדנדות מיותמות."
הכוונה היא שבחולון ישנן כמות כזו של נדנדות שאין צורך שילדים יחכו בתור לשחק בהן. יש שפע של נדנדות.
המשכנו לדבר וביקשתי רשות להשתמש בשורת הפתיחה הזאת , מכמה סיבות.
ראשית יום ששי כעת בבוקר וטרם כתבתי את אלו דברים.
שנית השורה הזאת היא שיר:
הייתי אתמול בחולון
וראיתי נדנדות מיותמות
או לכל הפחות שורות מתוך שיר.
שלישית, האמירה הזאת משתלבת - "מתכתבת" (אני אוהב את המילה הזאת "מתכתבת" במשמעות של מילים שמתכתבות אחת עם השניה בהקשרים שונים) עם שלושה דיונים שהשתתפתי בהם -פיזית השבוע. וכן ובדיון אחד נוסף - וירטואלי שלא ממש השתתפתי בו אך כולנו - תושבי ירוחם - שותפים לו.
נבהיר:
בדיון על "חזון" הוזכר שמה ושמעה של עירית חולון. חולון, בהובלתם של המנכ"לית וראש העיר שם, מתגה עצמה כ"עיר הילדים". והנה כעבור כמה ימים אני שומע מטוטי עדות והמחשה להצלחת העיר ולמימוש החזון שקבעה לעצמה.
בדיון על שכנינו הבדואים מרחמה דברנו , כיצד אנחנו יכולים לתרום בנושא שבסך הכל הוא נושא לאומי. אחד הרעיונות מדבר על יזום וקידום פרויקטים נקודתיים. אמרתי לעצמי הבוקר: מה יותר טוב מזה ? פארק עם נדנדות בעיירה השכנה המתוכננת. ועוד
בדיון עם חברותא שלי מברקלי שבקליפורניה אתמול בלילה, דברנו על שפע. חשיבותה של השפע מבחינה תרבותית ומנהיגותית. שפע חומרי ושפע רוחני. (לפעמים אך לא תמיד יש קשר סיבתי בין השניים).
הדיון שבו כל תושבי ירוחם משתתפים הוא הדיון סביב "מה שקורה במקום." לא ארחיב בכך כאן מלבד לומר שירוחם הוא מקום קסום. נדמה לי שהיתה כך מאז היווסדה, היא כך וודאי מאז שאני מכיר את המקום מסוף שנות השבעים. היא כך היום ואני מאד מקווה שהקסם לא ייאבד מתי שהוא בעתיד.
אחרי כל זה, להלן השיר שתכננתי להציב כאן , לפני השיחה עם טוטי הבוקר. קטע שיר מתוך ":שירת עצמי" לוולט ויטמן, בתרגום של עודד פלד, בהוצאת כרמל, בעמ' 36, קטע מספר 16*:
" לזקנים ולצעירים שייך אני, לטפשים ולחכמים באותה מידה,
מסיח דעתי מאחרים, נותן תמיד דעתי על אחרים,
אמהי ואבהי באותה מידה, ילד וגבר באותה מידה,
מחומר גס קורצתי ומחומר מעודן
אני עשוי,
איש האומה מרובת האומות, קטנה שבהן הינו הך
וגדולה שבהן הינו הך,
דרומי וצפוני באותה מידה, בעל מטעים שוה נפש
ומכניס אורחים, ליד האוקוני מקום מושבי,
ינקי עושה דרכו מוכן ומזומן למסחר , מפרקי
הגמישים במפרקים עלי אדמות והנוקשים במפרקים עלי
אדמות,
איש קנטאקי מהלך בעמק אלקהורן בחותלות עשויות
עור צבי, איש לואיזיאנה או ג'ורג'יה,
ספן על פני אגמים או מפרצים או לאורך חופים, איש אינדיאנה,
איש ויסקונסין, איש אוהיו;
בן-בית בנעלי שלג קנדיות או צפונה בסבך, או עם
דייגים הרחק מניופאונדלנד,
בן-בית בצי ספינות הקרח, מפליג עם השאר
ומשנה כיוון,
בן-בית בהרי ורמונט או ביערות מיין,
או בחווה בטקסס,
ידידם של אנשי קליפורניה, ידידם של בני חורין בצפון מערב
(אוהב את קומתם הגבוהה),
ידידם של אנשי הרפסודות ומוכרי הפחם, ידידם של מי שלוחצים
ידיים ומזמינים במאור פנים לשתות ולסעוד,
לומד עם פשוטים שבפשוטים, מורה למעמיקים חשוב,
טירון מתחיל אך מנוסה באלפי עונות,
לכל צבע עור ומעמד אני שייך, לכל שכבה ודת,
איכר, מכונאי, אמן, ג'נטלמן, ספן, קווקר,
אסיר, סרסור, פורע-חוק, עורך דין, רופא, כומר.
אני מעז פנים נגד כל שהוא רב-פנים ממני,
נושם אויר אך מותיר אחרי בשפע,
ואינני יהיר, ויודע את מקומי.
(והעש וביצי הדגים יודעים את מקומם
שמשות בהירות שאני רואה ושמשות אפלות שאיני יכול לראותן
יודעות את מקומן,
המוחשי יודע את מקומו והלא מוחשי יודע את מקומו)."
נסיים עם ברכות ליומולדת שמח לארצות הברית שחגגה השבוע , ולטוטי היקרה אהובת ליבי שנחגוג לה בשבוע הבא.
שבת שלום
ג'ף
* בתרגום במקור, מופיע ניקוד שהושמט כאן אך משיקולי זמן,
לדאבוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה