אלו דברים על הזיכוי של ליברמן

אני ממתנגדיו של דרכו הפוליטית וסגנונו הפומבי של השר ליברמן.
אבל אני שמח מאד על הזיכוי שלו השבוע במשפט.
ראשית מכיוון שככלל צריך לשמוח על כל זיכוי אבל במקרה הזה - אף ביתר שאת.
פרופסור אריאל רוזן-צבי המנוח נשא דברים , לפני שנים, לתלמידי שנה א משפטים באוניברסיטת תל אביב. הדברים פורסמו במאמר תחת הכותרת  " 'כי המשפט לאלוהים הוא': על כוח המשפט ועוצמתו מול מגבלותיו וגבולותיו".
המשפט של ליברמן צריך להזכיר לציבור הישראלי את כוחו ועוצמתו של המשפט לעומת מגבלותיו.
אין בונים חברה אך ורק וגם לא בעיקר באמצעות משפט !! הדין הוא כלי חד מדי וגס מדי, אקראי מדי.
חז"ל לימדונו את מה שכל חברה אנושית יודעת מניסיונה - שבלי השלטון ובלי חוק וסדר מגיעים לאלימות ואנרכיה. אבל החוק והסדר הוא מה שיעקב חסדאי כינה פעם "הרצפה" של הבניין , לא החללים הפנימיים וודאי שלא הקומות הגבוהות של הבנין וגם לא העיצוב הפנימי שלו. האולמות והחללים הפנימיים של המסד של כל חברה צריכים להתמלא בתוכן, ואת התוכן נותנת התרבות והחינוך, הערכים והנורמות הלבר משפטיים.
חולשת המנהיגות הפוליטית בישראל יחד עם מגאלומניה משפטית של ראש המערכת השיפוטית בארץ, היו מבין הגורמים שהביאו לפני כשני עשורים למשפטיצזיית יתר של החברה הישראלית.
חברה המבקשת להשליך את יהבה בכל צעד ושעל על המשפט - זה אולי נוח, אבל לאורך זמן זוהי טעות. הקיום האנושי הוא דינמי מדי ומורכב מדי להיות מונע ואף מוסדר אך ורק בידי הכלי השמרני והמגושם של המשפט. לא בכדי אמרו חז"ל שלא חרבה ירושלים אלא כיוון שהעמידו דבריהם על הדין (ולא כאן המקום והזמן להרחיב בזה למי שאינו יודע במה מדובר) ולא בכדי ההיגד  הראשון בפרקי אבות הוא "היו מתונים בדין".
כעת , יהיה מוטל עלינו לנהל את הקרב מול ליברמן, ככל שהדבר הזה יידרש, בשוק הרעיונות - the market place of ideas. 
ושהמשטרה והפרקליטות יעסקו במיגור הפשע והפושעים האמיתיים - מי שמניח מטענים במכוניותיהם של אנשים ברחובה של עיר.