"חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית"
- אביבה גוטלייב זורנברג
חכמינו אמרו: " בקש שלום במקומך". אל תבקשו את השלום בשום מקום אלא כל אחד בקרב עצמו. כתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי". כשהקים אדם שלום בתוך עצמו, מסוגל הוא להקימו בכל העולם."
- ר' שמחה בונם
נזכרתי השבוע וזימרתי שיר שלא קיים. הלכתי ברחוב ושרתי לעצמי - there are changes in my past.
" ישנם שינויים בעֲָָָבָרִי..."
אכן אני עסוק בשינויים שקורים בזמן האחרון, שינויים אצלי ושינויים אצל בני משפחה הקרובים אלי מאד. ועל אף שהתכוונתי להביא כאן דברים מתוך הראיון עם אביבה גוטלייב זורנברג שהתפרסם ב"מקור ראשון" - כבשבוע שעבר - לא ממש תכננתי לעשות את זה כך.
זורנברג מדגישה, במיוחד בספרה השלישי - הראשון שיוצא בעברית - "תהום אל תהום" - את המקום המרכזי של התת מודע בחיי גיבורי התנ"ך ובחיים של כל אחד מאתנו.
אגב "ללכת ברחוב ולזמר שירים שלא קיימים" - זורנברג מפנה את הזרקור בראיון לארועים מרכזיים בחיי אברהם אבינו - ארועים ש"לא התקיימו" ועל כל פנים אין להם זכר במקרא - בבחינת "העיקר חסר מן הספר".
נשתדל להדגים את הדברים הנ"ל תוך עיון בקטעים מתוך הראיון:
צור ארליך - המראיין - כותב : " זורנברג טוענת ....שאברהם לקח את יצחק לעקדה כעיבוד לטראומה שחווה מידי אביו תרח בכבשן האש; שהעקדה היתה טיפול פסיכואנליטי על ספתו של הקב"ה "
לסיפור אברהם בכבשן האש - אין כזכור זכר בטקסט המקראי. זה מופיע במדרש.
אומרת זורנברג בראיון:
"לענייננו, אני לא רואה ניגוד רב בין פסיכואנליזה ליהדות. להפך. הפסיכואנליזה שואפת להשגת חופש פנימי. חופש פנימי הוא בעיניי תנאי לעבודה רוחנית. במובן זה, הפסיכואנליזה הוא מעין אימון לקראת מימוש הערכים היהודיים של אחריות ובחירה חופשית. אבל מטבע הדברים, דווקא אנשים דתיים לפעמים חוששים מפני חופש".
שואל המראיין: "יש לך דוגמה לדמות מקראית שהשתחררה על ידי ההכרה העצמית הזו ?"
זורנברג: " אני משערת שאברהם אחרי העקדה. אנחנו לא פוגשים אותו באופן משמעותי אחרי העקדה; אבל זה הנסיון העשירי האחרון שלו- מה שמראה שכל החיים הוא היה בחיפוש, או השם היה בחיפוש אחריו. סוף הניסיונות הוא ההכרה העצמית האולטימטיבית. התורה לא מראה לנו את השלב הזה. מציגה בפנינו אנשים עם קונפליקטים ועם יחסים שאינם מתוקנים. אנשים עם חיוניות רבה. ושחרור וחיוניות הוא אולי הסוד הגדול של מה שאני מוצאת בפסיכואנליזה. זה מה שמאפשר את ההכרה העצמית. והקונפליקטים , המורכבות החיוניות - כל זה לא מוריד מגדולתם של גיבורי התנ"ך".
שואל צור ארליך: "את מוצאת אצל חז"ל את המורכבות וחוסר השלמות של גיבורי המקרא - אבל יש שמוצאים אצל אותם חז"ל דווקא את המסר שגיבורי המקרא מושלמים כמלאכים. איך את מסבירה את זה ?"
זורנברג: "תשאל אותם. הם למדו מדרש ? זה לא מה שכתוב במדרש. וחוץ מזה, לפי הגישה הזאת, מה התורה בעצם אומרת לנו ? הרי לכאורה אין קשר בין האנשים שהיא מספרת עליהם לבינינו ! איך זה נוגע בנו ?".
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה