אלו דברים לשבת זכור - פרשת צו תשע"ד

השבוע, תוך כדי עיון בספר משפטי פרי עטו של חבר*, מצאתי את הדברים הבאים מאת שופט בית המשפט העליון (בדימוס) מישאל חשין, בהקדמה לספר הנ"ל,

וכך כותב השופט חשין:

"לפני שנים רבות, שנים רבות מאוד בחייו של אדם, ואני איש צעיר לימים, שמעתי את השופט יואל זוסמן - לימים נשיא בית המשפט העליון - שח, כי מכל ענפי המשפט כולם נמשך ליבו, בעיקר, לדיני שטרות, לדיון אזרחי ולדיני פשיטת רגל. ומדוע כך ? השופט זוסמן הוסיף והסביר כי אהבתו נתונה למתודולוגיה ההדוקה השוררת בענפי משפט אלה, לסדר ההגיוני הפנימי השורר בהם, לדינמיקה המניעה כל אחד מהם, לטכניקה של יצירת כללים ובני - כללים בתוך כל אחד מהם, ליכולת (היחסית) ללמוד בהם כלל מתוך כלל. אכן, לא היתה זו יד המקרה שהשופט זוסמן כתב את ספריו (הקלסיים) דווקא בדיני שטרות ובדיון אזרחי. כאיש צעיר ומלא- מרץ לחולל שינויים בחיי החברה (ולו בגיזרה מצומצמת של המשפט) תהיתי על אמירה זו, אמירה שנתפשה בעיניי קונסרבטיבית - משהו , אולי אף למעלה מן המידה הראויה. בחודשים ובשנים שחלפו מאז, זכיתי בתובנות שהחיים מזמנים לו לאדם במהלך חייו( הגם שלא הכל -ובהם גם אנשי משפט - יודעים את הדרך להיטיב את הלוך מחשבתם). הבנתי וידעתי כי אין לקרוא כפשוטן כל תכונות אלו שהשופט זוסמן מנה בענפי המשפט הנזכרים. למדתי והיפנמתי כי קוהרנטיות במשפט היא ערך נעלה, כי ודאות (יחסית) בחיים ובמשפט הוא נכס לחיי חברה וליחסי-אנוש תקינים, כי קיומם של כלים ראויים ללימוד דבר-מתוך-דבר הוא מן היסודות במשפט, וכי עקרון שלטון החוק, במובנו המהותי והעמוק, הוא הנותן חיים לכל כללים אלו כולם, להם ולאחרים זולתם."

בניגוד, ניגוד לכאורי בלבד לדברים הנ"ל , מיוחסת ליהודי הקדוש, ר' יעקב יצחק בן אשר, האמירה הבאה:
"אין כללים בעבודת ה' וכלל זה גם הוא אינו כלל"

איך אנחנו אמורים להבין את הדברים האלו  ?

נדמה לי  שהתשובה טמונה בשלושה דברים :
( ) חוש ביקורת
( ) קריאת דברים "שלא כפשוטם"
ו בייחוס המקום הראוי להם - לפרדוקסים; מקום ראוי להם בעיקר ב"חיינו העיוניים".
מתן מקום לפרדוקסים מחייב מידת מה של ענווה ( תוך הכרה בכך שמרבית העולם אינו מופיע בפנינו בשחור או בלבן אלא בגוונים של אפור)  וקורטוב של חוש הומור. חוש הומור בכלל וחוש הומור כלפי עצמנו, בפרט.

להלן דברים שאמרה אביבה גוטלייב זורנברג  בראיון שנערך עמה לרגל צאת אחד מספריה בגרסה עברית; הראיון פורסם "דיוקן" של "מקור ראשון" משבת שעברה.

אומרת זורנברג:

"לפעמים מדברים על פסיכולוגיה ופסיכואנליזה כאילו יש פתרון מתחת לפני השטח, ואם הטיפול הצליח לחשוף אותו - הרווחנו. הטיפול היה שווה את הכסף. אבל הגישה הפסיכואנליטית כפי שאני מבינה אותה היא פחות אופטימית. לא בטוח שיש בכלל פתרון. אולי מה שיש הוא התחלה של הבנה כמה עוד לא ידוע, וכמה עוד אפשר לפרש דברים ולקשר ביניהם ולהרגיש כמה הם זרים ומפליאים.
בעיני, אינטליגנציה גבוהה מתבטאת באי-מוכנות לקבל פתרונות מוחלטים. פתרון זמני כן, כדי לתפקד. אבל לא לחשוב שהבנו הכול, אלא לדעת להמשיך את החיפוש. זה מה שהחסידות עושה. היא לקוחת מדרש, שנכנס מתחת לפני השטח של הסיפור הכתוב במקרא, ומתייחסת למדרש כאילו הוא הטקסט עצמו, כאילו הוא הפשט, ועכשיו מגלים את הדבר שמתחתיו. ואז אני באה ולוקחת את הקטע מהחסידות, ורוצה לשמוע מה עוד יש בו שיכול לדבר אליי".

הספר המדובר נקרא "תהום אל תהום, סערות הנפש של גיבורי התנ"ך", בהוצאת דביר. התרגום הוא של ענת שולץ ויש שם פרק שמוקדש לדמותה של אסתר המלכה. פרק זה פותח במובאה משירו של W.B.Yeats, בתרגומו של שמעון זנדבנק, "ההתגלות השנייה"^

          סובב סחור-סחור, מכה מעגלים
          הבז שוב לא שומע קול בזיר;
          הכול קורס; ציר הדברים נשמט;
          התוהו משתלח בעולם

זה עתה, הגיע לידי, דבר תורה מרתק של רופא מארה"ב בשם מרק קירשבאום. הוא מפנה בדבר תורה שלו, בין השאר לגמרא ביומא כ"ט ע"א לדברים של רבי זירא: " למה נמשלה אסתר לשחר ? לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה - אף אסתר סוף כל הנסים".

הגענו אנו, בכורח הנסיבות,  לסוף של "אלו דברים" להפעם.

שבת שלום ופורים שמייח

           ג'ף


*דר' אמיר קמינצקי, חכירה לדורות, בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט, עמ' א
^ מתוך מבחר שירים [ של ייטס] הוצאת הקיבוץ המאוחר, 2000, עמ' 34