(עוד על הצילום שהוא של אנדריו מור - והקשרו לכאן להלן)
כמה הרהורים בעקבות אירועי השבוע:
"היידי ביבי"
אינני מחסידיו של ראש הממשלה ביבי נתניהו. יחד עם זאת, על רקע מפגן הכוח הרוסי באוקריינה ומול אזלת היד של ארצות הברית בנושא הזה - נדמה לי, שטוב שיש בישראל מנהיג המקרין כוח ועוצמה - כלפי חוץ לפחות.
"רדו מהחרדים"
העולם החרדי סובל מבעיות יסוד קשות. מנגד העולם המערבי - שרובנו חיים בתוכו - סובל מבעיות יסוד לא קטנות אף הוא.
ההגיג הזה - הגיע אלי בעקבות מאמר שראיתי של הרב הראשי (לשעבר) של אנגליה, הרב סאקס. המאמר הוא על המושג "אושר" בראי תפיסתו של הרב את היהדות. כמובן שהמאמר הוא באנגלית, לצערי. בין היתר,
בעקבות הוגי דעות שונים, מבכה ומבקר הרב סאקס את המשבר הערכי הפוקד את החברה המערבית, כבר תקופה לא קצרה. הנה קטע מהדברים :
“Something is profoundly wrong with the way we live today.” So begins Tony Judt's Ill Fares the Land, the book he published shortly before his death in 2010. He continued:
For thirty years we have made a virtue out of the pursuit of material self-interest: indeed, this very pursuit now constitutes whatever remains of our sense of collective purpose. We know what things cost but have no idea what they are worth.79
והתרגום (שלי) :
"' משהו יסודי ועמוק פגום בדרך בה אנו חיים היום' , כך מתחיל ספרו של טוני ג'אט 'צרות על פני האדמה' [זהו תרגום חופשי שלי לכותרת הספר - ג'ף] שפורסם סמוך למותו ב2010. והוא ממשיך :
' במשך שלושים שנה הפכנו את הרדיפה אחר הענין העצמי ברווח חומרי לערך: אכן הרדיפה הזאת היא כל שנותרה מהתחושה שלנו של 'יעד קולקטיבי'. אנחנו יודעים כמה עולים דברים ואין לנו מושג מה ערכם האמיתי."
במקום אחר - בתחילת המאמר - מעיר הרב סאקס - הערה שתקשר אותנו לפרשת השבוע ולספר ויקרא בכללותו, שמתחילים השבת בקריאה בו.
וכך כותב הרב סאקס, אחרי סקירה קצרה של שלושה סיפורים שממחישים, לשיטתו, את התפיסה של היהדות לגבי האושר :
"יחד עם הזאת , האושר איננו ערך מרכזי במערכת הערכית היהודית. אין הוא המטרה של הפעילות האנושית. היהדות היא רדיפה אחר הקדושה, לא רדיפה אחר האושר. ייתכן והאושר הוא פועל יוצא [מכך] אך אין הוא המטרה."*
עיקר עיסוקו של ספר ויקרא הוא "בצדדיו השונים של המושג קדושה" (הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת מגיד-שפע, עמ' 205).
אני לא יודע מה לומר על הקדושה. מתוך המבוכה שלי החלטתי לסיים אלו דברים הפעם מקטע מראיון עם דרור בונדי שהופיע לפני זמן מה ב"הארץ". שאלה ותשובה שמעוררות - או היו צריכות לעורר - גם הן, לטעמי, לא מעט מבוכה:
ש: מדוע השל כמעט אינו מוכר בישראל?
ת: "הוא לא מוכר בישראל כי כאן מולך אלוהים אחר. אלוהים שכולנו מאמינים וכופרים בו - יש לו בגדים שחורים, זקן לבן ארוך, הוא מחזיק ספר עם אותיות קטנות, מניף גבוה את דגל ישראל ויד אחת שלו אזוקה ל'שולחן ערוך'. כשהשל בא ומדבר בשם אלוהים, האדם החילוני אומר: 'זה לא בשבילי, זה בשביל הדתיים'. והדתיים אומרים על השל: 'זה לא האלוהים שלי'. בחברה הישראלית אנחנו מנסים לפתור את הבעיות שלנו באמצעות סטטוס קוו. לדתיים יש את אלוהים, לחילונים יש את המציאות. ההגות של השל היא לא לנסות ולמצוא עוד פשרה, אלא לנסות לטרוף את הקלפים. הוא לא מציע איזה ליברליזם דתי או משהו רך יותר. הוא רוצה להחזיר את אלוהים. אלוהים שמת".
שבת שלום
ג'ף
79 Tony Judt , Ill Fares the Land (New York: Penguin Press, 2010) [Google Scholar], 1
על טוני ג'אט ראו בערך על שמו בויקיפדיה; הצילום בראשית אלו דברים הוא מפרסום קטע הפתיחה של הספר באתר של
The New York Review of Books
http://www.nybooks.com/articles/archives/2010/apr/29/ill-fares-the-land/?pagination=false
* המאמר הנ"ל של הרב סאקס שכותרתו (בעברית בתרגום שלי) "האושר : פרספקטיבה יהודית " פורסם באנגלית ב-
· Journal of Law and Religion / Volume 29 / Issue 01 / , pp 30-47
· Copyright © Center for the Study of Law and Religion at Emory University 2014
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה