בשעת לילה מאוחרת או בשעת בוקר מוקדמת, מתוך תימהון, עיינתי השבוע בספרו של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, "חיי עולם", על פרשות ויקהל-פקודי.
שתים-שלש פסקאות בלטו בעיני - שתי פסקאות הסיום לדברי הרב על פרשת ויקהל ושתי פסקאות מתוך דברי הסיום של הרב עדין על פרשת פקודי.
אקדים את הדברים מפרשת פקודי ולאחר מכן אביא הדברים מפרשת ויקהל.
תחת הכותרת "הרוב הדומם" אומר הרב עדין:
"מספרם של עושי העגל הוא באמת קטן; רוב מניינם של ישראל באמת לא שייך לכך. מה קרה אם כן ? מתברר, שיש מעגל רחב מאוד של אנשים, שאחרי שכבר יש עגל, הם הולכים אחריו ביחד עם כולם. משה רבנו איננו, ומישהו מציע שבמקומו יהיה עגל, זה אמנם לא בדיוק כמוהו - אבל בשעת הדחק אפשר להסתפק גם בו. במצב הזה, גם אלה שאינם משוגעים לעגל , נשאבים פנימה.
...
המציאות היא , אפוא, שכשיש עגל, יש קהל שמוכן ללכת, גם אם לא בהתלהבות גדולה. במקרה הזה, המקדש באמת מפסיק להיות דבר הסובל דיחוי, והופך לדבר שצריך לעשותו מייד. הדברים הם זה לעומת זה; כדי שלא יהיה מקום ריק, כדי שיהיה 'ושכנתי בתוכם', צריך לקיים את ו'עשו לי מקדש' - ודווקא במדבר, ודווקא בארבעים שנות הנדודים".*
שתי הפסקאות הנ"ל הן בעצם תשובות לשאלות שהציב הרב בתחילת דבריו על הפרשה. כתבתי כאן לא פעם ש"חיי עולם" הוא "ספר חובה בכל בית". מי שתרצה לעיין בשאלות תצטרך לשים יד על הספר. זאת לא משימה בלתי אפשרית.
להלן שתי פסקאות הסיום לדברי הרב עדין על פרשת ויקהל, כשכותרת הדברים היא: "דממת השבת" :
"מעשה הבריאה הא־לוהי הוא אמנם מעשה חד פעמי, אולם הוא גם תבנית ואב־טיפוס לכל מה שקורה בעולם לאחר מכן באמצעות האדם ומעשיו. כשם שהיצירה הא־לוהית משתהה לטובת סיכום, מחשבה והתעלות, כך גם האדם הממשיך את פעולת היצירה, שהוא המכשיר הא־לוהי של יצירת העולם המכוונת , התכליתית - חייב להפסיק את פעולותיו ליום אחד של הפסקת היצירה, מנוחה ודממה - שבת.
יום השבת, היום הקדוש של השביתה והמנוחה הוא סיכומו של מה שנעשה במשך השבוע. דממת השבת היא אותו מעמד של התבוננות, של הכנה להבנה עמוקה יותר של מהות הדברים, בחתירה רבה יותר אל השגת תכליתם. ובוודאי, שכל עוד מקבלים את השבת כמועד של בטלה מאונס הרי היא נעשית מעמסה ועול בלתי מובן ובלתי רצוי. אולם מהותה האמיתית של השבת היא התרוממות מכל חיי המעשה של השבוע אל השגת דרגה גבוהה יותר וקדושה יותר של יצירה."^
שבת שלום
ג'ף
*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 201
^ שם , בעמ' 194
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה