אלו דברים לשבת פרשת פנחס תשפ"א

 "מחלת הדור", כותב אברהם יהושע השל, "היא לא כפירה באלוהים אלא כפירה באפשרות האמונה, הפוסלת למפרע כל מאמץ החותר וחורג מן המסגרת  המקובלת, והמבטלת את ההנחות, את התנאים הקודמים לאמונה, את אבות האמונה. אין תמיהה, אין השתוממות. רואים את הנוהג. מחנכים את הדור שלא לראות אלא לממשות, שלא לומר אלא דברים המתקבלים על דעת הדיוטות. אזלה הבעיה, נשתכחה התשוקה, ואף מבוכה אַיִן."

מחלת הדור היא לא כפירה באלוהים אלא כפירה באפשרות האמונה

כפירה באפשרות האמונה, הפוסלת למפרע כל מאמץ החותר וחורג מן המסגרת  המקובלת

כפירה באפשרות האמונה המבטלת את ההנחות, את התנאים הקודמים לאמונה

מחנכים את הדור ... שלא לומר אלא דברים המתקבלים על דעת הדיוטות.

מבוכה אַיִן

קודם לדברים לעיל, כתב השל באותו מאמר את הדברים הבאים:

"מקורות הדת - במעמקי המחשבה, בהסתכלות שלא ניתנה לביטוי, בתמהון בפני הפלא והמסתורין שלמעלה מכל השגה והבעה. מכאן שתחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית, על ידי יסורי המחשבה העומדת בפני הטמיר והנעלם  שבכל דבר ודבר, לרבות הטמיר והנעלם שבמחשבה עצמה."

תחיית הדת לא תבוא אלא על ידי חידוש המבוכה הפנימית.

הדברים אינם פשוטים.

אני מביא כאן את הדברים, בין השאר, כדי להפריך את דברי הסופר ארנסט  המינגוויי, שמיוחסת לו אמרה שראיתי  השבוע בפסייבוק לפיה "כל אדם חושב הוא אתיאיסט".

הדברים לעיל הם מתוך מאמר שהתפרסם, תחת הכותרת "נשאת ונתת באמונה ?" בקובץ בעריכת דר' דרור בונדי שנקרא "אלוהים מאמין באדם" וכן בפרק ב לספר השלישי של "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות" ( להלן: תמ"ה) , ספר שיצא ממש לאחרונה במהדורה מתוקנת גם כן בעריכת דרור בונדי.

לא בכדי כתב השל את הספר הזה - תמ"ה -  בעברית. מדוע הוא כתב את הספר בעברית ?

יש לא מעט חומר שעוסק בשאלה זו ברשת.

אני מפנה להרצאה בנושא של פרופ' חנוך בן פזי, הרצאה שנתן בכנס על הגותו של השל שנערך לפני כמה שנים במכון ון ליר. ראו ב

https://www.youtube.com/watch?v=N4NaBT8sz0c&t=684s

וראו גם שיחה של פרופ' עדיאל שרמר בנושא בערב השקה למהדורה החדשה של תמ"ה שנערך לפני כמה שבועות במכון הרטמן :

https://www.youtube.com/watch?v=vCvLwPKGVYE&t=3s

שבת שלום

    ג'ף

א. י . השל , תורה מן השמים באספקלריה של הדורות, בעריכת דרור בונדי, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן, כרך ב, עמ' 948 - 947

אלו דברים לשבת פרשת בלק תשפ"א

המשפט הוא כלי "אלים" לפתרון סכסוכים.

בהכרעה המשפטית לעולם יש מנצח.

לעולם יש מפסיד. זו דרכו של משפט.

אלו דברי השופט מישאל חשין המנוח בבג"צ 5364/94 ולנר נגד יו"ר מפלגת העבודה:

"דרכו של המשפט היא דרכה של הגיליוטינה: חיתוך חד, קביעה נחרצת, הכרעה לכאן או לכאן, זכאי וחייב, טוב ורע, שחור ולבן, צד זוכה וצד מפסיד. אם זה טיבו של התהליך, ממילא לא נכניס למכונת המשפט אלא נושאים שניתן וראוי להכריע בהם כך בדרך נחרצת. ואילו נושאים שיש לעגלם, להתפשר בהם, לחיות על דרך ויתורים ובשיטה של תן-וקח, נשאיר אותם להכרעתן של מערכות נורמאטיביות אחרות"

נזכרתי בדברים הללו כשעיינתי בפסק הדין ( הראשון ) של כב' השופט צבי טל זצ"ל, בפרשת נחמני, בעקבות הסתלקותו השבוע לעולם שכולו טוב.

ואלו דברי השופט טל בתחילת פסק הדין האמור; פסק הדין שלו בדיון הזה היה דעת מיעוט, כנגד דעתם של ארבעת  השופטים האחרים :

"השופט צ' א'  טל:

 

1. בני הזוג החלו במשותף ובלב אחד בדרך הייסורים של הפריה חוץ גופית. יחד נאבקו ברשויות הבריאות להתיר להם לידה על ידי פונדקאית בחו"ל (בג"צ 1237/91).

 

לימים עזב הבעל את הבית והקים לו משפחה עם אחרת, שגם ילדה לו. נשארה האישה לבדה, היא ותקוותה היחידה להיבנות מזרעם המשותף שלה ושל בעלה. לפיכך ביקשה מבית החולים "אסותא" למסור לה את הזרועים המופקדים שם בהקפאה, כדי להמשיך לבדה בתהליך שהחלו בו. בית החולים לא נענה עקב התנגדות הבעל. עתרה האישה בית המשפט קמא נגד בית החולים ונגד הבעל. בית המשפט (כבוד השופט ח' אריאל) קיבל את עתירתה ודחה את התנגדות הבעל. מכאן הערעור שלפנינו.

 

2. הסיטואציה האנושית שלפנינו, עיקרה ונופה בתחום החברתי מוסרי ורק מיעוטה בתחום המשפטי. אלא שאין לחברה כלים להכרעה ולאכיפה בתחום המוסר והחברה, ועל כן מניחים את הבעיה לפתחו של בית המשפט.

 

קראתי את פסק דינה היפה והבנוי לתלפיות של חברתי, השופטת שטרסברג כהן; בהכרעתה המנומקת היטב היא מציעת לקבל את ערעורו של האיש.

 

אבל הפתרון המשפטי אינו תמיד אחד. יש שפתרונות אפשריים שונים מתחרים זה בזה. כל שכן בבעיה אנושית כאובה כזו שלפנינו. ובתחרות כזו יש – כך נראה לי – להעדיף פתרון הנראה צודק יותר.

 

בענייננו, בפירוד שיצר האיש ובהתנגדותו לעתירת האישה הוא מבקש לכבות את שביב תקוותה האחרון להיות לאם, בעוד הוא עצמו בנה לו בית אחר וזכה להיפקד בזרע של קיימא. אם ישנו פתרון אחר הנותן גם לאישה את מבוקשה, נראה לי שהוא צודק יותר ויש להעדיפו.

 

3. חוות דעתה של השופטת שטרסברג כהן מבוססת – בתמצית שבתמצית – על שניים:

 

-          אין לאכוף על האיש אבהות שלא לרצונו, שכן יש בכך פגיעה בזכויות יסוד.

-          אין לאכוף על האיש הסכם "רופף" ובלתי אכיף מטבעו, הסכם שנעשה בזמן ששלום ביניהם ולא הוסכם מה ייעשה בזמן שאין שלום. במצב כזה, "שב ואל תעשה – עדיף".

 

בדבריי הבאים אנסה לבסס גישה שונה, שתביא לפתרון שונה."

תמצית פתרונו של כב' השופט טל, מופיע בפסק הדין שנתן בדיון הנוסף בנושא:

"...כשם שאין שומעים לאיש להפסיק היריון, אפילו הושג ההיריון בהטעיה וברמייה, מפני שאין מתערבים בגופה של אישה שלא לרצונה, כך אין לשמוע לו להפסיק תהליך הפריה, כאשר הפסקה כזו עושה – למפרע – את ההתערבות בגופה של האישה התערבות שווא ונמצאו כבודה וצנעתה מחוללים. כמו כן מושתק האיש מלחזור בו, מכוח עקרון ההסתמכות הסבירה, כאשר האישה שינתה את מצבה לרעה, שינוי שאינו חוזר."

כזכור, בדיון הראשון בפני הרכב של 5 שופטים היה השופט טל בדעת מיעוט. משהענין נדון שוב בפני הרכב של 11 שופטים התהפכו היוצרות ודעת המיעוט הפכה לדעת הרוב.

פרשת נחמני עוררה שאלות נכבדות של משפט, צדק ומוסר והיחסים ביניהם. קצרה היריעה מלהכנס לכל אלה כאן ועכשיו. נועם הליכותיו של השופט טל, אנושיותו וחוכמתו  ניבטים, נדמה לי,  בכל מילה  ובכל שורה מתוך קטעי פסקי הדין שהובאו לעיל.

יהי זכרו ברוך

שבת שלום 

  ג'ף

 

מבית המדרש שעל קו 58 - עיונים בשיר מסע - הרד ריין

 הרב דניאל אפשטיין אומר על ספר במדבר שהוא "ספר מסע". "הרד ריין" הוא שיר מסע.

נפל לי האסימון ש...

על כל פנים נעיין קמעא קמעא בשורות השיר והראשונה שבהן היא  ( לא לפי סדר הופעתן ) :

I met a white man who walked a black dog

פגשתי אדם לבן שהוליך כלב שחור

כמה מילים  כלליות על השיר ואי"ה' עוד נרחיב המשך בנושא

השיר מופיע באלבום השני של דילן שיצא ב1963. האלבום נקרא בתרגום חופשי שלי 

"בוב דילן המתגלגל חופשי", מופע בו בין השאר ""נושב ברוח".

השיר בנוי חמישה בתים כל בית נפתח בשתי שאלות שמופנות לבן תכול עיניים:

היכן היית ? - הבית הראשון , לאחר מכן: מה ראית ? מה שמעת ? את מי פגשת בדרך ?  והבית החמישי 

נפתח בשאלה : מה תעשה כעת ?

השורה שציינו לעיל היא מהבית הרביעי.

אלו דברים לשבת פרשת חוקת תשפ"א

 כותב ישעיהו ליבוביץ על פרשת השבוע בספרון ששערו אותיות בצבע צהוב על רקע כחול ממוסגר בשני קוים אדומים, כששמו של ליבוביץ באותיות לבנות מתנוסס בתוך הקו האדום העליון:

"הפרשה הראשונה בסדרת 'חֻקת' היא מן הפרשיות התמוהות שבתורה - מצות פרה אדומה, אשר היתה במרוצת הדורות נושא להסברים בדרך הפשט ובדרך הדרש, בדרך הרמז ובדרך הסוד. ולא נדון בה כאן.

לאחר- מכן, רובה של הסדרה היא פרשה גדולה בהיסטוריה , ההיסטוריה הקצרה, כפי שהיא מסופרת כאן, אבל הארוכה מבחינת הזמן, של שלושים ושמונה מתוך ארבעים שנות הליכת ישראל במדבר: מן המשבר הגדול של מעשה המרגלים, בשנה השניה ליציאת מצרים, ועד לראשית כניסת ישראל לארץ כנען, בתחילת שנת ה 40, וראשית כיבושה של הארץ - כיבוש עבר הירדן, שהפך לנחלת שנים וחצי מן השבטים.

בפרשה ההיסטורית הארוכה הזאת, המסופרת בקיצור נמרץ ובצורה מרוכזת ביותר, יש מאורע אשר מבחינת משמעותו ותוכנו הרעיוני, האמוני , הוא מזעזע ומחריד: הגזירה שנגזרה על משה רבנו - הגואל הראשון כפי שהוא נקרא במסורת, הרועה הנאמן של עם ישראל, איש האלוהים ועבד ה', אשר בידו הופקד הענין הגדול של הוצאת ישראל ממצרים ומתן תורה והובלת ישראל לארץ הייעוד - לא להגיע לארץ, למות במדבר. וכפי שאנחנו למדים מסופה של התורה, הוא לא זכה אפילו להיקבר באדמת ארץ ישראל.

הפרשה הזאת ידועה במסורת כ'פרשת חטאו של משה' - ואנו תמהים מאד. ובאמרי אנו, אני כולל גם את כל הדורות שקדמו לנו, שלמדו תורה ועיינו בתורה וחשבו על התורה. למשה, יחד עם אחיו אהרן, נאמרים מפי הגבורה דברים קשים וחמורים: ' מעלתם בי', 'לא -קדשתם אותי' - ובגלל זה נגזרה עליהם הגזירה הזאת. ואנו שואלים במה מעל משה ? מה היתה מעילתו ומה חטאו ? במה לא קידש את השם ?

הדברים אינם מפורשים בתורה. הלומדים וההוגים  בתורה שיערו השערות  רבות ושונות מאד מתוך נסיון לדייק בטקסט ולמצוא הסבר, ולא מצאו. ההשערות משתרעות על-פני דורות של פרשנים והוגים , וניתן לומר שאף אחת מהן אינה מניחה את הדעת.

היו הסברים פורמליים גרידא : שמשה נצטווה לדבר עם הסלע, והיכה את הסלע; או שבמקום להכות אותו פעם, היכה אותו פעמיים. למותר להגיד שזה איננו מסביר לא את 'מעלתם בי' ולא את 'לא-קדשתם אותי', ובוודאי שאיננו מסביר את העונש. ואפילו אדוננו הרמב"ם, כשהוא מתייחס (דרך-אגב) לפרשה, אומר דרך-השערה שמשה נענש בגלל פגם שנתגלה במקרה זה באופיו: הוא נתפס לכעס כשפנה לעם ישראל במלים 'שמעו נא המֹרים, במקום שלא היתה הצדקה לכעסנות כזאת. אלא שהרמב"ם עצמו מביא את השערתו מתוך הסתייגות מסוימת, אם אמנם זה הפירוש הנכון.

אבל ייתכן שיש לדבר הסבר עמוק יותר. על-כל-פנים , מקור מדרשי אחד מציג אותו - ואליו אני רוצה להתייחס. כדי שנבין את משמעותו  של הפירוש עלינו לעמוד על עובדה, שהיא אולי המכרעת לגבי כל נסיון להבין את הפרשה: העובדה שמשה רבנו עצמו איננו מוּדע לכך שחטא. בכל הזדמנות , וזה חוזר בתורה שלש פעמים, כשהוא מתחנן לפני ה' לבטל את הגזירה ולזַכות אותו בהשגת התכלית שפעל למענה ארבעים שנה - אף פעם אין הוא מבקש מחילה וכפרה וסליחה על חטא שחטא, אלא פשוט מתחנן לביטול הגזירה...אם משה רבנו, הענו מכל אדם איננו מודע לכך שחטא מי אנו כי נחפש חטאים במשה ? ולמה נגזרה עליו הגזירה הזאת ?

והנה, באותו מדרש מסופר שהקדוש- ברוך-הוא אומר למשה על תחנוניו לביטול הגזירה: 'משה, במה אתה רוצה להיכנס לארץ ?' והמדרש מתכוון לומר, וגם מפרש זאת אחר-כך: אותו דור, שאתה הנהגת אותו, לא זכה להיכנס לארץ - ואתה, מנהיגו של הדור הזה רוצה להיכנס ? משל לרועה אשר צאנו נטרף בידי חיות רעות - האם הוא יכול לומר:  ואני הולך הביתה ? זאת אומרת , המנהיג נושא בעוון הדור, בעוונות שנעשו תחת מנהיגותו, גם אם הוא עצמו - לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית ומשום בחינה אנושית  אחרת - איננו אחראי לפשעים, לחטאים, למחדלים ולשגיאות שעשו מונהגיו. הוא נושא בעוונם".

וראו המשך הדברים שם

שבת שלום

    ג'ף

אלו דברים לשבת פרשת קורח תשפ"א

 סמיכות פרשיות.

עלה בדעתי לכתוב כאן על המורה שלי בכיתה ד' בארה"ב בבית ספר יסודי כללי, אשה שחורה בשם Mrs Hines.

אפילו הקלטתי את הדברים לתוך הרשם-קול של הנייד, על קו 58 , בדרך לעבודה בבאר שבע.

ואז ראיתי באותו היום שאילעאי עופרן פותח אחד הפוסטים שלו כך : "כשהיינו בכיתה ד', יצאנו למחנה קיץ של הצופים". פוסט חשוב לדעתי של אילעאי, על נזקי הסמארטפונים - ראו https://www.facebook.com/ilay.ofran

מן הון להון, אירועי הימים, או יותר נכון, ההתכתבויות בפייסבוק סביב אירועי הימים, הכריעו אותי ועבר לי, לעת עתה, החשק לספר על המורה שלי לכיתה ד'.

עבר לי החשק בכלל להכין את אלו דברים לשבת הקרובה.

סימיק

במקביל לרעיון לספר על הגב' היינס, עלה בדעתי לספר על המשורר האמריקאי צ'ארלס סימיק. משורר לא פחות ממופלא בעיני. מצאתי שחלק משיריו תורגמו לעברית בידי משה דור המנוח וגם מקצתם על ידי אחרים. מדובר , בשירים קצרים לרוב המביטים על החיים בהומור, במבוכה ובהשתוממות של נער שהיגר עם אמו ואחיו לארה"ב אחרי שעברו את תופת של מלחמת העולם השניה במזרח אירופה. ראו עוד בhttps://shoeyraz.wordpress.com/tag/%D7%A6%D7%90%D7%A8%D7%9C%D7%A1-%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%A7/

שורשים

התעוררתי מוקדם בבוקר יום ששי ופגש אותי פוסט מקבוצת חובבי בוב דילן מנורבגיה. בפוסט הופיעו הדברים הבאים המיוחסים לוודי ג'אטרי. בשבוע שעבר המפגש השבועי של 929 - ירוחם עסק בפרק ז' באיוב תוך קידת קידה לבוב דילן בהגיעו השנה לגבורות. הפוסט הזה מתכתב עם דברים שנאמרו באותו המפגש על דילן ועל איוב.

Nor MccalmontBob Dylan club Norway Group

4 שעות  · 

I hate a song that makes you think that you are not any good. I hate a song that makes you think that you are just born to lose. Bound to lose. No good to nobody. No good for nothing. Because you are too old or too young or too fat or too slim or too ugly or too this or too that. Songs that run you down or poke fun at you on account of your bad luck or hard travelling. I am out to fight those songs to my very last breath of air and my last drop of blood. I am out to sing songs that will prove to you that this is your world and that if it has hit you pretty hard and knocked you for a dozen loops, no matter what color, what size you are, how you are built, I am out to sing the songs that make you take pride in yourself and in your work. And the songs that I sing are made up for the most part by all sorts of folks just about like you. I could hire out to the other side, the big money side, and get several dollars every week just to quit singing my own kind of songs and to sing the kind that knock you down still farther and the ones that poke fun at you even more and the ones that make you think that you've not got any sense at all. But I decided a long time ago that I'd starve to death before I'd sing any such songs as that. The radio waves and your movies and your jukeboxes and your songbooks are already loaded down and running over with such no good songs as that anyhow.

Woody Guthrie

תרגום:

אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שאינך שווה. אני שונא שיר שגורם לך לחשוב שנולדת להפסיד, נידון להפסיד. לא שווה לאף אחד, מועיל לכלום. כיוון שהינך יותר מדי זקן או יותר מדי צעיר או יותר מדי שמן או יותר מדי רזה או יותר מדי זה או יותר מדי מההוא. שירים שמדכאים אותך או לועגים לך עקב מזל הביש שלך או נדודיך הקשים. שמתי פעמיי להלחם בשירים ההם עד נשמתי האחרונה, עד טיפת דמי האחרונה. בכוונתי לשיר שירים שיוכיחו לך שזהו עולמך ואם הכה בך די קשה והפיל אותך תריסר פעמים, בלי קשר לצבע עורך, גודלך או מבנה גופך, בכוונתי לשיר שירים שיגרמו לך להיות גאה בעצמך ובעמלך. והשירים שאני שר חוברו לרוב על ידי כל מיני אנשים כמוך. יכולתי להשכיר את עצמי לצד האחר, לצד הכסף הגדול, ולהרוויח כמה דולרים בכל שבוע ובתמורה להפסיק לשיר את השירים שלי וחלף זאת לשיר שירים שמדכאים אתכם עוד ועוד, השירים שלועגים לכם, ושגורמים לכם לחשוב שאיבדתם את זה לגמרי. אבל עוד לפני הרבה זמן החלטתי שמוטב שאמות ברעב טרם אשיר שירים שכלאו. ממילא , גלי הרדיו והסרטים שלכם, הפלייליסטים הטיק טוק והאינסטגרם מלאים וגדושים בשירים לא טובים שכאלו.

וודי ג'אטרי*

קורח

נסיים עם הפיסקה האחרונה של דברי הרב עדין אבן ישראל שטיינזלצץ זצ"ל על פרשת קורח בספרו "חיי עולם":

" אמר מישהו בדורות האחרונים, שלכל שנאה יש תקנה, למעט שנאה הבאה מחמת קנאה. לשנאה הבאה מחמת קנאה לעולם לא יועילו מחוות של הצד השני, וכמה שהוא יהיה יותר נחמד - זה לא יעזור, משום שמקורה איננו בכך שנעשה למישהו עוול. משה רבנו באמרו 'לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם', רוצה להדגיש שהמחלוקת לא התחילה על רקע של עוול כלשהו. אם הצקתי למישהו, אפילו בצדק - יכול להיות שהוא שומר טינה, וזה דבר מובן. אבל במחלוקת עם קורח ועדתו לא היה שום דבר; הכל עומד פה אך ורק על קנאה. לדבר כזה אין תקנה ולכן משה רבנו רוצה לאבד אותם מהעולם מכל וכל."^

חודש טוב ושבת שלום

ג'ף

^ בתרגום הדברים בצעתי סוג של "עדכון גרסה" במשפט האחרון ביחס לjukebooks and songbooks

*הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, חיי עולם, הוצאת ספרי מגיד, הוצאת קורן ירושלים בשיתוך המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים, עמ' 338

אלו דברים לשבת פרשת שלח־לך תשפ"א

 כותב הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ זצ"ל, בפתח דבריו על פרשת השבוע בספרו "חיי עולם", תחת הכותרת "מה קרה למרגלים ?":

"אנו עומדים בפרשת שלח, שבמרכזה פרשת המרגלים והעונש שקיבל דור המדבר בעקבותה. התורה מתארת כיצד נבחרו המרגלים: 'איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא מהם...כולם אנשים ראשי בני ישראל המה'. והשאלה המרכזית העולה היא: כיצד אנשים, שהתורה מעידה עליהם שהם נשלחו 'על פי ה'', וכי 'ראשי בני ישראל המה', עומדים ואומרים: 'אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ ישראל' ? נכון אמנם, שהם מדברים מתוך הערכה צבאית של המציאות, ואולי כל אחד מהם הוא גנרל - אבל השאלה במהותה עומדת, ואף מתחדדת לאור דברי חז"ל ( אבות דרבי נתן מה) , שהמרגלים כלל לא שיקרו: 'שלושה דברו אמת ונעקרו מהעולם, ואלו הם: המרגלים ודואג ובני רמון הבארתי'. גם טענתו של כלב כלפיהם איננה שהם משקרים: הוא רק חולק על המסקנה שלהם: 'לא נוכל לעלות', ואומר: 'עלה נעלה וירשנו אותה'. בעצם, המרגלים לא נענשו על חוסר אמירת אמת - ועל כך יש לשאול: אם אמת דברו המרגלים , על מה נעקרו מן העולם ?"
התשובות לשאלה זו שמציע הרב עדין מופיעות בהמשך הדברים שם, תחת הכותרות: "ארץ אוכלת יושביה", "עולם החומר" ו"הסיכון והתכלית".

בפסקה האחרונה לדברים שם אומר הרב עדין:

"במובן מסוים, הכניסה לארץ ישראל היא כמו הבריאה עצמה, עם הסיכונים שיש בכך. כשהקב"ה  ברא את העולם הוא בחר לשכון בתחתונים, בעולם החומרי והגשמי, וגם על הבריאה יכול אדם לומר שהוא בכלל לא מעוניין; אף על פי ש'על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה מת' ( אבות ד, כב) יכול אדם להגיד: 'אם כבר לרדת לעולם הזה, אז הכי טוב זה להיות במצב של עוּבּר חסר דאגות, שכשהוא יושב ולומד, הוא לומד עם מלאך',. אבל הקב"ה אומר:  'אינני רוצה אותך שם למעלה יחד עם המלאכים. אני רוצה אותך כבן אדם בתוך העולם. תמחל על כבודך - ותרד'."

ואידך זיל גמור

שבת שלום

     ג'ף