כותב ישעיהו ליבוביץ על פרשת השבוע בספרון ששערו אותיות בצבע צהוב על רקע כחול ממוסגר בשני קוים אדומים, כששמו של ליבוביץ באותיות לבנות מתנוסס בתוך הקו האדום העליון:
"הפרשה הראשונה בסדרת 'חֻקת' היא מן הפרשיות התמוהות שבתורה - מצות פרה אדומה, אשר היתה במרוצת הדורות נושא להסברים בדרך הפשט ובדרך הדרש, בדרך הרמז ובדרך הסוד. ולא נדון בה כאן.
לאחר- מכן, רובה של הסדרה היא פרשה גדולה בהיסטוריה , ההיסטוריה הקצרה, כפי שהיא מסופרת כאן, אבל הארוכה מבחינת הזמן, של שלושים ושמונה מתוך ארבעים שנות הליכת ישראל במדבר: מן המשבר הגדול של מעשה המרגלים, בשנה השניה ליציאת מצרים, ועד לראשית כניסת ישראל לארץ כנען, בתחילת שנת ה 40, וראשית כיבושה של הארץ - כיבוש עבר הירדן, שהפך לנחלת שנים וחצי מן השבטים.
בפרשה ההיסטורית הארוכה הזאת, המסופרת בקיצור נמרץ ובצורה מרוכזת ביותר, יש מאורע אשר מבחינת משמעותו ותוכנו הרעיוני, האמוני , הוא מזעזע ומחריד: הגזירה שנגזרה על משה רבנו - הגואל הראשון כפי שהוא נקרא במסורת, הרועה הנאמן של עם ישראל, איש האלוהים ועבד ה', אשר בידו הופקד הענין הגדול של הוצאת ישראל ממצרים ומתן תורה והובלת ישראל לארץ הייעוד - לא להגיע לארץ, למות במדבר. וכפי שאנחנו למדים מסופה של התורה, הוא לא זכה אפילו להיקבר באדמת ארץ ישראל.
הפרשה הזאת ידועה במסורת כ'פרשת חטאו של משה' - ואנו תמהים מאד. ובאמרי אנו, אני כולל גם את כל הדורות שקדמו לנו, שלמדו תורה ועיינו בתורה וחשבו על התורה. למשה, יחד עם אחיו אהרן, נאמרים מפי הגבורה דברים קשים וחמורים: ' מעלתם בי', 'לא -קדשתם אותי' - ובגלל זה נגזרה עליהם הגזירה הזאת. ואנו שואלים במה מעל משה ? מה היתה מעילתו ומה חטאו ? במה לא קידש את השם ?
הדברים אינם מפורשים בתורה. הלומדים וההוגים בתורה שיערו השערות רבות ושונות מאד מתוך נסיון לדייק בטקסט ולמצוא הסבר, ולא מצאו. ההשערות משתרעות על-פני דורות של פרשנים והוגים , וניתן לומר שאף אחת מהן אינה מניחה את הדעת.
היו הסברים פורמליים גרידא : שמשה נצטווה לדבר עם הסלע, והיכה את הסלע; או שבמקום להכות אותו פעם, היכה אותו פעמיים. למותר להגיד שזה איננו מסביר לא את 'מעלתם בי' ולא את 'לא-קדשתם אותי', ובוודאי שאיננו מסביר את העונש. ואפילו אדוננו הרמב"ם, כשהוא מתייחס (דרך-אגב) לפרשה, אומר דרך-השערה שמשה נענש בגלל פגם שנתגלה במקרה זה באופיו: הוא נתפס לכעס כשפנה לעם ישראל במלים 'שמעו נא המֹרים, במקום שלא היתה הצדקה לכעסנות כזאת. אלא שהרמב"ם עצמו מביא את השערתו מתוך הסתייגות מסוימת, אם אמנם זה הפירוש הנכון.
אבל ייתכן שיש לדבר הסבר עמוק יותר. על-כל-פנים , מקור מדרשי אחד מציג אותו - ואליו אני רוצה להתייחס. כדי שנבין את משמעותו של הפירוש עלינו לעמוד על עובדה, שהיא אולי המכרעת לגבי כל נסיון להבין את הפרשה: העובדה שמשה רבנו עצמו איננו מוּדע לכך שחטא. בכל הזדמנות , וזה חוזר בתורה שלש פעמים, כשהוא מתחנן לפני ה' לבטל את הגזירה ולזַכות אותו בהשגת התכלית שפעל למענה ארבעים שנה - אף פעם אין הוא מבקש מחילה וכפרה וסליחה על חטא שחטא, אלא פשוט מתחנן לביטול הגזירה...אם משה רבנו, הענו מכל אדם איננו מודע לכך שחטא מי אנו כי נחפש חטאים במשה ? ולמה נגזרה עליו הגזירה הזאת ?
והנה, באותו מדרש מסופר שהקדוש- ברוך-הוא אומר למשה על תחנוניו לביטול הגזירה: 'משה, במה אתה רוצה להיכנס לארץ ?' והמדרש מתכוון לומר, וגם מפרש זאת אחר-כך: אותו דור, שאתה הנהגת אותו, לא זכה להיכנס לארץ - ואתה, מנהיגו של הדור הזה רוצה להיכנס ? משל לרועה אשר צאנו נטרף בידי חיות רעות - האם הוא יכול לומר: ואני הולך הביתה ? זאת אומרת , המנהיג נושא בעוון הדור, בעוונות שנעשו תחת מנהיגותו, גם אם הוא עצמו - לא מבחינה משפטית ולא מבחינה מוסרית ומשום בחינה אנושית אחרת - איננו אחראי לפשעים, לחטאים, למחדלים ולשגיאות שעשו מונהגיו. הוא נושא בעוונם".
וראו המשך הדברים שם
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה