"נקודת המוצא לספר היא פִּסקה מהוידויים של אוגוסטינו, המציגה תפיסה קדם־פילוסופית של לימוד לשון־אם. בתפיסה זו טמונות כל המלכודות שהפילוסופים - לדעת ויט' - נופלים לתוכן ואשר מהן הוא ינסה לחלצם. כבר בנקודה זו יש לשים לב לכך שבקטע המצוטט אין אוגוסטינוס מפתח תאוריה לשונית אלא מוסר תיאור, פורש תמונה. מבחינה זו ראוי לחקירות פילוסופיות להיפתח בפסקה אוגוסטינית זאת: הרעיון המוביל של ויט הוא שכל התאוריות הפילוסופיות מעוגנות בתמונות שגויות ( 'נמצאנו כלואים בתמונה' - ס' 115). את מושג התמונה של ויט' יש להבין כמערכת ייצוג של המציאות. ויט' אינו סבור שניתן להשתחרר מתמונות לחלוטין, אלא שיש להכיר בהן, להכיר אותן ולהחליש את אחיזתן. עיקר המאמץ שלו מופנה לעקירתן של התמונות הגורמות לאשליות פילוסופיות, וזאת על ידי המרתן בתמונות - לא בתאוריות - אחרות. אין צורך לשכנע ולהשתכנע בכך שהתמונה האחרת היא ה'נכונה': התראפיה הפילוסופית מושגת כתוצאה מכך שנוכחים בעצם אפשרות קיומה של תמונה חלופית."
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה