מתוך רשימותיו של שלום רונזברג במוסף השבת של מקור ראשון ( "מילה לסיום ") (ט)

 כב תמוז תשפ"א ( "דת התבונה")  2/7/21

הדאיזם, שהתפתח בראשית העת המודרנית, ביקש לכונן דת מלאכותית חדשה שתתבסס על השכל והטבע. הוא השפיע גם על המהפכה הצרפתית

"בהתאם לגישה המצויה כבר בימיו, מזהה אוריאל ד'אקוסטה - בצדק מסוים - את הדת הטבעית עם מצוות בני נח, שגם הם מהווים רובד אוניברסלי של הדת היהודית. ד'אקוסטה היהודי רוצה לחזור אל הדת האוניברסלית הקדומה המסומלת על ידי אותן שבע מצוות. ד'אקוסטה הפך דיאסט. הסוף היה טראגי: הוא נדחה על ידי הקהילה היהודית ובסופו של דבר התאבד.

הדאיזם היה ללא ספק הניסוי הפילוסופי הרציני ביותר בכל התקופות , ניסוי פורה שכשל."

כט תמוז תשפ"א ( "אמונה ותבונה" ) 9/7/21

מפילון האלכסנדרוני שביקש לחבר את ההתגלות והשכל, ועד העידן הפוסט מודרני שמערער על מושגי היסוד. על שלושה שלבים בפילוסופיה של הדת.

"כל אחד מעידנים היסטוריים אלו הציב בפנינו סימן שאלה חדש שהתווסף לאלו שקדמו לו. אך ייתכן שבדורנו חיים אנו גבר בשלב שונה, פוסט־מודרני , שבו נדרשים אנו להתמודד לא רק כנגד 'אמת' אלטרנטיבית המוצגת בפנינו, אלא עם ערעור של עצם מושג האמת."

ז אב תשפ"א ( "יקוב הדין" )  16/7/21

על פי סיפור קמצא ובר קמצא, חורבן ירושלים נגרם בשל ציות מופרז לחוק. שפת המשפט איננה יכולה להחליף את השכל הישר

"אחת השגיאות החמורות נגד השכל הישר מתרחשת , לדעתי, כאשר מערכת המשפט משתמשת בטיעונים משפטיים המתאימים לעימותים אינדיווידואליים, בשאלות הנוגעות למדיניות ולחברה כולה. מערכת המשפט יודעת לטפל בחברות קולקטיביות מסובכות עד למאוד, אבל לא תמיד היא יודעת להבחין נכון בין כללי התנהלות במקרים הנוגעים לאזרח הבודד ובין מדיניות שהצבא או המדינה צריכים לנהל. כאן צריך להפעיל את השכל הישר."

יד אב תשפ"א ("הדשא של השכן" )  23/7/21

הסיפור החסידי על האוצר מתחת לגשר מלמד אותנו שהאוצר נמצא בבית, אבל כדי לגלות זאת אנחנו צריכים לצאת תחילה אל החוץ

"אכן, היו אנשים שהוקסמו ועדיין מוקסמים ומתאימים עצמם לתקנים המודרניים המעודכנים. הם הגיעו לגשר ונשארו שם עם האוצר המדומה. זהו תהליך ההתבוללות, שלדעתי אליו מכוון הסיפור. אולי זהו גם המסר הנסתר בסיפור הילדים על האפרוח שמחפש לו אימא אחרת: האפרוח הוא אותו אחד שזונח את עולמו ואת המסורת שלו, ובסופו של דבר מבין שטעה ושעליו לחזור.

לדעתי, קריאה זו של הסיפור מתאימה יותר לרב החסידי הראשון שסיפר אוו. וזה לא היה ר' נחמן, אלא ר' שמחה בונים מפשיחסה. רבי נחמן משתמש בסיפור באופן קצת אחר. עד עתה קראנו את הסיפור כך שיש בנו אוצר, אבל הוא מכוסה בלבושים ועלינו מוטל לגלותו. זהו רעיון קבלי יפה, אבל ר' נחמן הבין את הסיפור קצת אחרת. על כך ועל קריאות נוספות, אם ירצה ה', ברשימה הבאה."

כא אב תשפ"א ( "המחלוקת על האותנטיות" ) 30/7/21

האם המטמון נמצא בתוכנו ועלינו לגלותו , או שתפקידנו ליצור אותו בעמל כפינו ?עוד על סיפור האוצר מתחת לגשר

"המחלוקת שין שתי הווריאציות של הסיפור היא המחלוקת שבין החסידות לבין העולם הליטאי. זהו היבט נוסף של מחלוקת גדולה,  עליה דברנו בעבר לא פעם, למשל ביחס לעולם החולין ולפעילותנו בו. רבות מהגישות החסידיות האמינו שהאוצר בתוכי, ואם אחפש אותו אז אמצא. העולם הליטאי האמין שלא. הכול נמצא בתורה, בלימוד ובמצוות. לא בתוך האדם. אני צריך לבנות את עצמי על ידי כך שאלמד את התורה, אפנים אותה וקיימה."

כח אב תשפ"א ( "הברית והמילה" )  6/8/21

הפילוסופים של השפה במאה העשרים תקפו את הדת על כך שמושגיה ריקים מתוכן. ויטדנשטיין , בבגרותו , הגן עליה

"ויטגנשטיין טוען שגם במסגרת השפה הדתית יש כמה 'משחקי לשון' שונים. במסגרת הדת משתמשים בשפה בכמה אופנים שונים. ייתכן שבסיטואציות שונות אנו משתמשים באותן המילים , אך בכל פעם יש למילים משמעמות ותפקיד אחרים. ובוודאי משמעות שונה מאשר כשאותן המילים משמשות בשפה פילוסופית הטהורה או המדעית.

כך הפילוסופיה של השפה עומדת בתווך שבין שני קטבים. הראשון, הקשוח , השולל את האפשרות של השימוש בשפה פילוסופית ביחס לדת. הרוטב השני, 'משחקי השפה' של ויטגנשטיין, נותן מקום לשימוש גמיש וחופשית הרבה יותר בשפה בעולם הדתי, ללא צורך להעמיד לביקורת קפדנית כל שימוש שאהו עושים במילים. עוד על כך , ועל היישום של רעיונות אלו בשפה הדתית, ברשימה הבאה אי"ה".

ה אלול תשפ"א ( "דת של מעשים" )  13/8/21

ישעיהו ליבוביץ הפנים את הביקורת מצד הפילוסופיה של השפה, וסבר שלא ניתן לומר דבר על א־לוהים. דווקא גישה זו הפכה אותו לצייתן אדוק להלכה.

"ליבוביץ מייצג את השיא של התיאולוגיה השלילית, תיאולוגיה שהרמב"ם  הציג אותה במורה הנבוכים ומדברת על מה שהאל איננו ( איננו גוף וכו' ). אולם לכל אורך ההיסטוריה של ההגות היהודית, החל מהמקרא ועד היום, התקיימה גם ' תיאולוגיה חיובית', שאיננה נמנעת משיוך מושגים לאל ( למשל : שופט צדק, מרחם וכו' ). על תיאולוגיה זו הערימו קושיות מכל הכיוונים. בעבר הקשו עליה מבחנה ענייני, למשל - איך אתה אדם , יתוש בביצה, מעיז לבנות תיאולוגיה על א־לוהים ?! אחר כך הגיעו הטענות המתודולוגיות מכיוון הפילוסופיה של השפה, ששוללות  את הלגיטימיות של השימוש בשפה במושגים תיאולוגיים, עד שבא ויטגנשטיין המאוחר והתיר את האיסור."

יב אלול תשפ"א ( "אותיות ואותות" )  20/8/21

אחד הפתרונות לפער בין השפה האנושית למונחים הדתיים הוא שימוש בסמלים, דרך שיש לה מסורת ארוכה ביהדות

"השימוש בסמלים בשפה הדתית מתקשר למושג הארכיטיפיים' של יונג. ישנם סמלים אוניברסליים, המשותפים ומובנים על ידי האנושות כולה וישנם כאלה פחות אוניברסליים הנוגעים ומדברים דווקא לחברה מצומצמת  יותר. הסמלים חודרים ומשפיעים ברמות העמוקות של התודעה."

יט אלול תשפ"א ( "אני, אתה והוא" )  27/8/21

בעולם האלילי התייחסו לא־לוהים כמו לחפץ. בפילוסופיה הוא נתפס כאידיאיה. עד שבא האקזיסטנציאליזם והעניק לו אישיות

"את הגישות הפילוסופיות השונות אפשר לדמות למשחק כינויי הגוף: אני, אתה והוא. עבור הפילוסופיה הקלאסית היה הא־לוהים 'הוא' נעלם, נסתר. הגענו אליו בעיון, במעין מערכת משפטים מתמטיים. עבור המיסטיקה, היה אלוהים 'אני'. המפגש איתו התקיים בתוך האדם עצמו. לעומת זאת עבור הגישה הדתית האקזיסטנציאלית, מהמקרא ועד ימינו, אלוהים הוא 'אתה', והדתיות באה לידי ביטוי במעין מפגש בינו ובין האדם."

כו אלול תשפ"א ( המוסר של החסידות ) 3/9/21

מקורותיו של הציווי המוסרי העסיקו הוגים ופילוסופים, מקאנט ועד דוסטויבסקי. בעקבות החסידות, הראי"ה קוק מזהה אותם בנפש האדם פנימה

"בניגוד לגישות הקודמות, לפי הרב קוק מילת המפתח בחיוב המוסרי היא 'אותנטיות'. פירוש הדברים שכדי להגיע אל המוסר האמיתי עליי לקלף שכבות חיצוניות, של אגואיזם למשל, כדי לחשוף שכבה עמוקה יותר בתוכנו, שם נמצא המוסר. הרב קוק מאמין שהשאיפה המוסרית היא רצון אותנטי עמוק הנמצא בתוכנו. זוהי תזה אנטי־פרוידיאנית במובהק, והיא גם מאפיינת את רוב בניינה של החסידות. היא באה לידי ביטוי מרהיב ב'שפת אמת'', ומגיעה לשיא במשנתו של הראי"ה קוק הממשיך ויונק ממסורת חסידית זו. עוד על כך בע"ה ברשימה הבאה."

כ"ה תשרי תשפ"ב 1/10/21 ( עידן הספק והייאוש )

הכחשת האני הפנימי, ויתור על התקווה האוטופית, וסילוף כוונת המחבר: הפוסט־מודרניזם אינו יכול להתיישב עם עולמה של היהדות

"בפוסט־מודרניזם התמזגו שלוש הדמויות הללו - הוא מקדש את הכאן ועכשיו ואת השחרור מכבלי האיסור, וגם נופל למלכודת הספק והייאוש. זוהי עייפות הנובעת מכישלונה של הפילוסופיה, כישלון שעבור רבים הוא מכריע וסופי. הפוסט־מודרניזם התעייף מלחפש את האמת הפילוסופית ואת האוטופיה האנושית. לדעתי התשובה היחידה לכך היא האמונה הדתית, שהיא הוודאית הסובייקטיבית בעולם של אי־ודאות אובייקטיבית, ובבסיה עומדת גם האמונה בקיומה של אמת ובקיומה של התקווה."