אלו דברים לשבת פרשת תרומה תשפ"ב

כל הדרכים מובילות ל -- יהודה עמיחי

מהלך הדברים כך היה :

התחלתי את הכנת "אלו דברים" כדרכי, בעיון בדברי הרב עדין אבן־ישראל שטיינזלץ על הפרשה בספרו "חיי עולם". הרב עדין אומר שם, בין היתר: "המבנה של המשכן מבוסס על כך שהכלל השלם של עם ישראל בונה אותו, וכל אחד יכול לתת את חלקו , מהחומרים הכי פשוטים עד ליקרים ביותר." לאחר מכן עיינתי בדברי ישיעהו לייבוביץ על הפרשה בספרו "הערות על פרשיות השבוע". לייבוביץ קובע שם: " התורה לא באה למסור לאדם אינפורמציה על מבנה העולם, אלא להגיד לו משהו על משמעות קיום האדם עצמו במסגרתו של העולם; והמשמעות הזאת אינה אלא עבודת ה'. "

זכיתי ללמוד אצל הרב עדין וגם אצל לייבוביץ'. ספריהם ותלמידיהם מאפשרים את המשך הלימוד גם אחר מותם.

החיתוך החד, וההצהרות החד משמעיות של לייבוביץ שלחו אותי ליהודה עמיחי. ליודה עמיחי שמזכיר לנו ש"מן המקום שבו אנו צודקים/ לא יצמחו לעולם/ פרחים באביב."

בין המאמרים הרבים והמגוונים בקובץ המסות של צ'ארלס סימיק שנקרא "החיים של דימויים", ישנו מאמר קצר המוקדש לשירתו של עמיחי. המאמר נקרא : "שירה: אומנות הזיכרון."

"הכל תלוי, כיצד מתבוננים בדבר", כותב סימיק בתרגום שלי. "להיות משורר בארץ הקדושה היא או ברכה או קללה, המקום ספוג בכל כך הרבה היסטוריה, כל כך הרבה מיתוסים ודת. מבחינת יהודה עמיחי היה זה כמו להיות נתון בין שני אבני ריחיים, או כמו להתגורר בשכנות עם הקב"ה. כשפתח את עיניו - הנה ניצב לפניו העבר המקראי. במקום שבו התחוללו בעבר נסים ונביאים הוכו בסנוורים של חזון כזה או אחר, ישנם כעת פקקי תנועה וחופים הומי אדם. עבור משורר אמריקאי מסורת היא דבר שתרים אחריה בספריה. עבור עמיחי בירושלים מסורת הגיעה אליו עם ספל הקפה של הבוקר ועם המבט הראשון מבעד לחלון."

ובהמשך:

"זיכרון ושכחה העסיקו אותו תדיר. הכל הצטמצם לשני המוטיבים הללו. כשמישהו זוכר - זה בגדר נס; העובדה שכולנו שוכחים היא בגדר 'זוועת עולם'. עמיחי היה איש חכם שביקש להזכיר לנו אודות הלבבות שלנו. בהירות שיריו היא עדות לצניעותו בפני גודל המשימה. הוא כתב שירים ליריים מכיוון שישנם רגעים בחיי כל אחד שאסור שיאבדו. מי יזכור את הזוכרים? הוא שאל. אנחנו" משיב סימיק," אנחנו שקוראים ואוהבים את שיריו. אנחנו נזכור."*

שבת שלום

ג'ף

**צ'ארלס סימיק, במסה שנקראת "Poetry: The Art of Memory", בקובץ "החיים של  דימויים" ( The Life of Images ), בהוצאת  Harper Collins , כל הזכויות שמורות לצ'ארלס סימיק,  עמ' 176-175,התרגום שלי - ג'ף