מאחורי הפוסט להלן שלוש הנחות:
הראשונה: ויטגנשטיין הוא בין הפילוסופים החשובים ביותר של המאה ועשרים "אם לא הא".
השניה: ככל שהנחה א' אינה מופרכת - צריך להכיר, לכל הפחות את "ויטגנשטיין", ואם לא מבטלים לחלוטין את דבריו, אז צריך לקחת אותם בחשבון, איכשהו.
ההנחה השלישית אומרת שאם אני אשים "בברלה" את הדברים הבאים - התגובות עליהם, עשויות לסייע בידי להבינם.
במבוא לכרך הראשון לפרשנותו של אליעזר מלכיאל ל"חקירות פילוסופיות" של ויטגנשטיין ( להלן : וו ) כותב מלכיאל:
"בהפשטה רבתי ניתן לומר, שוו של ה*אורתודוקסים*...נושא בשורה חתרנית כלפי אורחות המחשבה היומיומית, בעוד שלפי פרשנותם של *הוויטגנשטיינים החדשים* עיקר עניינו להגן עליהן מול חתרנות פילוסופית, שהיא 'היצר הרע' שנגדו הוא יוצא...
המחלוקת עמוקה - קל לראות שוו של *האורתודוקסים* הוא מטרה לחציו של וו של *החדשים* - והיא נוגעת גם לשאלה מהי פילוסופיה, מהו תפקידה ומהן המתודות שלה. חתרנות פילוסופית זקוקה לנקודת ראות שמחוץ לאופקי המחשבה היומיומית, לתיאוריה כללית של שפה ומחשבה שמכוחה היא מעמידה את אורחות המחשבה היומיומית לביקורת, והיא מפעל גלובלי, מוגדר וסופי. וו של *הוויטגנשטיינים החדשים* כופר בכל אלה, ועניינו ב*טיפול* בחולאים ( תרפיה ) שמקורם בדחף לחרוג מאופקי המחשבה היומיומית...לדחף שורשים אנושיים עמוקים ופארות מגוונות, והטיפול אינו גומל אותנו ממנו אחת ולתמיד אלא הוא משימה אנושית אינסופית."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה