אפשר לחשוב שעבודתו של ויטגנשטיין "חיסלה מן העולם" את המטפיזיקה ואיתה את מושג האמונה.
לפי דברים שאני קורא לאחרונה, של מונק ושל דרורי, לא זה המצב ולמצער אין זה תיאור מדויק של המצב.
בלי להאריך ובהתחשב בכך שממילא בלתי אפשרי למצות את הנושא ( בעיקר אם לוקחים בחשבון שעסקינן ב"פעילות מתמדת כנגד תעתועי הלשון" ) אני רוצה להביא כאן דברי סיכום של הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ למאמר קצר שלו שמופיע בקובץ עב־כרס "על האמונה" בעריכת הלברטל, קורצוייל ושגיא:
"לסיכום, מן הדין שיהיה בעולם צירוף וזהות שלמה בין אמונה ויראת שמים; בין ההכרה והחוויה הרגשית לבין המעשה. ואולם במציאות כפי שהיא קיימת בפועל, לא תמיד באים הדברים הללו כשהם מחוברים זה לזה, ובוודאי לא בעוצמה שווה. אמונה פנימית ויראת שמים חיצונית עשויים להתקיים בלי קשר מחויב. אין בכך כדי לומר שכך צריכים להיות פני הדברים, ובכל הדורות ניסו גדולי ישראל להביא לידי חיבור שלם יותר בין השתיים - אבל בפועל, יש לחכות לעתים אחרות שבהן יוכל חיבור זה להגיע לידי שלמותו."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה