שלום רוזנברג בפרק הראשון בספרו "טוב ורע בהגות היהודית" כותב:
"סבור אני שהמחשבה היהודית מהווה מעין דיאלוג. דיאלוג עם החוץ ודיאלוג של האדם היהודי עם עצמו".
בוב דילן בשיר שנקרא Restless Farewell ( פרידה לא שקטה ) כותב:
It’s for myself and my friends my stories are sung
סיפוריי מושרים עבור עצמי ועבור חבריי
ישעיהו לייבוביץ בדבריו על פרשת השבוע מביא סיפור קצר, שאומר משהו על מצבנו האנושי, שדילן ושלום מכוונים עליו גם הם בדבריהם לעיל.
שואל לייבוביץ: "מדוע בבניית המשכן אמורה השכינה להצטמצם בטווח של שתי אמות וחצי על אמה וחצי, ואילו לאחר מכן אין העולם ומלואו מספיק כדי להכיל אותה ?"
ומשיב:
" על זה ניתנה תשובה בארמית, במשל שכנראה היה רווח בציבור שנקרא אותו כלשונו ונתרגמו ונפרשו: 'כי רחימתין הוה עזיזא אפוּתְיא דספסרא שכיבן, השתא דלא עזיזא רחימתין - פוריא בר שתין גרמידי לא סגי לן'. הדבר מוצג כשיחה בין בעל ואשתו, או בין מאהב ומאהבתו, והם אומרים, או הוא אומר לה, או היא אומרת לו: כשאהבתנו היתה עזה יכולנו לשכב יחד על חודה של חרב. לשון אחר: חוד של חרב לא היה צר לנו לשכב יחד, משום שהיתה אהבה רבה בינינו. עכשיו, כשפסקה או נחלשה האהבה בינינו, מיטה ברוחב 60 אמות אינה מספיקה לנו. כל אחד חש שהשני דוחק אותו אפילו במיטה של 60 אמה. כשהאהבה בין ישראל ואלוהיו היתה עזה, יכלה השכינה להצטמצם ולבוא במגע עם ישראל על הכפורת, בתחום של שתי אמות. וכשנחלשה האהבה הזאת - 'השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה'".
שבת שלום
ג'ף
מקורות:
שלום רוזנברג, טוב ורע בהגות היהודית, ספריית 'אוניברסיטה משודרת' , משרד הבטחון - ההוצאה לאור, עמ' 9
https://www.bobdylan.com/songs/restless-farewell/
י. ליבוביץ, הערות לפרשיות השבוע, הוצאת אקדמון, עמ' 59
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה