אלו דברים ליום שלישי בשבת פרשת בשלח תשפ"ג

פיליפ לרקין.

פיליפ לרקין מעורר לא מעט שאלות. נתחיל בשתיים. הראשונה היא: מי הוא בכלל ? התשובה היא שהוא משורר אנגלי שחי בין 1922 ל1985.

השאלה השניה  היא מה מעניין בו ? מדוע הוא צריך לעניין אותנו ?

על לרקין שמעתי לראשונה לפני שנים רבות משיימוס היני. באחד המאמרים של היני בקובץ הנפלא שנקרא finders keepers בוחן היני את שירתו של לרקין למול שירתו של ייטס. והבירור הזה נעשה על רקע שיר של משורר שלישי (בחינת שני כתובי"?ם המכחישים זה את זה יבוא כתוב שלישי ויכריע ביניהם ? ), משורר פולני בשם הולוב.

לרקין "צץ לי" לאחרונה, די באקראי, למי שמאמין באקראיות, בעקבות העיון שלי בצ'ארלס סימיק. האמינו לי ואחסוך מכם את פרטי הסיפור המלא. אסתפק בכך שבעקבות העיון בסימיק הגיע לידי ספר מסות של לרקין שנקרא Required Writing. זהו משחק מילים על הביטוי השגור  Required Reading  ("קריאת חובה" ).

בסיום מאמר שלו  על שירתו של וילפרד אוון, כותב לרקין את הדברים הבאים:

"ככל ששירתו של אוון לא חדל להיות תקפה ב 1918 זהו מכיוון שמלחמות נמשכות ולצידן הכורח בחמלה. זה עושה אותו למשורר היחיד במאה העשרים שאפשר לקרוא בו, אחרי הרדי, ללא תחושת מליציות מוגזמת ( bathos ). סוד כוחו טמון בתגובה שלו שכבר היתה בכתובים כשייטס העיר את הערתו הביקורתית  המטופשת לפיה: ' סבל פסיבי אינו נושא לשירה ': 'מעל הכל' כתב אוון,  'התעניינותי איננה בשירה '.

אולי במקור באנגלית יהיו הדברים קצת יותר ברורים:

"If  [Owen's] verse did not cease to be valid in 1918, it is because these things [the attrocities of war ] continued, and the necessity for compassion with them. This makes him the only twentieth-century poet who can be read after Hardy without a sense of bathos. His secret lies in the retort he had already written when W.B. Yeats made his fatuous  condemnation 'Passive suffering is not a theme for poetry': 'Above all, I am not concerned with Poetry.'"

ואני נזכר בסיפור הבא שסיפר מנחם בן המנוח בפתיחה לשיחה השביעית בספרו "משלמה המלך עד שלמה ארצי מיונה הנביא עד יונה וולך - שיחות על שירה":

"ממתרגם השירה המצויין דוד ויינפלד, מתרגמו לעברית של המשורר הפולני חתן פרס נובל, צ'סלב מילוש, שמעתי פעם על שיחה שהיתה לו עם המשורר הפולני הנפלא, אחד מגדולי השירה במאה העשרים. מילוש, שתירגם לפולנית כמה מפרקי התנ"ך, שאל את ויינפלד ממי מושפעים המשוררים הישראליים. ויינפלד ענה לו מה שענה ( מסתמא, שפעם הושפעה השירה העברית מן השירה הרוסית, אחר־כך בעיקר מן השירה האנגלית והאמריקאית וכו' ), ומילוש תהה וגיחך: יש להם את התנ"ך, והם מחפשים משהו אחר ?!"

היום יום שלישי בשבת שבו היו הלוים אומרים בבית המקדש את מזמור פ"ב בתהילים.

ג'ף