בשבוע שעבר הפסקנו את העיון בפרק 36 ל"אלוהים מבקש את האדם", בעיית הרוע, בשאלה של השל: "האם ייתכן שאין מי שאכפת לו ?"
וממשיך השל בפסקה השנייה בפרק ( שכותרתה 'ביד רשע' ):
"האומנם לא היה האדם המקראי ער לתהפוכות האיומות של דברי ימי העולם ולאכזריותו של האדם, כפי שטוענים בעקיבות תאולוגים רבים ? בחינה מדוקדקת של הסוגיה לא תתמוך בתפיסה מעין זו.<בהערת שוליים מס' 2 על אתר מציין השל: היה זה שופנהאור שהפיץ ברבים את הרעיון שאין במקרא מודעות לבעיית הרוע >. לבד מפרק א של בראשית, המקרא מתייחס בלא הרף לעצב, לחטאים ולרוע של עולמנו. כשמתבוננים הנביאים בעולם, מתגלה לעיניהם 'צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מְנֻֻדָּח ( יש' ח 22 ). כאשר הם מתבוננים בארץ, הם מוצאים אותה 'מלאה אשם מקדוש ישראל' ( יר' נא 5). 'עד אנא ה' שִׁוַעתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע. למה תראני אוֶן ועמל תביט ושוד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון ישא. על כן תורה ולא יצא לנצח משפט כי רשע מכתיר את הצדיק ועל כן יצא משפט מעוקל' ( חב' א 2- 4). בעולמנו דרך רשעים צלחה שָלוּ כל בוגדי בגד' (יר' יב 1 ) ; עולם שבו יש הטוענים ש'כל עשה רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ'. ואחרים שואלים 'איה אלהי משפט' ( מל' ב 17 ).
בעל המזמור לא חש שזהו עולם מאושר שעה שהתפלל: 'אלוהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל, כי הנה אויביך יהמיון ומשנאך נשאו ראש' ( תה' פג 2 - 3 ).
האימה והמועקה שאפפו את בעל המזמור לא נולדו כתוצאה מאסונות טבע; הן התהווּ בשל אכזריותו של האדם ובשל הרוע שבהיסטוריה.
יראה ורעד יבא בי
ותכסני פלצות.
ואומר מי יתן לי אבר כיונה
אעופה ואשכנה
( שם נה 6 - 7 )
ישנו פסוק אחד המבטא את הלך רוחו של היהודי בכל הדורות; 'ארץ נתנה ביד רשע' ( איוב ט 24 )."*
לסיום, אזכיר כי מרגלא בפומיה דהשל היה: "אני אופטימיסט בניגוד למיטב הכרתי."
שבת שלום
ג'ף
*א. י השל , אלוהים מבקש את האדם, הוצאת מאגנס, תרגום עזן מאיר־לוי, עמ' 290 - 291
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה