על צפרדעים והרס־פובליקה
On frogs and the Res-Publica
"...but of course you live and learn, as they say, hopefully..."
Seamus Heaney
"אך כמובן אתה חי ולומד, כמו שאומרים, , אינשאללה"
שיימוס היני
המובאות לעיל הם משיחה שנתן שיימס היני באוניברסיטת M I T בארה"ב בשנת 2002.
השיר השלישי שמקריא שיימוס היני בשיחה הזאת נקרא באנגלית Death of a Naturalist, מותו של איש־הטבע. השיר, כפי שמעיד היני בדברי הפתיחה אודותיו, על אף שלכאורה עוסק בטבע ובראשנים חביבים הוא למעשה על אודות חווית פחד ראשוני של ילד קטן מול אימת ביצה טובענית מלאה בצפרדעים ושרצים מגעילים.
אחרי כן מציג היני שתי גישות קוטביות לשירה. האחת של צ'סלוב מילוש ששואל: "מהי שירה שאינה מצלת עמים או אנשים ?! שיתוף פעולה זדוני עם שקרים רשמיים, שירם של שיכורים שגרונם עומד להישסף". הגישה השניה - של ג'וסף ברודצקי - שאמר: "ככל ששירה מלמדת אותנו משהו, זהו שמצבו של האדם הוא ענין פרטי."
ואז מניד היני ראשו, פונה אל הקהל ושואל : "מה דעתכם ? זה איך שאתם תופסים את זה לא כן . הצפרדעים או הרס־פובליקה."
השיר הבא אומר היני עוסק ב"תחום הציבורי" ( הרס־פובליקה ) והוא נקרא "ביקורו של פקח" A Constable Calls. השיר הזה כקודמו נכתב מנקדות מבטו של ילד אלא שהפעם ניצב הילד לא מול אימתו של הטבע אלא מול אימת סֶמל השלטון של הרוב ( שוטר / פקח במדים ) המטיל את חיטטו בבן המיעוטים, בתוך ביתו, במהלך "ביקורת שיגרתית" על גידולי השדה במשק של אותו בן מיעוטים.
השיחה הזאת היוותה עבורי פרוזדור לעולם השירה, ולעולמות אחרים גם כן. קישור להלן.
ג'ון לאסוור, מפיק, מעבד מוסיקלי ואמן בפני עצמו, שעבד עם לאונרד כהן בין היתר על השיר הללויה, אומר בסרט הנטפלקס בנושא: "אמנות צריכה להסביר את עצמה." זה נכון, זה כלל גדול, ועם זאת המציאות מכתיבה את הצורך בתיווך לרבים מאתנו וזהו הכרח בל יגונה. שלא לדבר על זה שלפעמים "ביקורת" מתעלה היא עצמה לדרגה של אמנות.
הרבה דברים קורים בשיחה הזאת.
הרבה דברים שהם רלוונטיים למציאות חיינו כאן ועכשיו בארץ.
אחד השירים ששיימוס מקריא שם, הוא שיר שמתאר רצח של קתולי בידי שכניו הפרוטסטנטיים באירלנד. רצח של אנשים שכנים שמכירים אחד את השני, מתגוררים אחד ליד השני, ובה בעת זרים אחד לשני, עד כדי שלילת האנושיות האחד מהשני.
שיימוס מתאר בשירים אחרים כפי שריאנו ילדוּת, פחדים של ילדים, פחדים שכל אחת מאתנו מכירים ושכולנו מדחיקים בדרך כזו או בדרך אחרת.
מזמן למדתי, או יותר נכון, ילדיי לימדו אותי את מגבלות ההוראה הישירה כדרך חינוכית. מגבלות ה: "נקה את החדר שלך !".
זהו דבר שלומדים - או שכן או שלא עם הזמן, בתקווה שכן...
האזינו נא לשיחה.
https://techtv.mit.edu/videos/15840-a-reading-by-seamus-heaney
המשך בעניינים ששם בלי נדר יבוא עוד
שבת שלום
ג'ף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה